שלושה מסלולים מרתקים לטיולים משפחתיים

ימי בין המצרים כבר הספיקו לחלוף, תשעת הימים אף הם מאחורינו, ומי בכלל היה מאמין שגם צום תשעה באב שזה עתה ממש לפני ימים אחדים התכוננו אליו וחרדנו מפניו בתקווה ובציפייה שיום זה יהפוך לנו לששון ולשמחה ומאבל ליום טוב, והנה גם הוא הלך, חלף ועבר על פנינו מבלי שזכינו לבשורת הגאולה, ושוב אנחנו מוצאים עצמנו ממשיכים את שגרת הגלות המרה בתפילה ובכמיהה נואשת שכבר יבוא המשיח ויגאלנו.

עם זאת, עם ישראל חי וקים, אינו נופל ברוחו ויהודים מאמינים בני מאמינים פושטים צורה ולובשים צורה חדשה, וגם אחרי הדמעות וקולות התוגה ששפכנו על חורבן הבית, אנחנו נשענים ונסמכים על הפסוק שאותו נקרא בהפטרת השבת הקרובה "נחמו נחמו עמי... יאמר אלוקיכם"... ממאנים מלהתייאש ומתרפקים על הנחמה.
הימים שאחרי האבל הם הימים שבהם עם ישראל מנסה להתעורר מחדש, להתרענן מהיגון והצער ולקבל את החיים מחדש - 'בשמחה' ובטוב לבב. יש מי שמכנה ימים אלו בשם "ימי בין הזמנים", רבים וטובים כבר שברו את הראש מדוע אם בכלל נקראים ימים אלו "בין הזמנים", בפרט כאשר הכינוי מתייחס לבני הישיבות שיוצאים קצת לנפוש לזמן קצר בלבד על מנת שיוכלו לשוב בקרוב לספסל הלימודים ולשקוד על דלתות התורה מתוך חילוץ עצמות והתרעננות. וכי באמת שייך כלל ועיקר ליהודי בן תורה להגדיר לעצמו זמן מסוים כימים של בין הזמנים? והלוא ליראי ה' ולדורשי שמו אין רגע דל אחד שבו אפשר לעצור ולומר חלילה, כעת אני עושה הפסקה בעבודת השם, או שמא אני נמצא בתקופה של בין הזמנים. ודאי שכל יהודי שומר תורה ומצוות יודע כי כל רגע ורגע ובכל זמן וזמן, בכל מקום אשר יהיה, עליו לחיות עם "שיוויתי ה' לנגדי תמיד"... אין, לא היה ולא יהיה ולו שעה קלה של מה שנקרא 'פסק זמן', "בתורת ה' חפצו... ובתורתו יהגה יומם ולילה"...

אלא שהאמונים עלי תורה, מבקשים להמשיך בדרך ה' בכוחות מתוגברים ובתעצומות נפש יתירה, בייחוד לקראת הימים הנוראים וזמני התשובה הממשמשים ובאים, ואשר על כן, ואך ורק לפיכך אנחנו יוצאים להתרענן קמעא ולשפוך מים קרים על הנפשות העייפות, שאגלי הזיעה ניגרים מהן ללא רחמים בשיאה של עונת הקיץ הלוהטת. אם למישהו עוד היה ספק ולו הקלוש ביותר, מוטב שיידע כי גם תוך כדי יציאתנו מכותלי בית המדרש על מנת להחליף כוח ולמלא את המצברים, אנו עושים זאת בדרך ישראל סבא, ברוח התורה וההלכה הצרופה, ומתוך יראת שמים טהורה, שכן המושג 'חופש' אינו נמצא בלקסיקון המונחים במילון של בן תורה ויראה. יהודי החרד לדבר ה' לעולם אינו חופשי, אלא תמיד יהיה עבד ה', קניינו של הקב"ה ומשרתו בכל עת. כך שגם מה שנקרא בפי העם 'בין הזמנים' או 'חופש הגדול', עבורנו הם ימים של עבודה בליווי של הבראה והתרעננות.

לכבוד הימים שבהם אנו עשויים להשיב את הנפש ולחדש כוחות, קיבצנו עבורכם כמה מקומות ואתרים מרתקים וקסומים בארצנו היפיפייה, שמהם תוכלו ליהנות, להפיג את העייפות ולחוות בצוותא עם כל בני המשפחה.

בית הכנסת העתיק בברעם   

אחד מבתי הכנסת המרשימים והעתיקים ביותר בגליל, נמצא בברעם, במזרח הגליל העליון. הפאר וההדר של בית הכנסת השתמרו בצורה יוצאת מן הכלל במשך למעלה מ-2000 שנה. מבית הכנסת הזה ובית כנסת נוסף שנמצא באתר, ניתן ללמוד רבות על חיי היהודים בתקופת המשנה והגמרא. בסמוך לבית הכנסת נמצא מסלול לא קשה ביער ברעם, שבו חורש גלילי טיפוסי והזדמנות ליהנות מעושרו של הטבע המרהיב בגליל העליון.

ברעם העתיקה נמצאת על גבעה עטורת חורש. בימי מלחמת השחרור ניצל הכפר מהרס מוחלט, שכן תושביו, אף שרובם נוצרים, לא נלחמו ביהודים. הם פונו זמנית לכפר השכן ג'יש (גוש חלב) ובו הם נשארו לשבת ולחיות בעל כורחם עד עצם היום הזה.

בשנת 1905, נחשף בתחומי הכפר בית כנסת מתקופת התלמוד וראשית תקופת הגאונים, שפעל בעיירה היהודית ברעם שקדמה לכפר. כיום כבר מוכרים עשרות בתי-כנסת מתקופה זו בגליל ובגולן, והם עדות מרשימה לעובדה שבגליל היה ישוב יהודי צפוף מאות שנים אחרי חורבן הבית. הישוב בגליל החזיק מעמד למרות לחץ בלתי פוסק של מלחמות ואינוסי דת שהופעלו עליו. רק בסוף ימי הביניים הצטמצם הישוב היהודי בגליל לאזור צפת וטבריה בלבד. יהודי הגליל עקרו בחלקם ללבנון ובחלקם לסוריה.

שרידי החזית המפוארת של בית הכנסת

בית הכנסת של ברעם בולט ויוצא דופן בשורת עמודיו שלפני קיר הכניסה, היוצרת אכסדרה מיוחדת במינה. על-פי שרידי עמודיו ואבניו יש סבורים שהייתה לו קומה שניה. לבית כנסת זה לא היו עיטורים פנימיים כפסיפסים המוכרים בבתי כנסת אחרים בגליל, אולי משום שהוא מן הקדומים שבהם. ניתן לשים לב לעובדה ייחודית שנוגעת לכיוון שער בית הכנסת, שכן הכניסה לבית הכנסת היא זו שפונה לכיוון ירושלים (דרומה), כמו רבים מבתי הכנסת הגליליים האחרים. לארון הקודש לא נמצאו שרידים, ונראה כי הוא היה קבוע במקומו בקיר הדרומי, בסמוך לפתח הכניסה.

בהתבוננות בחזית בית הכנסת המרשימה, אפשר להבחין בשלושה פתחים. מעל הפתח הימני שהוא מתחת לחלון, תוכלו לראות כתובת בארמית שבו נכתב - "בני דלעזר בן יודן", ככל הנראה הקדשה למשפחה שתרמה כסף לבניית בית הכנסת. את הפתח הימני מעטר זר ניצחון שלצדו היו בעבר שתי אלות, אלו הן אלות הניצחון המכונפות שכבר לפני שנים רבות הושחתו מהן הדמויות. סממנים רומאים אלו שנמצאו בבתי כנסת נוספים בגליל מעידים ככל הנראה על ההשפעה של הרומאים או שליטתם באותה תקופה.

מה שמעניין הוא שבאתר נמצא בית כנסת נוסף זהה בגודלו לבית הכנסת הראשון. אף שלא השתמר בצורה יפה כל כך, הדבר מעיד על קהילה יהודית גדולה ששכנה בעבר הרחוק בברעם. במבנה בית הכנסת השני נתגלתה כתובת הנמצאת כיום במוזיאון הלובר בצרפת, ובה נכתב: "יהי שלום במקום הזה ובכל מקומות ישראל, יוסה הלוי בן לוי עושה המשקוף הזה תבוא ברכה במעשיו שלום".

* * *

איך מגיעים: נוסעים מסאסא על כביש 89 עד צומת חירם, ומשם ממשיכים צפונה על כביש 8967 עד צומת ברעם. לפי שלט גדול המכוון אתכם, יש להמשיך עוד כ-300 מטרים עד לכניסה לגן הלאומי ובית הכנסת העתיק ברעם.

בברעם יש גם מוזיאון לארכיאולוגיה, אמנות ויודאיקה, המציג בין השאר העתק מדויק של הכותרת מבית הכנסת שלא נחפר. הכותרת המקורית שוכנת כאמור במרתפי הלובר שבפריז.

תיאור המסלול: הטיול כולל שני חלקים שמומלץ מאוד לחברם, אבל זה לא חובה. מדובר כמובן בביקור בבית הכנסת העתיק בברעם, ובמקביל בביקור בגן הלאומי שהכניסה אליו היא בתשלום, והוא פתוח עד שעות אחר הצהרים.

הטיול הוא אטרקטיבי כאשר הוא נעשה רגלי (מעגלי) כ-3.5 ק"מ שתחילתו ביער ברעם, יורד באפיק לעבר נחל דישון, וחוזר בחזרה בנחל צבעון. ההליכה מתאימה למשפחות שאוהבות ללכת, והיא כוללת ירידה ועליה הרפתקניים וכיפיים באפיקי נחלים והליכה בין סלעים גדולים.

יש לקחת בחשבון כי המסלול לוקח כשלוש שעות הליכה והוא, כמה תתפלאו לשמוע... דווקא מתאים גם לחודשי הקיץ, שכן רוב רובו של המסלול הוא מוצל.

נחל כזיב - לא מאכזב

נחל כזיב, הוא נחל איתן בגליל המערבי. הנחל הוא הגדול ביותר בגליל המערבי, הן באורכו והן בשטח שהוא מנקז. הנחל שמתחיל את דרכו ברכס הרי מירון, מתפתל לאורך כ-20 ק"מ עד שהוא נשפך לחוף אכזיב. הנחל, שהוא מהיפים שבנחלי הארץ, הנו בעל אגן ניקוז של כ-140 קמ"ר. הנחל מתחתר בסלעי גיר קשים, היוצרים במעלה הנחל נוף טרשי. הנחל נהנה לא רק ממימי גשמים (במירון יורדים למעלה מ-1000 מ"מ גשם בשנה), אלא גם מכמה מעיינות השופעים כל השנה, בהם: עין זיו  - המעיין המרכזי בנחל שרוב מימיו נשאבים על ידי מקורות, עין טמיר השופע מתוך נקיק סלע. מימי עין טמיר זורמים במורד הנחל ויוצרים אזור קסום שאורכו כ-3 ק"מ הנהנה ממימי המעיין. מערבה יותר נובעים שני מעיינות קטנים יותר - עין ברתות ועין מצור, ובהמשך נובע עין חרדלית המערבי, שמרבית מימיו נשאבים אל יישוביי הסביבה.

על גדות הנחל צמחייה מרתקת במיוחד: בין היתר צומחים בסביבתו אלון מצוי, אלה ארצישראלית, אדר סורי, ער אציל, קטלב, אשחר רחב-עלים, וכן דולב מזרחי - עץ ייחודי באזורי זה. במצוקים שסביב לאזור עין טמיר, פורח בחודש מאי השושן הצחור.

באזור הנחל שוחררו בשנת 1996 אוכלוסייה של עשרות יחמורים (מין ממשפחת האיילים). היחמורים חיו באזור לפני שנים רבות, אך הם נכחדו. במבצע ייחודי של רשות הטבע והגנים הובאו כמה פרטים של היחמור לחי-בר בכרמל ושם הם התרבו, עד שהעדר שוחרר חזרה אל הטבע באזור נחל כזיב, וכיום מסתובבים באזור הנחל למעלה מ-100 יחמורים.

נחל כזיב

השביל שמסביב לנחל, מוליך אותנו למרגלות היישוב מצפה הילה, שהוא אחד מן המצפים שהוקמו בשנת 1980 כחלק ממבצע לייהוד הגליל. בסוף החורף ובתחילת האביב ניתן לראות כלניות, נוריות ורקפות רבות גדלים באזור, ואילו לקראת סוף האביב נראים עמוד הפריחה של החוטמית הזיפנית, את הלוטם המרווני והלוטם השעיר, את הסירה הקוצנית, את דם המכבים, את הגזר הקיפח, ועוד ועוד.

זיהום המים בנחל כזיב נמוך בהשוואה לנחלים אחרים בישראל. המים הנשאבים מעין זיו מוזרמים חזרה לנחל ואינם משמשים עוד את יישובי הגליל המערבי, עקב פסילה של משרד הבריאות. עם זאת המים טובים לרחצה בלבד.

חלק הנחל שממזרח לעין זיו ועד גשר אלקוש (נקודת חציית הנחל על ידי כביש 89) הוא שמורת טבע סגורה ואין בו מסלול טיול מסומן.

בעבר פעלו בנחל טחנות קמח, ושרידים אחדים מהן עדיין קיימים היום. סמוך לשפך הנחל נמצאים הגן הלאומי אכזיב הכולל את תל אכזיב, אתר הזיכרון 'יד לי"ד' (לזכר הנופלים בפיצוץ גשר א-זיב בליל הגשרים) ואתרי נופש.

* * *

איך מגיעים: מכביש 899 המוכר ככביש הצפון פונים דרומה אל תוך פארק גורן. הכביש הפנימי של פארק גורן יוביל דרומה בכיוון מצפה מונפורט. מיד לאחר פנייתו מערבה נמצא חניון המצפור. זה יהיה סוף המסלול ושם צריך יהיה להשאיר את הרכב האוסף. ממשיכים בדרך זו (שלעתים היא סלולה ולעתים דרך עפר) מרחק נסיעה של כ-3 ק"מ עד לחניון זיתים, שם מהפינה הדרום מזרחית של החניון יורד שביל המסומן בכחול אל הערוץ.

תיאור המסלול:

הירידה מחניון זיתים בשביל המסומן בכחול (שביל 2221) אל הערוץ, מעט תלולה ומחייבת הליכה זהירה. בדרכנו בתוך חורש אלונים המלווה בשיחי מרווה רבים, נפגוש גדר. גדר זו היא חלק ממכלאת אקלום יחמורים אשר לאחר הסתגלותם לתנאי השטח משוחררים לחופשי.

בסוף הירידה חוצים דרך עפר וממשיכים לרדת למטה לעין טמיר. עין טמיר הנו מעיין עם ניקבה הנמצא על משטח סלע גיר לבן ובולט. הניקבה צרה ואורכה כ-30 מטר. כדאי להצטייד בפנס ולהתכונן למים קרירים המגיעים עד המותניים. שם, על הגדה הדרומית של הנחל, משתנה צבעו של השביל לירוק (שביל 2217). נמשיך בשביל הירוק תוך חציית הערוץ כמה פעמים. בין דולבים ושאר צמחיית נחלים נרד במורד הנחל עד שנגיע למבנה עתיק ששימש בתקופה הצלבנית כבית חווה חקלאית. מבית החווה הצלבני יוצא צפונה שביל המסומן באדום (2224) ועולה בעליה שתחילתה מעט תלולה והמשכה מתון יותר אל מצפור המונפורט, שם מסתיים הטיול.

שמורת גמלא

בשמורת הטבע גמלא אפשר להתעמק בתוך ההיסטוריה של המרד הגדול ברומאים, עמוק לתוך קניון הבזלת של נחל גמלא, ועמוק בתוך קנים של עופות דורסים שהולכים ונכחדים. לבה של השמורה הוא חורבות העיר הקדומה גמלא - עיר יהודית קדומה שנחרבה בידי הרומאים בתקופת המרד הגדול. גמלא שוכנת על שלוחה צרה ותלולה בין אפיקיהם של נחלים עמוקים - נחל גמלא ונחל דליות, שבהם נמצאים מפלי מים.

מפל גמלא הוא המפל האיתן הגבוה בישראל, וגובהו 51 מטרים. במצוקים באזור גמלא נמצא מקלטו החשוב ביותר של הנשר בצפון הארץ. אוכלוסיית הנשרים באזור ספגה פגיעה קשה בשנים האחרונות, הן כתוצאה מהרעלות בחקלאות שפגעו גם באוכלי הפגרים, והן כתוצאה משריפות בשל אימוני צה"ל במרחב.

באזור הרמה נמצא ריכוז גדול של דולמנים (שולחן אבן - ש.פ.), מבני קבורה ייחודיים מבזלת. בתחום השמורה נמצאים גם חורבותיו של הכפר הקדום דיר קרוח, בו נמצא בית בד קדום. כפר זה יושב לסירוגין והיה מיושב לאחרונה במהלך המאה ה-20 עד למלחמת ששת הימים. טרשי הבזלת מהווים משכן לשפני סלע, ובמרחב ניתן לפגוש גם צבאים.

שרידי העיר גמלא שבשמורת גמלא

העיר גמלא מהווה אחד מסמלי הגבורה היהודית: בתחילת המרד הגדול (שנת 66 לספירה) ביצר יוסף בן מתתיהו, שהיה אז מפקד הגליל, את העיר גמלא, כחלק מהיערכות היהודים נגד הרומאים. לאחר נפילת יודפת, הסגיר את עצמו יוסף בן מתתיהו לרומאים. בראשית חודש תשרי 67 הגיע אספסיאנוס לגמלא והחל להכין את צבאו למתקפה. הצבא ירד אל האוכף המפריד בין ההר לעיר הנצורה ופתח בהרעשה במכונות קלע ובליסטראות. חומת העיר נבקעה והצבא הרומאי חדר אליה. אנשי גמלא נלחמו בעוז בחיילים ואספסיאנוס עצמו נפצע ונותק מכוחותיו. בכ"ב בתשרי, עם שחר, הצליחו חיילי הלגיון הרומאי, בראשותו של טיטוס בנו של אספסיאנוס, למוטט את המגדל שבחומת העיר ולכבוש אותה.

על פי עדויותיו של יוסף בן מתתיהו, 4,000 מתושבי גמלא נפלו בחרב הרומאים ועוד 5,000 מהם קפצו אל מותם מהחומות אל התהומות שמסביב. עם תום הקרבות חזר אספסיאנוס לרומא והתמנה לקיסר, ואילו בנו פנה לירושלים והחריב את בית המקדש.

* * *

איך מגיעים: בצומת המפלים פונים דרומה מכביש 87 לכביש 808 (ציר המפלים). בק"מ ה-22 פונים ימינה (מערבה), בעקבות השילוט לגמלא. אחרי כשלושה ק"מ מגיעים לשער השמורה וחונים ליד הקיוסק.

תיאור המסלול: מהחנייה פונים דרומה. חוצים את הכביש שדרכו הגעתם, יורדים בשביל אל רחבת ספסלים דמוית אולם תיאטרון, וממנה צופים אל גמלא העתיקה. מתחתיכם, בין זרועותיהם של נחל דליות ונחל גמלא, מזדקרת שלוחת גבעות ארוכה, שמשני עבריה מצוקים גבוהים. מראש השלוחה מתרוממת מעין דבשת גמלים, שממנה קיבלה גמלא את שמה.

כאן פונים שמאלה (מערבה) וצועדים כ-200 מטר, עד לנקודת תצפית נוספת. ברחבת התצפית ניצבים לוחות מתכת שחקוקים עליהם קטעים מספרו של יוסף בן מתתיהו "מלחמות היהודים" שמתארים את הקרב שהתנהל בגמלא. מהרחבה יורדות מדרגות אל גמלא העיר.

מאתר ההנצחה פונים ימינה (צפונה), פוסעים כ-150 מטר על שפת המצוק, ומגיעים אל תצפית הנשרים. התצפית ממוקמת בתוך מבנה היושב על גדת המצוק שממנו אפשר לצפות במשקפות על הנשרים במצוק שממול, לראות את מפל גמלא מרחוק ולקבל מבט עוצמתי אל נחל גמלא היורד לכיוון הכינרת, שגם היא מבצבצת באופק.

לא לשכוח – עשה ואל תעשה

לאן שלא תלכו, זכרו: "ונשמרתם לנפשותיכם". חייבים להצטייד בכובע, מצחייה, הרבה מים, טלפון נייד למקרה חירום ומומלץ גם משקפת ומצלמה. לא קופצים למים, לא מרימים אבנים, סלעים ועצמים בלתי מזוהים. הכי חשוב: מתנהגים בדרך ארץ ושומרים על ארץ ישראל יפה ונקיה.