אוהבים להלשין? לכו לעבוד באמזון

למי לא יצא לקנות משהו מענקית המסחר האלקטרוני אמזון? החברה שהתחילה עם מכירות ספרים לרחבי העולם גדלה בשנים האחרונות לכדי תמנון רב זרועות שמוכר בערך כל דבר שתרצו. לצד פריצת הקינדל, שסלל את דרכה להשתלטות על עולם הספרים הדיגיטאליים, אמזון החלה למכור מוצרי חשמל, בגדים, נעליים, סרטים, משחקים, רהיטים, ואפילו מוצרי מזון.

מה סוד ההצלחה של החברה, שמעסיקה כמעט יותר עובדים מכל חברה אחרת בארצות הברית? בפרופיל ענק שהתפרסם בניו יורק טיימס, טוענים עיתונאים כי הם פיצחו את הסוד: אמזון העלתה את היכולת לנצל עובדים לדרגת אמנות של ממש.

זה לא סוד שאמזון היא לא בדיוק גן עדן לעובדים. ב-2011 פרץ סקנדל סביב התגלית כי אמזון אילצה עובדים לארוז חבילות במחסנים לוהטים מחום, בעוד אמבולנסים מחכים בחוץ לאסוף את העובדים המתמוטטים בזה אחר זה. רק אחרי השערורייה, התקינה החברה מיזוג במחסנים. אבל הכתבה של הניו יורק טיימס מסבירה שלא רק עובדי צווארון כחול סובלים באמזון: החברה מקשה את החיים על כולם.

יש סוג אנשים אחד, עם זאת, שכנראה יאהב לעבוד באמזון: זן המלשינים. לכל עובד הנכנס לחברה נערכת היכרות עם מערכת שנקראת 'פידבק בכל זמן'. האפליקציה מאפשרת לספק פידבק מיידי על כל אדם אחר שעובד בחברה. מישהו לא התייחס למייל שלך? דווח לבוס שלו. מישהו שותה קפה יותר מידי זמן לדעתך? דווח לבוס שלו. הפידבקים האלה נלקחים במלוא הרצינות על ידי ההנהלה והובילו לא פעם לפיטורי עובדים - גם כשההנהלה יודעת שהביקורת אינה נכונה. מספרת אליזבת' ווילט, שניהלה את ספקי כלי הבית באמזון בעבר: "אחרי שילדתי, סיכמתי עם הבוס שאגיע לעבודה מוקדם – בשבע בבוקר – כדי שאוכל לעזוב בארבע וחצי להוציא את הילדה מהמטפלת. בערב המשכתי לעבוד מהבית. אבל קולגות שלי, שראו אותי יוצאת מוקדם ולא ידעו שאני מגיעה מוקדם, שלחו תלונות לבוס. הוא ידע שאני מגיעה מוקדם, אבל אמר שהוא לא יכול להגן עלי אם הקולגות שלי מתלוננים". ווילט,  מיותר לומר, נאלצה לעזוב את החברה.

עובדים באמזון שהתראיינו לניו יורק טיימס בעילום שם אישרו כי כלי הפידבק משמש לאו דווקא למטרות הוגנות: שני עובדים שלא סובלים עובד שלישי יכולים לסכם ביניהם לשלוח עליו ביקורות שליליות יחד, מה שמגדיל את הסיכוי שהעובד יפוטר. לפעמים, הם מוסיפים בלי נקיפות מצפון, ההלשנה הזו נעשית לא בגלל עוינות אישית אלא משום שהם חושקים לקבל את חברי הצוות של עובד אחר לצוות שלהם.

האווירה נוסח בעל-זבוב מגיעה לשיאה באירוע שנתי שבו מתכנסים כל דרגי ההנהלה, מהזוטר עד הבכיר, ודנים בתפקודם של כל העובדים. למנהלים מוקצית מכסה מסוימת של עובדים אותם הם חייבים לפטר. גם עובדים טובים מפוטרים בצורה כזו, כדי לעמוד במכסה. "אנחנו חייבים לבחור שעירים לעזאזל כדי להגן על העובדים הכי חשובים שלנו", הסביר מנהל אחד לניו יורק טיימס. כשכל דרג מנהלים מסיים את הדיונים על הכפופים להם, הם עוזבים את החדר מתוך ידיעה שדרג ההנהלה הגבוה יותר ידון כעת בגורלם שלהם.

ולסיום, למי שרוצה לדעת עד להיכן יכול להגיע קפיטליזם נטול חמלה: הניו יורק טיימס ראיין מגוון רחב של עובדים עם סיפורים מצמררים על היחס שקיבלו מהחברה בעקבות משבר בריאותי בחייהם. כשאביה של מתכנתת בכירה חלה בסרטן והיא לא יכלה לעבוד כבר 80 שעות בשבוע (באמזון עובדים גם 85 שעות בשבוע, אגב) נאמר לה כי היא הפכה ל'בעיה' ושהחברה מסרבת לספק לה הקלות – או להעביר אותה למשרה לחוצה פחות. כשאביה גסס, היא נאלצה להתפטר כדי להיות לצידו. עובדת שהפילה תאומים נשלחה לנסיעת עסקים יום אחרי הניתוח: "צר לי, אבל את העבודה עדיין צריך לעשות", אמר הבוס שלה כששמע על האובדן שחוותה. לעובדת אחרת, שילדה תינוק מת, נאמר שהיא נשלחת ל'תוכנית שיפור ביצועים' (שם קוד ל'אזהרת פיטורים') כדי לוודא שהפוקוס שלה נשאר על העבודה ולא על חייה האישיים.

אז איך ייתכן שאמזון עוד מצליחה לגייס עובדים? (להשאיר אותם אצלה היא מצליחה פחות: הזמן החציוני שבו עובד נשאר באמזון עומד על שנה בלבד) כנראה בזכות שילוב של אנשים תחרותיים באופן רצחני, חובבי-הלשנות, ומזוכיסטים. "היינו מתבדחים במשרד על האיזון בין עבודה וחיים", נזכר ג'ייסון מרקוסקי, מהנדס תכנה שעבד בין השאר על פיתוח הקינדל. "הבדיחה הייתה שהעבודה היא במקום הראשון, להישאר בחיים זה במקום השני, והניסיון למצוא איזון – במקום האחרון".