הרב עובדיה יוסף זצ"ל הופיע בחלום: "תוך 20 יום תהיי בהריון"

נעמי ושלמה (השמות המלאים שמורים במערכת), זוג דתי המתגורר בבית ישראל בירושלים, ניסו להרות במשך חמש שנים. בשנים האלה הם רצו מרופא לרופא וניסו את הטיפולים הכי מתקדמים ואת מיטב הסגולות לפוריות – ללא הצלחה. עד ליום בו נעמי החליטה שהיא הולכת לקברו של מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל, ולא עוזבת את המקום עד שתפילותיה יתקבלו. שלושה שבועות לאחר מכן היא קיבלה את הבשורה שכל כך ציפתה לה: "את בהריון".

השבוע יחול יום הולדתה הראשון של בתם הקטנה, שירה. לכבוד המאורע המשמח, הם מבקשים להודות לבורא העולם על המתנה שקיבלו, וגם לשתף את קוראי "הידברות" בנס שאירע להם.

"התחתנו לפני כשבע שנים", מספרת נעמי. "כמו כל זוג צעיר, קיווינו להקים משפחה, והיינו מאוד אופטימיים. אבל הזמן עבר ולא נכנסתי להריון. חשבנו שזה יעבור, אבל עברו שנתיים ושלוש. בינתיים לכל שאר החברים נולדו ילדים, ואנחנו נשארנו באותו מקום. הבנו שאנחנו לא כמו כולם.

"ככל שהזמן עבר כך חשתי יותר עצבות. זו הייתה התקופה הקשה בחיי. אי אפשר לתאר את הכאב. בכל מקום מזכירים לך שאין לך ילדים. כשאת פוגשת חברות והן מדברות על הילדים שלהן, באירועים משפחתיים כשכולם מתעניינים ומאחלים "בקרוב אצלך", ואפילו כשהייתי הולכת ברחוב ורואה ילדים משחקים, או נשים בהריון. זה היה צער שלא הצלחתי להתחמק ממנו. בכל מקום היו תזכורות כואבות למצב שלי".

נעמי ובעלה התפללו הרבה, הלכו לרבנים לקבל ברכות, נסעו לקברי צדיקים וניסו את כל הסגולות. במקביל, הלכו לטיפולים רפואיים. "זה התחיל עם טיפולים קלים, וכשאלה לא עבדו ניסינו טיפולים יותר קשים ויותר כואבים. הייתי מוכנה לסבול את הטיפולים הקשים ביותר כדי להרות. עברתי סדרות רבות, אך לצערי שום דבר לא עזר. בעלי תמך מאוד לאורך כל הדרך ותמיד האמין שנצליח, אבל אחרי יותר מחמש שנים ללא ילדים כבר התייאשתי. המשכתי ללכת לרופאים, אבל בתוכי איבדתי את התקווה להיות אמא.

אז הגיעה נקודת התפנית בחייהם של נעמי ושלמה. "יום אחד הציעה לי אחת השכנות לארח בביתי הרצאה לנשות השכונה מפי רבנית. היא הציעה דווקא לי, כי הבית שלי כנראה היה היחיד בכל הבניין בו אין ילדים שיפריעו. כמובן שהסכמתי והזמנתי את השכנות ואת החברות. הרבנית העבירה שיעור מרתק על חשיבות הצניעות של נשות ישראל, במיוחד בדורנו.

"בסוף השיעור שיתפתי את הרבנית בבעיה שלי. היא אמרה לי דבר שאני לעולם לא אשכח: "יקירתי, ה' מנהיג את העולם בדרך של מידה כנגד מידה. אם את רוצה שבורא העולם יעשה עבורך מעשה שהוא מעל הטבע – את צריכה להתעלות מעל הטבע שלך. רק ככה זה עובד". היא סיפרה  לי שעשרות נשים שהיא הכירה ראו ישועות גדולות לאחר שהחלו להקפיד על לבוש צנוע על פי גדרי ההלכה".

מהחשבתעלההצעההזאת?

"הרבנית פגעה בול בנקודה שהייתה לי מאוד מאוד קשה. ידעתי ביני לבין עצמי שיש לי עוד הרבה מה לשפר בכל הקשור לביגוד צנוע, אבל פשוט לא הייתי מסוגלת. הייתי מוכנה לעשות הרבה דברים אחרים, רק לא לשנות את הלבוש שלי. מבחינתי זה היה כמו להקריב חלק מעצמי. אבל למרות הקושי הרב אזרתי כוחות והחלטתי ללכת על זה. באותו היום קבלתי על עצמי להתחיל ללכת רק עם חצאיות ארוכות עד הקרסול".

וזה עזר?

"כשאני מסתכלת אחורה ומחברת את הנקודות אני מבינה שזו הייתה פריצת הדרך שלי. מאותו הרגע בו התעליתי מעל הטבע שלי, הדברים החלו לזוז בכיוון שונה".

"רציתי להפרד ממרן באופן אישי"

כמה ימים לאחר מכן, בט' בכסלו, סיפרה לנעמי חברה מהעבודה שזוהי עת רצון, היום התשיעי בחודש התשיעי, וכדאי מאוד להתפלל ביום הזה ובמיוחד בשעה התשיעית של היום. היא גם סיפרה לה שמתארגנת תפילה גדולה מעל קברו של מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל".

נעמי ביקשה מחברה בעבודה להחליף אותה, ויצאה לבית העלמין סנהדריה. "תמיד הרגשתי קשורה לרב עובדיה יוסף זצ"ל. הוא היה המנהיג הרוחני בבית בו גדלתי. כל הבית התנהל לפי פסקיו והלכותיו. הרגשתי שהוא כמו אבא עבורי. כשהוא נפטר ממש בכיתי. כאב לי מאוד. לצערי לא זכיתי לקבל ממנו בחייו ברכה אישית עבור פוריות. כעת הייתה לי הזדמנות להתפלל על קברו. רציתי להיפרד ממנו באופן אישי ולבקש את עזרתו.

"כשהגעתי לבית העלמין, הופתעתי לגלות המולה. זה היה קצת יותר מחודש לאחר פטירתו של הרב, והרבה אנשים הגיעו להתפלל בתאריך המדובר, כולל רבנים גדולים. הלכתי לאזור של הנשים, כיסיתי את העיניים עם הסידור והתחלתי להתפלל. בלי שום הכנה מיוחדת. פשוט דיברתי מהלב.

"זו הייתה תפילה שונה לחלוטין מכל מה שהתפללתי עד אותו יום. כאילו שמשהו השתחרר בתוכי בעקבות הקבלות שקיבלתי על עצמי. הצלחתי להוציא מעצמי זעקה גדולה למרות שהתפללתי בלחש. במשך דקות ארוכות בכיתי מקירות ליבי. האמנתי בכוחו וגדולתו של הרב. התחננתי אליו שיעזור לי ושיתפלל עלי שם למעלה. אמרתי לו שאני כבר לא יכולה עם הטיפולים האלה ושאני סובלת. אמרתי לו שאני חייבת את עזרתו. שאני רוצה להיות אמא. הרגשתי ממש קרובה. זו הייתה התפילה העוצמתית בחיי".

לאחר מכן נעמי חזרה הביתה, והמשיכה את חייה כרגיל, לכאורה. "באחד הלילות חלמתי שאני בבית כנסת היזדים בירושלים. זהו בית הכנסת המפורסם בו מרן נהג להעביר את שיעוריו מדי מוצ"ש. אמנם ישנתי, אבל הייתי במצב של עירנות גבוהה. כמו חלום בהקיץ. זה ממש לא היה חלום רגיל. הוא היה ברור וחד. בחלום, היה אירוע חגיגי באולם ומרן היה נוכח. הוא ישב בשולחן הכבוד עם גלימתו המוזהבת ודרש דברי תורה בפני הנוכחים. אני זוכרת כל פרט, אפילו את פרצופיהן של הנשים שעמדו לידי בעזרת נשים.

"עלה בי רצון עז לגשת לרב ולבקש את ברכתו, אבל התביישתי מאחר והוא היה בצד של הגברים. בשלב מסוים לא יכולתי יותר. הייתי חייבת לפרוק את הכאב שלי. כיסיתי את עיני והתחלתי לרוץ לעברו מבלי להביט ימינה ושמאלה. הגעתי לרב בסערת רגשות וביקשתי את ברכתו. הוא שאל אותי: "במה את רוצה שאני אברך אותך?” הופתעתי מהשאלה שלו. הרגשתי כל כך קרובה אליו וחשבתי שהוא יודע. "אני רוצה ילדים!" עניתי.

מרן הקשיב לדברי ואז אמר: "אני גוזר שתוך עשרים יום תהיי בהריון". מיד לאחר מכן התעוררתי.

כשנעמי התעוררה בבוקר, מיד סיפרה לבעלה על החלום. "זה חיזק אותי מאוד. היה ברור לשנינו שקרה פה משהו חריג, כי אני לא אחת שחולמת חלומות בדרך כלל. זה נתן לנו תקווה חדשה לקראת הטיפול האחרון בסדרה הנוכחית.

"ניגשתי ללוח השנה – ונדהמתי"

אבל כשנעמי ובעלה הגיעו לטיפול, קשיים לא צפויים החלו לצוץ. "הרופאה הודיעה לפתע שלמרות כל הטיפולים שעברתי באותו חודש, היא נאלצת להמליץ שלא לעבור את הטיפול המסכם, שלמעשה היה הכי קריטי. במילים אחרות, היא בישרה לי שכל הייסורים שעברתי באותו חודש היו לחינם. האכזבה הייתה גדולה. ניסיתי לשכנע אותה אבל היא הייתה נחרצת. היא אמרה שאסור לי להמשיך כי הם צופים סכנה בריאותית ושבית החולים לא יכול לקחת אחריות על המשך הטיפול. לא הבנו מאיפה זה נפל עלינו פתאום".

מהעשיתם?

"כדרכנו תמיד, התייעצנו עם הרב שלזינגר מארגון 'פרי חיים', שמספק בהתנדבות ייעוץ מקצועי בענייני פוריות. סיפרנו לו על המצב והוא אמר שאין מה לחשוש ושמאוד מומלץ להמשיך ולעשות את הטיפול המסכם למרות המלצות הרופאים". 

נעמי ושלמה ניגשו לרופאה, והודיעו שיעשו את הטיפול למרות הכל. "היא לא אהבה את זה, אבל אנחנו היינו מלאי אמונה. אמרנו לה "אם הרב אמר שצריך לעשות - אנחנו עושים!" עשינו את הטיפול האחרון. משם נותר להמתין לתוצאות".

שבועיים לאחר הטיפול המסכם, ניגשה  נעמי לבדיקת הדם לפיה אמורה הייתה לדעת אם ההריון נקלט. "כשחזרתי הביתה הייתה לי תחושה טובה. הרגשתי שהפעם זה יצליח. באמצע ארוחת הצהריים, הגיע הטלפון מהאחות הראשית. היא ליוותה אותנו בחלק גדול מהתהליך וכבר הכירה אותי באופן אישי. היא בישרה לי, "את בהריון". לא הייתה מאושרת ממני בעולם.

"אחרי שניתקתי את השיחה, ישבתי לומר את ברכת המזון בדמעות. אני חושבת שזו הייתה ברכת המזון המרגשת שידעתי מימיי. הודיתי לבורא העולם בלי סוף. כשנרגעתי, הלכתי ללוח השנה ונדהמתי לגלות שעברו בדיוק עשרים ימים מאז ליל החלום בו מרן בירך אותי. ישר התקשרתי לבעלי וצעקתי: "אני בהריון! הברכה התקיימה!"

ומהלגביהסכנההבריאותית?

"בסוף הכל עבר בשלום, ברוך ה'. בחודש השני להריון עשינו בדיקות שהעלו כי לא נגרם שום נזק בריאותי. בשלב הזה קלטתי שהניסיון של בית החולים למנוע את הטיפול ברגע האמת היה בהשגחה מדויקת. יכולתי לטעות ולתלות את הצלחת ההריון בחכמת בני אדם או ברפואות כאלה ואחרות. אבל הבנתי שכל העיכובים נועדו ללמד אותי שבורא העולם נתן לי את הבת שלי. שהוא היה לצידי לאורך כל הדרך ולא שכח אותי לשנייה אחת. משמיים לא הותירו לי שום מקום לספק. היה לי ברור שהקב"ה שמע את תפילתי”.

אחרי שש שנים של המתנה, חבקו נעמי ושלמה את בתם הקטנה. "זה היה הרגע המאושר בחיי. לא הפסקתי לבכות. הייתי מלאת הערכה והודיה לבורא העולם. חיכיתי לה שש שנים. הבנתי כמה ששום דבר לא ברור מאליו”.

במבטלאחור, מהאתחושבתעלהתקופההקשהשעברת?

"זו הייתה מתנה עבורי. למדתי המון. למרות כל הקושי והסבל, לא הייתי מוכנה לוותר על מה שעברתי. היום אני מבינה שהבת שלי היא פיקדון מה' ואני יודעת להעריך אותה. את הקשיים של גידול הילדים אני לוקחת בשמחה וקלות.

"כל התהליך גרם לי גם להבין עד כמה הצניעות היא דבר חשוב בעיני בורא העולם. זה גם עזר לי להתחזק באמונה ולהבין שה' משגיח עלינו בכל רגע.

היום ברור לי שכל מה שה' עושה, הוא לטובה. גם ברגעים הכי קשים – הוא נמצא שם ומדריך אותנו. פעם חשבתי שרע זה רע. היום אני מבינה שמה שאני חושבת שהוא רע, הוא בעצם טוב. כי ה' יודע בדיוק מה טוב עבורי וכל מה שאני צריכה, זה להאמין בו, ולומר תודה בכל מצב".