?SO WHAT

מעולם לא היינו חברים. אף קרבת דעת מזערית לא הייתה ביננו. מאז שהתחלתי למסור שיעורים בישיבה נתכרכמו פניו לעומתי ולא היה דבר שיכול היה לעשותו למען הכשילני שלא עשה. בתחילה הרבה לדבר על פעליו בשיעור "שלו". היה מציג תלמידיו לפני הר"מים האחרים ולפני ראש הישיבה ובוחנם בעל פה, כדי להראות את הצלחת לימודו. אני ידעתי כבר אז כי את בעלי הכישרון שהציג אפשר היה לבחון לפני השיעור שמסר ולגלות אותן תוצאות. אלו הגיעו לאן שהגיעו למרות השיעור שלו ולא בגללו...

אולי בגלל זה שטם אותי כל כך. ידעתי עליו הכל, למה ירד מן הארץ, ואיזה שם רע היה לו עוד בהיותו בחור. הכרתי את אביו שהיה בן בית אצל השווער שלי והוא שנים קונן על "התכשיט" שלו ועל התנהגותו הבלתי נסבלת.

גם באביו מעל, בסתר ובגלוי, והותירו בשיבה מבוזה, חסר כל  ונזקק לחסדי אחרים. ובכל זאת כשפגשתי בו – לאחר שנים – כר"מ בישיבה בארה"ב, בה גם אני הייתי מוסר שיעור, לחצתי את ידו בחמימות  ובהערכה כנה, אולי השתנה– סברתי, שהרי שערי תשובה לא ננעלו.

אך הוא שטם אותי בכל נפשו ובכל מאודו, ובתוך שבועות מעטים –מאז נכנס לתפקידו – רדף אותי בכל דרך וצורה. הדליף עליי שמועות כזב ודאג לביישני בכל הזדמנות בפני תלמידי הישיבה ורבניה.

זלזל בי ברבים, והיה מיצר את צעדיי בתככנות שלא השכלתי להבינה. מה הייתי אמור לעשות?! להשיב לו מנה אפיים, לבזותו, לספר ברבים על מעלליו וסיבות בריחתו מן הארץ, מה הייתי אמור לעשות?! להשתמש בכלי נשקו הנבזים כדי להציל את כבודי ומעמדי שהלך ונרמס???

למען האמת לא ידעתי כלל את נפשי מרוב צער ועוגמת נפש. אני שיכולתי להזיק לו בהרבה אופנים אילו רק חפצתי, אני – החרשתי... והוא שלא הייתה לו כל עילה – הרע לי.

חשבתי לתומי, אחריש, והצוות בישיבה יבין ויבחין, שהרי הם מכירים את אורחי ורבעי זה שנים... מעריכים ומוקירים את מעשיי והם ודאי יבינו הבן היטב עם מי יש להם עסק. ואז יחזור הכל למקומו בשלום מבלי שאאלץ את עצמי להיכנס למי המדמנה בהם הוא היטיב לשחות מימים ימימה.

אך לא כך היה, אט אט חברי הצוות התרחקו ממני, התעלמו מדעתי בכל עניין כשניסיתי להביעה. התמיכה שתמכו בי בתחילה הפכה להתנכרות מכוונת, ולצערי, גם ראש הישיבה שינה את טעמו כלפיי ונתן לי לחוש שרק ברחמיו וברוב חסדיו עודני ר"מ בשיבתו. בנסיבות אלו חשתי נרדף ואובד עצות כפי שלא חשתי מעודי. תפילותיי בימים ההם היו ספוגות בדם לבי, ובדמעות עיניי... מה חטאי ומה פשעי כלפי האיש הזה שכך ירד לחיי?

אילו מצאתי אז "שטעלער"(תפקיד) אחר, ודאי הייתי עוזב את הישיבה, אך באותה תקופה איש לא הציע לי תפקיד... אני שכל שנה היו מכרכרים סביבי שלושה ראשי ישיבות לפחות, ומציעים לי כל טוב רק שאעבור להיות ר"מ בישיבתם לא קבלתי כל הצעה יותר, כפי הנראה דברי השנאה דלפו גם החוצה.

דבר לא נותר לי זולת התפילות מלב שבור.... אבל לבסוף הגיעו מים עד נפש. פניתי לרעייתי ואמרתי לה "איני יכול יותר, אם אמשיך כאן, טוב מותי מחיי."

היא הבינה ללבי... עזבתי את הישיבה במפח נפש. מצבי הכלכלי הדרדר פלאים והיה כפסע ביני לבין הייאוש, רח"ל. אך המשכתי ללמוד ולהתפלל לקב"ה בכל כוחי וזה מה שחיזק אותי. הישועה הגם שאחרה לבוא, הגיעה לבסוף בדמותה של הצעה מידיד ותיק שפגש בי והציע לי לעבור לעיר אחרת. הוא פתח שם ישיבה ורצה שאהיה בה ר"מ.

לא היה מאושר ממני עלי אדמות ביום ההוא. הסכמתי על אתר אך עד ליום ההעברה פחד ורחב לבבי, שמא השמועות יגיעו לידידי והוא יבטל את הצעתו ברגע האחרון. אך כאמור ה´ ברחמיו הצילני מנסיון זה. ועברנו דירה בכי טוב. בישיבה הקב"ה סייע בידי ושבתי די מהר להיות אשר הייתי מעודי...

שלוש עשרה שנים עברו מאז... שנים טובות ויפות שניחומיהם השיבו לי את נפשי ולבני ביתי את הבעל והאב שכמעט אבד. עם  הזמן זכיתי לחתן את ילדיי עם משפחות נכבדות מתוך שמחה ונחת אמיתית.

בכל יום הייתי זוכר להודות לקב"ה על הטובה שנתן לי... ידעתי היטב כמה מהר וכמה בקלות ניתן לאבדה. וכך מידי יום הודיתי בתפילה חמה לקב"ה שהצילני ושיקם את חיי.

כאמור חלפו מאז  שלוש עשרה שנים. באחד הערבים  קבלתי הודעת טלפון אנונימית.  יש איזה מת מצווה שמונח בבית החיים לאחר שנהרג בתאונת דרכים קשה, והוא מוטל שם בלי שמירה.

- ולמה אתה מתקשר  דווקא אלי? שאלתי את המטלפן האלמוני.

- מפני שאתה הכרת את האיש ואולי תרצה לגמול אתו את החסד האחרון שכן אין מי שיעשה זאת. יש לו בן בעיר שלנו, עו"ד מפורסם, המשיך הקול האנונימי להסביר, התקשרתי לבשר לו את הבשורה המרה על מות אביו... אך  הדבר היחיד שהוא אמר לי  זה היה: ?SO WHAT

- זה אבא שלך, אמרתי לו, והוא בא לפה כדי לבקר את ילדיך, ומת בתאונה... איך אתה יכול לומר אז מה?

- נכון זה אבא שלי, אז מה? אין בדעתי לטפל בו ולא בעניני הקבורה, אני עסוק בתיק חשוב שאיננו סובל דיחוי של יום, ולאבא שלי איני חייב דבר... אמר הבן וטרק לי את הטלפון לא נותרה לי ברירה אלא לפנות אליך... בענייני הקבורה, הוסיף המטלפן האנונימי, הולך אני לטפל, אך אנא, אתה הכרת אותו, עבדת איתו כמה שנים... עשה טובה ולך לשמור עליו.