איך עושים את זה: כך חוסכים בהוצאות כשהבעל אברך

בטור הקודם תיארנו כיצד משפחות אברכים מגדילות את ההכנסות שלהם כדי לשמר את אורח החיים הייחודי שבו אב המשפחה יושב ולומד. ברוב המקרים, עם זאת, משפחת אברך לא תסתפק בצעדים האלה. כדי להגיע לאיזון תקציבי, רוב משפחות האברכים מאמצות סדרה של צעדים לחיסכון בהוצאות.

איך עושים את זה? במיוחד כשמדובר במשפחות ברוכות ילדים, וכשהבנים לומדים במוסדות פרטיים-למחצה הגובים שכר לימוד מההורים, איך בדיוק ניתן לחסוך בכסף?

הנה כמה מהדרכים המקובלות

1. לומדים לנסוע באוטובוס לכל מקום. לרוב משפחות האברכים אין רכב. צריכים להגיע לקצה השני של המדינה? יש אוטובוסים. חלק גדול מהאברכים שתפגשו מסתובבים עם לוח הזמנים של האוטובוסים העירוניים מקופל בתוך כיס החולצה שלהם. מעקב אחרי זמני האוטובוסים הוא דרך חיים: הילדים נוסעים באוטובוסים למוסדות הלימוד המרוחקים, האם נוסעת כך לעבודה, האב נוסע כך לכולל, וכל המשפחה נוסעת באוטובוסים לשמחות או לחופשות. נכון שזה לא תמיד נוח – אבל זה בהחלט חיסכון משמעותי.

2. קונים איפה שזול, מתי שזול. נשמע ברור מאליו? ובכן, נסביר. משפחות רבות העלו את 'השוואת המבצעים' לדרגת אמנות. בריכוזים החרדים, מידי שבוע מפרסמת העיתונות המקומית את המבצעים בסניפי הרשויות המקומיות, והקוראים עוברים עליה בקפידה ומתכננים את הקניות בהתאם. פירות וירקות? רק בימים שני ושלישי בסניף רשת X. עופות? רק ביום שישי בסניף רשת Y. ביצים? רק במכירה השכונתית. לילד נשברו המשקפים? נוסעים לעיר הסמוכה, שם יש סניף של רשת שבדיוק עורכת מבצע ענק. הקטנה צריכה נעליים ועכשיו רק תחילת עונה? שולפים את הנעליים שקנו לה בסוף העונה הקודמת, בדיוק למטרה הזו...

3. יד שניה? למה לא יד שלישית ורביעית? בגדי תינוקות עוברים לא פעם בסבב בלתי נגמר בין משפחות. לתינוק ממש לא אכפת שארבעה בני דודים לבשו את האוברול הזה לפניו. השיטה הזו עובדת לא רק בבגדי תינוקות, אם כי יש להודות שבבגדי הילדים אורך החיים של הבגד קצר יותר. כל עוד הבגד לא מוכתם כרונית או קרוע, עם זאת, הוא ימשיך לשרת בני משפחה אחרים. ולא, הילד לא יבכה שהוא לובש יד שניה ולא יבקש מותגים: כשמדובר בילדי אברכים, בדרך כלל רוב חבריהם לספסל הלימודים מתלבשים בדיוק כמוהם – ב'ירושות'.

4. לא קונים מה שאפשר להשאיל. בציבור האברכים, מעטות המשפחות שקונות עריסה: גמ"ח עריסות מקומי ישמח להשאיל עריסה עד שהתינוק יגדל ויוכל לעבור למיטת תינוק. עגלות גם הן עוברות לא פעם בהשאלה ממשפחה שלא זקוקה להן כרגע אל משפחה שבדיוק נולד לה תינוק. תחפושות לפורים? יש גמ"חים מעולים שזה התחום שלהם. ספרים ומשחקים? לכל משפחה יש מלאי שמורחב בעזרת השאלות מקרובי משפחה, שכנים וכמובן – ספריות ומשחקיות.

5. באוכל לא חוסכים. מכירים את האמירה הזו? ברוב משפחות האברכים יסכימו איתה בכל לב. תמיד צריך שיהיה אוכל בשפע, אבל יש דרכים זולות יותר להשיג את השפע הזה. לאפות בבית במקום לקנות, לבשל יותר קטניות ופחות עוף ובשר, לצמצם קנייה של מזון מוכן וחטיפים לטובת אוכל מזין יותר.

6. כיף לא חייב לעלות כסף. כשמשפחת אברך עם שבעה ילדים יוצאת לבילוי משפחתי, רוב האתרים לא באים בחשבון עבורה. 40 שקלים לכרטיס זה המון שמכפילים את זה במספר נפשות כזה, וזה עוד לפני שהתחלנו לדבר על מחירי צימרים ומלונות. אבל מי אמר שעל כיף, בילוי או טיול חייבים לשלם? משפחות חרדיות מתמחות במעקב אחרי אתרים חינמיים ומוזיאונים ללא דמי כניסה, נוסעות לפארקים רחבי ידיים בכל הארץ, ולמעשה המציאו את המושג שנקרא 'החלפת דירה': שתי משפחות מחליפות דירה זו עם זו למשך זמן מה, והנה לכם חופשה במקום חדש – חינמית לגמרי.

יש עוד דרכים רבות, גדולות וקטנות, לחסוך כסף. אבל השורה התחתונה היא שעם תושייה, תכנון נכון וסדר עדיפויות הגיוני – אפשרי לשרוד כשהבעל אברך, אפילו אם המשפחה ברוכת ילדים. אבל אי אפשר לחתום טור כזה בלי להזכיר את הסוד האמיתי של משפחות אברכים: סייעתא דשמייא. כמעט כל משפחת אברך שתתחקרו מקרוב תוכל לחלוק אתכם סיפורים מדהימים על ניסים כלכליים: בונוס למשכורת ברגע הכי מתאים, מתנה לא צפויה ששילמה על טיפול חיוני, או סתם מקרים לא מוסברים שבהם, אחרי חודש חופשה או חגים גדוש בהוצאות – החשבון נותר מאוזן. איך? יש דברים נסתרים...