סיפור לשבת: לא הייתה כאן רוח הקודש

שיעורו של הרב הופסק למראה ילדה קטנה שעמדה בפתח ובידה תרנגולת שחוטה. במצות אמה הגיעה הנה לשאול את רבה של ירושלים, הגאון הישיש רבי שמואל סלנט (יום פטירתו כ"ט אב), על כשרותה של התרנגולת, ונוכחה לדעת שהגיעה באמצע השיעור.

אך הרב הנערץ שכפקחותו הרבה כן היה טוב ליבו, הפסיק את השיעור ופנה אליה ברוך: מה רצונך, בתי?

הילדה הקטנה גמגמה במבוכה, שאמה שלחה אותה לברר על כשרותו של העוף. הרב סימן לה בידו שתתקרב אליו, ולאחר מספר דקות בהן בדק את העוף מכל צדדיו, הושיט לה אותו בחזרה ואמר לה: לכי נא ואמרי לאמך שטעתה, והביאה את העוף הלא נכון. בקשי ממנה לשלוח את העוף השני ששחטה...

לאחר מחצית השעה שבה הילדה ובידה עוף אחר, עיין בו רבי שמואל ופסק מה שפסק.

הגאון רבי שמואל מסלנט

לאחר שיצאה הילדה תמהו תלמידיו על רוח הקודש שהראה רבם, שכן מהיכן ידע ששני עופות נשחטו היום במשפחה זו?

"לא רוח הקודש ולא נבואה יש כאן", חייך רבי שמואל בענווה, "אלא שבתרנגולת הראשונה לא הייתה כל שאלה. שיערתי מיד שמן הסתם נשחטו היום שני עופות למשפחה זו, ורק באחד מהם הייתה שאלה, אלא שמרוב לחץ ובלבול נשלחה אלי התרנגולת הראשונה, ולכן ביקשתי שיביאו את הנכונה מביניהן..."

* * *

ומעניין לעניין באותו עניין: בחצר ביתו של רבי יהושע וילנר, יהודי יקר מתושבי ירושלים, גידלו בני הבית תרנגולים רבים, מהם הייתה פרנסתם. מדי פעם העניק רבי יהושע בסתר ביצים ואפילו עופות בחינם לתלמידי חכמים עניים מתושבי העיר.

באחד מערבי השבתות, בעת שהמתינו הקהל לקבלת שבת, עמד רבי יהושע עם כמה מידידיו בחצר בית הכנסת של רבי שמואל סלנט, וסיפר להם שבחצרו יש עוף מלוכלך מאוד בכינים ועפר. ספק התעורר בלבו שמא תרנגול זה טריפה הוא, והוא פנה לאחד מגדולי ירושלים בשאלה לגבי כשרותו של העוף. אותו גדול עיין בספרי ההלכה ולא מצא סיבה לאסור. לכן אמר לרבי יהושע שהתרנגול כשר.

בעוד רבי יהושע מספר זאת לחבריו, עבר במקום רבי שמואל סלנט, והפטיר תוך כדי הליכה: "אם לדעתי תשאל, התרנגול אינו כשר".

הנוכחים תמהו. הן ידוע שרבי שמואל מחפש תמיד להקל בפסקיו ולא להחמיר, ובפרט כעת כששמע שאחד מגדולי ירושלים פסק להתיר, מה ראה כעת להחמיר ולאסור כנגד דעתו?

רבי שמואל הבין לליבם והבהיר: אמנם אין דין המובא בספרי הפוסקים בקשר לכזה תרנגול. אך תרנגול רגיל מסוגל לסובב את צווארו, ולנקות את עצמו מהלכלוך. אם תרנגול זה מלוכלך יתר על המדה, הסברא אומרת שמפרקתו שבורה ולכן אינו יכול לסובב את ראשו כדי לנקות את עצמו. ומפרקת שבורה – הרי היא טריפה".

בני ירושלים שמרו את דברי רבם בהתפעלות, ומיד בצאת השבת חשו לביתו של רבי יהושע לבדוק את התרנגול האמור. להפתעתם גילו שאכן מפרקתו שבורה והינו טרף.

כאשר הגיעו הדברים לאוזניו של אותו גדול שפסק להיתר, ושמע כיצד רבי שמואל פסק כנגדו לאסור על סמך הסברא בלבד, נענה בהתפעלות ואמר: "אכן, רבי שמואל סלנט הינו חד בדרא" (יחיד בדורו).