יום הדין: מה עושים?

נבאר קמעה את דבריהם העמוקים: המציאות היום היא שמעריכים אדם לפי עושרו, מקום עבודתו, תארים אשר צבר באוניברסיטה, רמת חייו והכבוד שמעניקים לו. ולמעשה אין מציאות זו קיימת רק בימינו, אף בימים עברו מזכירים חז''ל בתלמוד (מסכת תמיד דף לב') על אלכסנדר מוקדון שפגש את חכמי ישראל ושאלם מספר שאלות, אנו ניגע בשאלות אשר נוגעות לעניננו.

שאלם אלכסנדר: מי נחשב אצלכם חכם?

ענו לו: איזהו חכם הרואה את הנולד. ומי נחשב אצלכם גיבור? שאל,

ענו לו: איזהו גיבור הכובש את יצרו. ומי נחשב אצלכם עשיר?

ענו לו: איזהו עשיר השמח בחלקו.

המשיך לשאלם: מה יעשה אדם ויחיה?

אמרו לו: ימית עצמו.

 

תשובות חז''ל נראות תמוהות, על כל שאלה ששאל אלכסנדר נענה בשאלה חוזרת ותשובה. לדוגמא: על שאלתו מיהו עשיר, ענו לו איזהו עשיר? והתשובה היא השמח בחלקו. ננסה להאיר מעט את דבריהם, שאלתו של אלכסנדר היא מי נחשב בחברתנו החכם, הגיבור, העשיר. ותשובתם של חז''ל היא: אין לשאול מי נחשב חכם וכו' כי אם המדד הוא בתוארים חברתיים תמיד ימצא מישהו שיסתור זאת או יגבר עליך, אם כן עליך לשאול על המהות הפנימית של האדם ''איזה הוא'' שמהותו עשיר? השמח בחלקו! איזה הוא שמהותו חכם? הרואה את הנולד! איזה הוא שמהותו גיבור? הכובש את יצרו! היסוד הינו בהפנמת הדברים ולא בהצגתם. אדם לא צריך את כל האמצעים והתארים החיצוניים בשביל להיות חכם, עשיר, גיבור. לא נמדוד אדם לפי זאת כי אין זאת אמת המידה האמיתית, כי כאשר יחסר האמצעי ילקח גם התואר שניתן לו. אך כשזאת מהותו הפנימית של האדם, שום דבר לא יוכל לנתק ממנו את מהותו. כאשר שמע אלכסנדר מוקדון את תשובתם של חז''ל הבין שהחיים זה לא תארים, לא כבוד, לא גדולה חיצונית.

 ושאל מה יעשה אדם ויחיה? כי עבורו חיים ללא כבוד ותארים הם ללא ערך. ועל כך ענו חז''ל: ימית עצמו. כלומר אדם שהוא בעל עקרונות, יודע כי ישנן עקרונות שמוטב למות ומלבד ולא יעבור עליהם. הוא אשר חייו מוגדרים וערכם בל יסולא מפז. (כמובא בחז''ל שאם יאמרו לאדם עבוד עבודה זרה, עבור על גילוי עריות, שפיכות דמים- יהרג ואל יעבור). למדנו דבר נפלא, מהי אישיות רמת מעלה ומהו הגדר האמיתי להגיע לשלמות. רק אדם שלא נעזר באמצעים חיצוניים על מנת להגיע לתארים הללו, הוא במהותו הפנימית החכם, העשיר, הגיבור גם כשהוא מבודד. וכאן נמדדת האדם. נחזור לראש המאמר- ככבשים העוברים אחד אחד בפתח הצר- לזאת מדומה דינו של האדם.

 

רצון האדם זה מהותו, כשאדם שואף לרוחניות, מהותו אף היא רוחנית. אך כשאדם שואף אל החומר, גשמיות- בית יותר גדול, רכב חדיש, כבוד וכו' מהותו היא גשמיות. אדם השואף אל הרוח זהו אדם אשר לא נזקק לאמצעים, אי לכך יעמוד בדין. הוא זה שיוכל לעבור בפתח הצר כשהוא רם מעלה, רצונו זהו מהותו ואין לו צורך חיצוני, אין לו בעיה לעבור במקום הצר. אך אדם שמאוויו ורצונותיו הן חיצוניוּת- יש בו חסר בגדר אדם, הוא זה שישאר חסר כל ושפל כי מה שיוכל להעביר בפתח הצר זה את עצמו בלבד ולא שום אמצעי חיצוני, מפאת צרות הפתח. אם אדם יעורר את עצמו ויתבונן על המהות האמיתית בחיים, בכוחו של ראש השנה- יום בריאת האדם להפיח בו רוח חדשה אשר תישא אותו אל על בהרגשים נפלאים. אך יותר מכל בכוח יום זה להסיר את המסך מבעד לנשמתנו ולגלות לאדם את עצמו, את רצונו שזהו מהותו. מה שצריך זה רק לרצות- פשוט מאד...