פרשת שופטים: איך מטהרים את העולם מאנרגיה שלילית?

בעולם מלא מזימות ותככים, מעניין לפגוש את ההתייחסות המחמירה של התורה בפרשתנו  לעדים ש'תפרו תיק' למישהו והעידו עליו עדות שקר. העונש אותו קובעת התורה על מזימה זו, הינו חינוכי ומרתיע כאחד: 'וַעֲשִׂ֣יתֶם ל֔וֹ כַּאֲשֶׁ֥ר זָמַ֖ם לַעֲשׂ֣וֹת לְאָחִ֑יו'. העדים הללו הנקראים 'עדים זוממים' – מקבלים אותו עונש שזממו שהנאשם יקבל. אם זממו לחייב את הנאשם במיליון שקל, הם יפצו אותו במתן הסכום הזה, אולם אם זממו להוציא אותו למות או להלקותו בבית דין – יספגו הם עצמם את העונש ופסק הדין כמות שהוא יחול עליהם.

ההרתעה הזו הינה מאד אפקטיבית – ויש בה גם אלמנט של טיהור האווירה, בחינת 'וּבִֽעַרְתָּ֥ הָרָ֖ע מִקִּרְבֶּֽךָ'. המהר"ל מסביר כי מזימה שפלה ומחשבת זדון הנשארת 'בכח' מרעילה את העולם, היא חייבת להתבער ולצאת אל הפועל, ולכן את אותה מחשבת זדון מוציאים אל הפועל בכך שפסק הדין חל על העד הזומם וַעֲשִׂ֣יתֶם ל֔וֹ כַּאֲשֶׁ֥ר זָמַ֖ם לַעֲשׂ֣וֹת לְאָחִ֑יו..

אם קרינה פוגעת בשכבת האוזון, ומשפיעה בעקיפין על היקום, ישנה קרינה רוחנית שלילית הפוגעת לא פחות. ישנם בעולם כוחות מאגיים ואנרגיות שליליות בעלי פוטנציאל לפגוע באטמוספירה הרוחנית, להעכיר את היקום ולזהם את האווירה. לפי חוקי התורה מעבר לצורך להעניש את החוטאים – יש צורך בתיקון העולם ומניעת זיהום אויר רוחני: 'וּבִֽעַרְתָּ֥ הָרָ֖ע מִקִּרְבֶּֽךָ'.

דוגמה נוספת בפרשתנו לאפקט הרוחני שיש למעשים נמצא בעניין ערי המקלט. משה קיבל ציווי לקבוע שלושה ערי מקלט עבור הרוצחים בשוגג, עוד בהיותם בעבר הירדן – מקום נחלת שנים וחצי השבטים - בטרם באו אל הארץ. לאחר מכן, כאשר יבואו העם אל ארץ ישראל, יש לקבוע שלושה ערי מקלט נוספות, עבור אוכלוסייה הגדולה בהרבה. מדוע נזקק אזור הגלעד למספר רב באופן לא פרופורציוני של ערי מקלט? בתלמוד מסבירים חז"ל שהגלעד נזקק לערי מקלט רבות כי שם היו יותר שכיחים מקרי רצח בזדון.

רבי צדוק הכהן (מגדולי ההוגים של החסידות - 1910) תוהה: הרי ערי המקלט נועדו לרוצחים בשוגג ומה הקשר לעובדה שבגלעד שינם יותר מקרי רצח זדוני? והוא עונה על כך באומרו כי ההשפעה העקיפה של מקרי רצח בזדון אלו מזהמת את האוירה הרוחנית וגורמת למקרים רבים יותר של רצח בשוגג. 

פרשת עגלה ערופה, גם היא בפרשתנו, היא הוכחה שלישית לחיוב לטהר את הסביבה מהשפעות שליליות כתוצאה ממעשה מרושע. בפרק כ"א נאמר כִּי־יִמָּצֵ֣א חָלָ֗ל בָּאֲדָמָה֙ אֲשֶׁר֩ ה' אֱלֹהֶ֜יךָ נֹתֵ֤ן לְךָ֙ לְרִשְׁתָּ֔הּ נֹפֵ֖ל בַּשָּׂדֶ֑ה לֹ֥א נוֹדַ֖ע מִ֥י הִכָּֽהוּ: כאשר ידוע מי הרוצח והוא בא על עונשו, יש בכך גם טיהור של ההשפעה השלילית הפסיכולוגית – חברתית כמו גם של ההשפעה המאגית של אירוע כזה על האטמוספירה  הרוחנית בסביבה. לעומת זאת כשלא נודע מי הכהו יש צורך לטפל במקרה בדרכים אחרות. העובדה שאין אשמה ישירה או עקיפה אינה פוטרת מאחריות. דווקא העיר הקרובה אל החלל נושאת באחריות מוסרית על עצם העובדה שבקרבה ארע רצח והיא גם זו הזקוקה במיוחד לתהליך של 'טיהור רוחני'

התורה מתארת בדיוק כיצד מתבצע הטיהור הרוחני של העיר: וְהָיָ֣ה הָעִ֔יר הַקְּרֹבָ֖ה אֶל־הֶחָלָ֑ל וְלָֽקְח֡וּ זִקְנֵי֩ הָעִ֨יר הַהִ֜וא עֶגְלַ֣ת בָּקָ֗ר אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־עֻבַּד֙ בָּ֔הּ אֲשֶׁ֥ר לֹא־מָשְׁכָ֖ה בְּעֹֽל: וְהוֹרִ֡דוּ זִקְנֵי֩ הָעִ֨יר הַהִ֤וא אֶת־הָֽעֶגְלָה֙ אֶל־נַ֣חַל אֵיתָ֔ן אֲשֶׁ֛ר לֹא־יֵעָבֵ֥ד בּ֖וֹ וְלֹ֣א יִזָּרֵ֑עַ וְעָֽרְפוּ־שָׁ֥ם אֶת־הָעֶגְלָ֖ה בַּנָּֽחַל: הכפרה במעשה זה באה לעורר את העם, לזעזע, לא לעבור לסדר היום. את האחריות המוסרית לוקחים בראש וראשונה המנהיגים זקני העיר כאמור: וְכֹ֗ל זִקְנֵי֙ הָעִ֣יר הַהִ֔וא הַקְּרֹבִ֖ים אֶל־הֶחָלָ֑ל יִרְחֲצוּ֙ אֶת־יְדֵיהֶ֔ם עַל־הָעֶגְלָ֖ה הָעֲרוּפָ֥ה בַנָּֽחַל: וְעָנ֖וּ וְאָמְר֑וּ יָדֵ֗ינוּ לֹ֤א שפכה שָֽׁפְכוּ֙ אֶת־הַדָּ֣ם הַזֶּ֔ה וְעֵינֵ֖ינוּ לֹ֥א רָאֽוּ: מה הכונה בהצהרה זו? האם אכן אנו חוששים שהם הרוצחים? כותב על כך רש"י 'וכי עלתה על לב שזקני בית דין שופכי דמים הם, אלא לא ראינוהו ופטרנוהו בלא מזונות ובלא לויה'. כלומר: אם בית הדין והרבנים לא דאגו שעובר אורח ימצא לו מקום אכילה 'בית  הכנסת אורחים' ואף יזכה לליווי במקום יציאה לדרך מסוכנת, הריהם נושאים באחריות. הם לא יוכלו לומר 'ידינו לא שפכו את הדם ועינינו לא ראו'.

רק לאחר כל התהליך הזה ניתן לטהר את העם ואת הארץ מהחיידק ההרסני של אווירת רצח. רק לאחר כל זאת ניתן לצפות שמקרה כזה לא יקהה את הרגש המוסרי ואת המצפון המזדעזע. ואז ניתן לבקש מהבורא: 'כַּפֵּר֩ לְעַמְּךָ֙ יִשְׂרָאֵ֤ל אֲשֶׁר־פָּדִ֙יתָ֙ ה' וְאַל־תִּתֵּן֙ דָּ֣ם נָקִ֔י בְּקֶ֖רֶב עַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵ֑ל וְנִכַּפֵּ֥ר לָהֶ֖ם הַדָּֽם':  

מעובד מדברי הרב מנחם יעקובזון, ראש ישיבת 'מאור יצחק' במושב חמד

הטור מתפרסם לעילוי נשמת מנחם ורחל שרעבי ע"ה.