מדוע יש "הפחדה" בתורה?

צחי שואל: "שלום רב. רציתי לדעת מדוע בתורה שבכתב נראה כי בורא עולם מדבר בלשון תקיפה, עם מילים קשות כמו והשמידך וכו'. קשה לי להתחבר לכך. אשמח להסבר תודה".

* * *

שלום צחי היקר, ותודה על שאלתך החשובה.

תחילה עלינו לזכור ולהדגיש כי מנגד לפסוקי תוכחה, התנ"ך מציע גם הרבה מאוד ציטוטי אהבה:

(דברים ז, ח) "כי מאהבת ה' אתכם"

(דברים יא, יג): "חשק ה' לאהבה אותם".

(דברים כג, ו): "כי אהבך ה' אלוקיך".

(דברים ד, לז): "ותחת כי אהב את אבותיך".

(דברים יד, א): "בנים אתם לה' אלוקיכם"

(דברים ח, ה): "וידעת עם לבבך, כי כאשר ייסר איש את בנו, ה' אלוקיך מייסרך"

(הושע יא, ד): "בחבלי אדם אמשכם, בעבותות אהבה".

(מלאכי א): "אהבתי אתכם - אמר ה'"

ובל נשכח שכך גם ה' דורש מאיתנו: "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך" (דברים ו, ה). אנו רואים שהאהבה חשובה מאוד לה'. הקב"ה רוצה את אהבתנו, והוא משווה אותנו שוב ושוב לבניו של אבא אוהב שדואג לילדיו ורוצה בטובתם.

עם זאת, נכון הדבר שבתורה נמצאים הרבה יותר פסוקי תוכחה. אך גם הסיבה לכך מובנת: העולם הזה מלא בפיתויים ותאוות שמסיטים את לבנו מאת ה', והן מקור כל הרעות והצרות שלנו. בגללם מפסידים יהודים רבים את תכלית חייהם בעולם הזה, ומגיעים לעולם הבא בידיים ריקות, וחמור מכך, עם עבירות חמורות שבין אדם למקום ובין אדם לחבירו.

אב אוהב שיודע על חפץ שמסוכן לחיי ילדו הקט, לא יאמר לו בלשון רכה להניח את החפץ במקומו, אלא ידרוש זאת ממנו בלשון תקיפה ומחייבת. אב שרואה את בנו הגדול נמשך לעיסוק בחומרים ממכרים ומחוזות רעים, ייאלץ להשתמש בלשון תקיפה אפילו יותר, ויזהיר אותו מהנורא מכל. כי את חייו הוא מאבד.

על כן מזהיר ה' בתורה מפני הקללה והסכנה שבעוונות (דברים ל, טו):

"ראה נתתי לפניך היום, את החיים ואת הטוב, ואת המוות ואת הרע, אשר אנוכי מצווך היום לאהבה את ה' אלוקיך ללכת בדרכיו, ולשמור מצוותיו וחוקותיו ומשפטיו... העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ, החיים והמוות נתתי לפניך, הברכה והקללה, ובחרת בחיים, למען תחייה אתה וזרעך, לאהבה את ה' אלוקיך לשמוע בקולו ולדבקה בו - כי הוא חייך ואורך ימיך".

אין ספק שהפחד הוא הרגש הכי חזק שיש באדם. באמצעות היראה, הרחיקה התורה את האדם ממידות רעות וחטאים רעים שהיו נהוגים בכל רחבי העולם העתיק. דברים רבים שהיום נראים לנו מובנים מאליהם - בזכות הרגלנו התרבותי למוסר התורה, היו חדשים מאוד בזמן מתן התורה (כמו האמונה באלוקים אחד ומופשט, או איסורי עריות וכיוצא בהם). מכיוון שהיה חשוב מאוד שהתורה תטביע את חומרת האיסורים הללו בלב העם, ובפרט בדורות שבהם עוונות שכאלו היו נראים טבעיים לגמרי לעמי הגויים, השתמשה התורה בלשון תקיפה וחמורה ביותר להרחיק מהם. בזכות התקיפות של התורה, זכינו שעם ישראל ישמור עד היום על יהדותו, למרות כל הנפילות והקשיים, ולא ייאבד את התורה או יקל ראש במצוותיה

אלוקים רוצה שנחייה, ורוצה שנבחר בטוב, ולכן הוא מזהיר אותנו בחריפות מפני הרע, אך גם מפני החשש לאיבוד הטוב. כי אב שרואה כי בנו עלול להפסיד את משפחתו או את עסקת חייו, מוכרח להזהירו בלשון חמורה.

כך מלמד אותנו שלמה המלך בפסוק קצר: "כי את אשר יאהב ה' יוכיח, וכאב את בן ירצה" (משלי ג', יב).

התקיפות של התורה דווקא מוכיחה עד כמה בני ישראל חשובים לה', ועד כמה אבינו שבשמים דואג לנו ולא רוצה שניפגע ונפסיד חלילה את העולם הבא שלנו. כגודל התוכחות, כך גודל החשיבות שבה ה' מחשיב אותנו ואוהב אותנו.

אך יש סיבה לכך שאנשים רבים בדורנו מתקשים להתחבר לדברי תוכחה קשים. בזמן מתן תורה והדורות הראשונים, אנשים היו בדרגה רוחנית גבוהה משלנו, ולכן נהגה עימם יותר מידת הדין, כי הם יכלו לשאת את האמת כפי שהיא, ולהשיג ממנה את המיטב.

אולם דורנו חלש יותר מן הדורות הראשונים, ולכן גם דרכי החינוך לדור הצעיר ניתנים בהתאם. תוכחה נוקשה מידי של אב בדורנו לא תתקבל בלב הצעירים בהבנה, כי האמת צריכה להיאמר, שצריך הרבה מאוד שכל ובגרות נפשית בכדי לאהוב תוכחה, ולהבין עד כמה גדולה אהבתו של המוכיח!

הילד הלא בוגר עשוי לחשוב שאביו שונאו ומתנכל לו לחינם, כי איננו מבין את גודל אהבתו אליו. אך אהבת האב לא השתנתה לרגע. הקב"ה עדיין אוהב אותנו עד מאוד, אך אנו מתקשים להבין זאת, ולכן ספרי המוסר בדורנו מדגישים נקודה אמיתית זו, ופונים יותר אל רגש האהבה, כדי שנזכור ולא נשכח לרגע עד כמה גדולה ואדירה אהבתו של הבורא לכל אחד ואחת מאיתנו.