דודו פישר: "אין סיכוי שאופיע בשבת, אמרתי"

דודו פישר נולד באם המושבות מלאת הביצות של שנות החמישים (לימים, פתח תקווה), מה שלא מנע ממנו להגיע למחוזות מרוחקים ולכבוש מגוון במות ברחבי העולם. קצת לפני שהחל את דרכו המקצועית בחו"ל, הוא כיהן כסולן במקהלת הרבנות הצבאית, ולמד חזנות מיד אחר כך. קולו הערב הביא אותו לשמש כחזן הראשי בבית הכנסת הגדול בתל אביב וברמת גן. בד בבד החל להופיע כחזן בפני קהילות יהודיות במדינות שונות בעולם, בהן דרום אפריקה וארצות הברית.

 

עם ההצלחה הגדולה החלו הניסיונות. "קמרון מקינטוש, המפיק של מחזות הזמר הנחשבים ביותר, הגיע לקאמרי כשהעלינו את הפרמיירה של 'עלובי החיים' בארץ", נזכר פישר. "הוא ניגש אליי וביקש שאבוא איתו להפקה של 'עלובי החיים' בברודווי. שאלתי אותו 'אתה רוצה שאני, דודו פישר מפתח תקווה, אבוא איתך לברודווי? אני יודע שזה חלום של כל זמר ושחקן להגיע לשם, אבל מצטער, יש לי כיפה על הראש. אין סיכוי שאופיע בשבת'. הסברתי לו שיש יום אחד בשבוע, שישי בערב, שבו אני יושב עם אשתי ועם הילדים בבית. זה חוק בל יעבור. אז הוא אמר לי:'זו לא עבודה! אתה בא, שר והולך'. לקח לו המון זמן לקבל את זה. מעבר לכך, איגוד השחקנים האמריקאי לא רצה שתדמית התיאטרון תיפגע מההימנעות להופיע בשבת. לא ידעתי איך זה יגמר".

 

בעצת אמו הגיע פישר לרבי מליובאוויטש. "אמרתי לאמא: 'אנשים באים אליו עם בעיות רציניות. מה, אני אבוא אליו עם ברודווי?'. והיא אמרה לי: 'תלך אליו עם הלב שלך'. הגעתי אליו, הוא הסתכל עליי ואמר לי ביידיש: 'תחזיק את היהדות שלך חזק, ותראה שהכול יסתדר'. ובאמת, אחרי חודשיים-שלושה קיבלתי טלפון שבישר לי על קבלת התפקיד. אני מאמין שזה באמת נס. כמו שסבא שלי היה אומר: 'יותר משבני ישראל שמרו על השבת - השבת שמרה עליהם'".

 

עם חתימת ההסכם הלא שגרתי הזה, היה פישר לאדם הראשון והאחרון, עד כה, שקיבל "פטור" מעבודה בשבת מאיגוד השחקנים האמריקאי. עמידה בניסיון זה העלתה אותו למגרש המשחקים של הגדולים, ובמקביל זימנו לו החיים ניסיון נוסף. "למרות שעברתי אודישנים לתפקידים שונים, בסופו של דבר לא התקבלתי בגלל חוסר היכולת להופיע בשבתות וחגים", משחזר פישר. "כשהמלהקים ראו את רשימת החגים – הם היו מקבלים חלחלה. לכן החלטתי להעלות הופעות יחיד משלי. אחת ההופעות  נקראת 'Never on Friday'. שכרתי תיאטרון משלי, ובימי שישי נעלתי אותו עם מפתח גדול".

 

פישר המשיך בכל כוחו לכבוש יעדים נוספים. לרזומה שלו התווספו מאז עוד כמה שורות – למשל הופעה עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית בניצוחו של זובין מהטה, דיבוב דמותו של משה בסרט האנימציה "נסיך מצרים" (1998), הוצאת 25 תקליטים בעברית וביידיש, ומיתוג עצמי בדמות ה"גנן" במסגרת הסדרה הפופולרית "בגן של דודו". בימים אלה יוצאים לחנויות הקלטת וה-DVD ה-15 במספר - "שירת החיות". בחור מוזיקלי, כמו ששמתם לב.

 

"האמת היא שהפעם הראשונה בה התוודעתי למוזיקה הייתה בבית סבי וסבתי", נזכר פישר. "אלו היו זמירות ליל השבת. סבתי הייתה תמיד שרה לי באידיש. למעשה, שם הכל החל. לאימי ולאבי יש יכולות ווקאליות יפהפיות, אך הם מעולם לא שרו באופן מקצועי".

 

 

"כאשר שרתי בפני נשיא ארה"ב לשעבר, ביל קלינטון, לירן בני ביקש להתלוות אליי לסעודת הערב בהשתתפות הנשיא. במהלך נאום הנשיא לא מצא חן בעיניי בני שקלינטון אמר כי על ישראל להחזיר שטחים לפלסטינים. כשהנשיא סיים לנאום, בני אמר לי שהוא רוצה לדבר עם הנשיא. 'אוי.. אוי..',  עניתי לו: 'בבקשה אל תדבר איתו על פוליטיקה'. צעדנו לכיוונו של קלינטון, ולירן הפתיע ואמר לו רק: 'האם תוכל בבקשה לחתום לי על ה- dreidel (סביבון)?'. זה קרה בחנוכה. הנשיא חייך אליו, חיפש עט וחתם לו על הסביבון".

 

 

"זה הפרויקט החשוב ביותר שביצעתי במהלך חיי. לצערי, אנו מגדלים בישראל דור שלא מקבל שום חינוך יהודי במסגרת מערכת החינוך. אם תשאל ילדים ברחוב מה זה לולב או מה זה סוכה, 50% מהם לא יידעו על מה אתה מדבר. 'בגן של דודו' מעניק לילדים, במיוחד לאלה שגדלים בבתים שאינם שומרי מצוות, את כל המידע שהם צריכים לקבל בגיל הזה. מה שהם סופגים בגילאי 1-5 יישאר איתם לעולם".

 

 

"'שירת הכליזמרים' הוא פרויקט הטיפוחים הנוכחי שלי. אותה מוזיקה שהתנגנה בזמן שסבא שלי צעד לחופה, נחשבת היום למוזיקת עולם. העולם גילה את מוזיקת הכליזמרים, וגם אני. היום יש פסטיבלי כליזמרים בכל מקום - מטוקיו ופולין ועד לדרום אמריקה. אתה רואה 10,000 חבר'ה גויים עומדים ורוקדים באקסטזה לצלילי המוזיקה הזאת. עכשיו, לאחר שהעלינו אותה בסיור מעבר לים, אנחנו חוזרים לבמות בישראל לעוד עשר הופעות. הדיסק כבר נמצא בחנויות והדי.וי.די בדרך".