מיהם בעלי התשובה המפורסמים ביותר?

על דוד המלך נאמר ש"הקים עולה של תשובה". חטאו של דוד עם בת שבע נועד להורות תשובה לרבים, בכך שכל יחיד יראה שבכל מצב אפשר לשוב בתשובה.

הרמב"ם בהלכות תשובה כותב:

"ואל ידמה אדם בעל תשובה שהוא מרוחק ממעלת הצדיקים, מפני העונות והחטאות שעשה. אין הדבר כן, אלא אהוב ונחמד הוא לפני הבורא כאילו לא חטא מעולם. ולא עוד אלא ששכרו הרבה, שהרי טעם טעם החטא, ופירש ממנו וכבש יצרו. אמרו חכמים מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד בו. כלומר, מעלתן גדולה ממעלת אלו שלא חטאו מעולם, מפני שהן כובשים יצרם יותר מהם".

לקראת חודש התשובה, קבלו ארבעה סיפורים מעוררי השראה, מהמדרש ומהתלמוד, על יהודים שעשו שינוי דרסטי בחייהם, שבו ממעשיהם וזכו להגיע לדרגה גבוהה, שצדיקים גמורים לא הגיעו אליה.

האמורא ריש לקיש

אחד החוזרים בתשובה המפורסמים בתלמוד הוא האמורא ריש לקיש, שהפך להיות תלמיד וחבר של רבי יוחנן. ריש לקיש היה בתחילת דרכו ראש כנופיית שודדים, ובהשפעתו של רבי יוחנן, שאף שידך לו את אחותו, חזר בתשובה ונעשה תלמיד חכם.

יקום איש צרורות

חוזר בתשובה מפורסם נוסף הוא יקום איש צרורות. כאשר הובל דודו של יקום, רבי יוסי בן יועזר, שהיה אחד מנשיאי הסנהדרין, למיתה, לגלג יקום על דודו. רבי יוסי לא התפעל והשיב ליקום כי אם לאדם כמוהו, שעובר על מצוות הבורא, מגיע כבוד שכזה, מקיימי רצון הבורא יזכו לקבל שכר גדול בהרבה.

יקום המשיך וטען שרבי יוסי הוא האדם שמקיים את מצוות הבורא יותר מכולם, ובכל זאת הוא מובל למיתה, וכיצד זה ייתכן. כתגובה השיב רבי יוסי: אם לי, שקיימתי את מצוות הבורא, הגיע עונש שכזה; העוברים על רצון הבורא יקבלו עונש גדול בהרבה.

הדברים חדרו לליבו של יקום, והוא החליט להעניש את עצמו על חטאיו, בארבעת המיתות הקבועות בתורה לעבירות שונות: סקילה, שריפה, הרג וחנק. הוא קבע בקרקע קורת עץ וקשר בראשה חבל, למרגלותיה הוא סידר מדורת עצים וגידר אותה באבנים. בתחתית עמוד התלייה המאולתר הוא קבע חרב שחודה מכוון כלפי מעלה. אחר, הצית יקום את האש במדורת העצים ותלה את עצמו על הקורה. כשהגיעה האש לחבל, נפל יקום על החרב, נדקר ונשרף, וכעבור זמן קצר התמוטטה עליו גדר האבנים וסקלה אותו.

רבי יוסי ראה בחזיונו את מיטתו של אחיינו יקום, ואמר: ראו, בשעה קלה הקדימני זה והגיע לגן עדן!

יוסף משיתא

יוסף משיתא היה יהודי שחי בזמן חורבן בית המקדש השני, עליו מסופר במדרש בראשית רבה‏. על פי המסופר, כשנכנסו הרומאים לבית המקדש, רצו שיהודי ייכנס ראשון ויתחיל בביזה. לשם כך קראו ליוסף משיתא והבטיחו לו שיקבל במתנה כל כלי שיבחר.

נכנס יוסף משיתא והוציא מנורת זהב. כשראו במה בחר, אמרו לו: "אין דרכו של הדיוט להשתמש בזו"; היכנס שוב וקח לך חפץ אחר. יוסף משיתא סירב לעשות זאת שוב. על פי רבי פנחס המוזכר שם, הציעו לו אויבי ישראל כי יקבל תחת המנורה כספי מכס של שלוש שנים, והוא עמד בסירובו. כנראה שהחוויה של הוצאת המנורה והצורך למוסרה לרומאים גרמו לו לשינוי דעתו. אמר: "לא דיי שהכעסתי לאלוהי פעם אחת, אלא שאכעיסנו פעם שנייה?!".

שונאי ישראל ראו סירוב זה בחומרה והענישוהו על כך בעונש מוות בייסורים: "נתנו אותו בחמור של חרשים והיו מנסרים בו. היה מצווח ואומר: 'ווי אוי אוי שהכעסתי לבוראי'".

רבי אלעזר בן דורדיא

רבי אלעזר בן דורדיא חי בתקופת בית שני כרשע ובערוב ימיו חזר בתשובה.

בטרם שב בתשובה, העביר אלעזר בן דורדיא את רוב חייו בעבירות חמורות. אמרו עליו שלא הייתה הזדמנות לפריצות שהוא לא ניצל. פעם אחת שמע שאומרים שאף אם ישוב בתשובה, לא יקבלו את תשובתו מן השמים בגלל כובד חטאיו.

הדברים המרים עוררו את נפשו של רבי אלעזר, והוא התבודד בין הרים וגבעות ופנה אליהם בקריאה שיבקשו עליו רחמים. הוא המשיך ופנה אל השמיים והארץ ואל גרמי השמיים שיבקשו עליו רחמים ולבסוף הבין שרק הוא יוכל לבקש על עצמו רחמים.

רבי אלעזר טמן את ראשו בין שתי ידיו וגעה בבכייה, תוך שהוא מתחרט חרטה גמורה על מעשיו הרעים. כך התייפח רבי אלעזר בדמעות שליש, עד שיצאה נשמתו באחד.

אז יצאה בת קול מהשמיים: רבי אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא.

הסיפורים על בעלי התשובה הללו מובאים בתלמוד ומשמשים דוגמה כיצד אדם יכול לשנות את גורלו אפילו רגע קט לפני מותו ולהטות כף המאזניים מחובה לזכות. עוד משמשים סיפורים אלו דוגמה לכך שמקבלים את תשובתו של אדם אפילו רשע גמור, ולא מזכירים לו את עוונותיו כלל אלא אדרבא שנחשב צדיק. 

הרב אריה שכטר בשיחה מחזקת לקראת הימים הנוראים: