מדוע חייב כל אדם לברך מאה ברכות בכל יום?

א. שֻׁלְחַן שַׁבָּת הִינוֹ הִזְדַּמְּנוּת מְיֻחֶדֶת לְכָל בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה לְהִפָּגֵשׁ. וְיֵשׁ לִדְאֹג שֶׁהַמִּפְגָּשׁ לֹא יִהְיֶה רַק סְבִיב אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וּשְׁאַר עִנְיְנֵי הָעוֹלָם, אֶלָּא כְּדַאי שֶׁכָּל אַבָּא יֹאמַר דְּבַר תּוֹרָה מִפָּרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ.

ב. חַיָּב אָדָם לְבָרֵךְ בְּכָל יוֹם מֵאָה בְרָכוֹת. מַדּוּעַ? לְפִי שֶׁבִּזְמַן דָּוִד הָיוּ מֵתִים בְּכָל יוֹם מֵאָה נְפָשׁוֹת מִיִּשְׂרָאֵל, תִּקֵּן דָּוִד הַמֶּלֶךְ לְבָרֵךְ מֵאָה בְרָכוֹת בְּכָל יוֹם - וְהַמַּגֵּפָה נֶעֶצְרָה. בְּמִנְיָן זֶה נִכְלָלוֹת גַּם בִּרְכוֹת תְּפִילַת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה. אוּלָם בְּשַׁבָּת, שֶׁבְּכָל תְּפִלָּה יֵשׁ רַק שֶׁבַע בְּרָכוֹת, הֲרֵי שֶׁחֲסֵרוֹת בְּרָכוֹת רַבּוֹת מִמִּנְיָן זֶה. לְפִיכָךְ, נּוֹהֲגִים לְהָבִיא בְסוֹף הַסְּעוּדָה, אוֹ אַחֲרֶיהָ, פֵּרוֹת וּמִגְדָּנוֹת כְּדֵי לְהַשְׁלִים אֶת מִנְיַן מֵאָה הַבְּרָכוֹת. וַאֲפִילוּ אִם הֵבִיאוּ אֶת הַפֵּרוֹת בְּאֶמְצַע הַסְּעוּדָה, רַשַּׁאי לְהַנִּיחָם עַד לְאַחַר בִּרְכַּת הַמָּזוֹן.

ג. יֵשׁ לְהַשְׁאִיר פְּתִיתֵי לֶחֶם עַל הַשֻּׁלְחָן עַד לְאַחַר בִּרְכַּת הַמָּזוֹן. מַדּוּעַ? 1. אֵין הַבְּרָכָה שׁוֹרָה עַל דָּבָר רֵיק, אֶלָּא עַל דָּבָר מָלֵא. וְבִכְדֵי שֶׁבִּרְכַּת הַמָּזוֹן תִּשְׁרֶה עַל הַשֻּׁלְחָן וְתַשְׁפִּיעַ עַלָיו בְּרָכָה צָרִיךְ שֶׁלֹּא יִהְיֶה רֵיק. 2. כְּדֵי שֶׁיּוֹדֶה הָאָדָם לַה' עַל חַסְדּוֹ שֶׁהִשְׁפִּיעַ לָנוּ טוּבוֹ, עַד כְּדֵי כָךְ שֶׁאָכַלְנוּ וְגַם הוֹתַרְנוּ. 3. כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה פַת מְצוּיָה לֶעָנִי אִם יִכָּנֵס לְבֵיתֵנוּ.

ד. בִּימוֹת הַחוֹל נוֹהֲגִים לְכַסּוֹת אֶת הַסַּכִּין אוֹ לְסַלְּקוֹ מֵהַשֻּׁלְחָן בְּעֵת בִּרְכַּת הַמָּזוֹן. וּשְׁנֵי טְעָמִים נֶאֶמְרוּ בַדָּבָר: 1. מִשּׁוּם שֶׁהַבַּרְזֶל מְקַצֵּר יָמָיו שֶׁל אָדָם, וְהַשֻּׁלְחָן דּוֹמֶה לְמִזְבֵּחַ שֶׁמַּאֲרִיךְ יָמָיו שֶׁל אָדָם. 2. מִשּׁוּם מַעֲשֶׂה בְּחָסִיד אֶחָד שֶׁהִגִּיעַ בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן לְבִרְכַּת בּוֹנֶה יְרוּשָׁלַיִם, וּמֵרֹב צַעַר עַל הַחֻרְבָּן תָּקַע אֶת הַסַּכִּין בְּבִטְנוֹ. בְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב אֵין נוֹהֲגִים לְכַסּוֹת אֶת הַסַּכִּין. וּמִכֹּל מָקוֹם, יֵשׁ מַחְמִירִים גַּם בְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב.

ה. בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן מוֹסִיפִים לוֹמַר: "רְצֵה וְהַחֲלִיצֵנוּ", (פֵרוּשׁ "וְהַחֲלִיצֵנוּ" הוּא גַם "וְזַרְזֵנוּ" כְּלוֹמַר, בְמִצְווֹתֶיךָ, וְגַם "וְחַזְּקֵנוּ" כְּלוֹמַר, בְמִצְווֹתֶיךָ).

* * *

רַעֲיוֹן מִפָּרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ - כִּי תָּבֹא

בְּפָרָשָׁתֵנוּ כְּתוּבוֹת הַקְּלָלוֹת, שֶׁיְּכוֹלוֹת לְהַגִּיעַ חָלִילָה לְעַם יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר אֵינָם הוֹלְכִים בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר. בְּאֶמְצַע הַפָּרָשָׁה מוֹפִיעַ פָּסוּק אֶחָד הַמְּעוֹרֵר תְּמִיהָה, וְכָךְ נֶאֱמַר: "וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה וּרְדָפוּךָ... תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל" זֹאת אוֹמֶרֶת: שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַאֲשִׁים אֶת יִשְׂרָאֵל עַל כָּךְ שֶׁלֹּא קִיְּמוּ אֶת הַמִּצְווֹת בְּשִׂמְחָה. וְלִכְאוֹרָה, מַדּוּעַ יֵשׁ לְהַעֲנִישָׁם עַל כָּךְ? נִיחָא, אִם לֹא הָיוּ מְקַיְּמִים בִּכְלָל, אֲבָל אִם מְקַיְּמִים - מָה זֶה מְשַׁנֶּה אִם מְקַיְּמִים בְּשִׂמְחָה אוֹ בְּעַצְבוּת?! הָעִקָּר הִיא הַתּוֹצָאָה הַסּוֹפִית שֶׁמְּקַיְּמִים אֶת הַמִּצְווֹת!

אֶלָּא, יְהוּדִים יְקָרִים, צָרִיךְ לָדַעַת שֶׁבּוֹרֵא עוֹלָם לֹא צָרִיךְ אֶת הַקִּיּוּם הַחִיצוֹנִי בִּלְבַד. כִּי אִם זֶה הָיָה רְצוֹנוֹ, הוּא הָיָה יָכוֹל לִבְרֹא מַלְאָכִים שֶׁיַּעֲשׂוּ אֶת הַמִּצְווֹת יוֹתֵר טוֹב מֵאִתָּנוּ. אֲבָל ה' יִתְבָּרַךְ חָפֵץ בַּלֵּב שֶׁלָּנוּ!! שֶׁנַּעֲשֶׂה לְמַעֲנוֹ אֶת הַמִּצְווֹת עִם רָצוֹן! עִם חֵשֶׁק! בְּאַהֲבָה! זֶה כָּל רְצוֹנוֹ!! אֲנַחְנוּ קוֹרְאִים כָּל יוֹם בִּקְרִיאַת שְׁמַע: "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם", שִׂימוּ לֵב!! לְאַהֲבָה אֶת ה'. וְלָכֶן הַשִּׂמְחָה - אֵינָהּ דָּבָר שׁוּלִי אֶלָּא דָבָר עִקָּרִי, כַּאֲשֶׁר אָדָם מְקַיֵּם אֶת הַמִּצְווֹת בְּשִׂמְחָה הוּא מַרְאֶה שֶׁהוּא עוֹשֶׂה אוֹתָם מִתּוֹךְ רָצוֹן וְאַהֲבָה. וְאִלּוּ, כַּאֲשֶׁר מְקַיֵּם אֶת הַמִּצְווֹת בְּעַצְבוּת - הוּא מַרְאֶה שֶׁהוּא מְקַיְּימָם כִּי אֵין לוֹ בְּרֵירָה, וְהוּא מִצִּדּוֹ הָיָה מוּכָן לְוַתֵּר עֲלֵיהֶם. לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאָב שֶׁבִּקֵּשׁ מִבְּנוֹ לְהָבִיא לוֹ כּוֹס שְׁתִיָּה, הַבֵּן הֵבִיא לוֹ כוֹס מְלֵאָה אַךְ הִגִּישׁ אוֹתָהּ בְּפָנִים נְפוּלוֹת, עָצוּב וּמְדֻכֶּא.. וַדַּאי שֶׁאָבִיו יִכְעַס, וְיִתְלוֹנֵן: "הַאִם כָּל כָּךְ קָשֶׁה לְךָ לְהָבִיא לִי כוֹס שְׁתִיָּה?.."

בּוֹאוּ, אַחִים יְקָרִים, נִתְבּוֹנֵן עַל עַצְמֵנוּ אֵיךְ אֲנַחְנוּ נִרְאִים בְּשָׁעָה שֶׁאָנוּ לוֹמְדִים תּוֹרָה, מִתְפַּלְּלִים, מְבָרְכִים, מַנִּיחִים תְּפִלִּין, נוֹתְנִים צְדָקָה וְכוּ', גַּם עַכְשָׁיו בְּרֶגַע זֶה שֶׁאָנוּ לוֹמְדִים אֶת הַדַּף הַיּוֹמִי, הַאִם אָנוּ מְחַיְּכִים וּשְׂמֵחִים בַּתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה אוֹ שֶׁלֹּא מַסְפִּיק.. וְכָךְ נִתְחַזֵּק וְנַקְפִּיד יוֹתֵר עַל הַשִּׂמְחָה בַּעֲשִׂיַית הַמִּצְווֹת. בְּהַצְלָחָה.