חדש בישראל: שמרת שבת? שלם קנס

אם עד היום שמענו מידי פעם על חנות שסופגת קנס על אי סגירה בשבת, הרי שעל סוג הקנס שסופגת מידי שבוע רשת 'הנריס' של רמי בר לב טרם שמענו: הרשת סופגת מידי שבוע קנס של 3500 ₪ משום...שאיננה עובדת בשבת.

הרקע לסיפור הוא פתיחת חנות של הנרי'ס בשרונה מרקט בתל אביב. רמי בר לב, המנכ"ל ובעלי הרשת, סיפר כי כשהגיע לחתום חוזה עם הנהלת המתחם, נאמר לו אמנם כי יידרש להפעיל את החנות בשבת, אבל הוא הביע הסתייגות והאמין שיצליחו להגיע להסדר בהמשך. "התברר לי שהזכיין שלי הוא מסורתי כמוני ולא רוצה לפתוח בשבת", הוא מספר. "עכשיו ההנהלה כועסת עלינו ואומרת: זה לא החזון שלנו. החזון שלנו הוא מקום שפתוח שבעה ימים בשבוע, ויש אישור רק לעסקים בודדים לסגור בשבת".

בר לב התחנן לקבל אישור חריג גם עבור החנות שלו, כדי שגם היא תהיה סגורה בשבת, אבל אנשי ההנהלה היקשו את ליבם והחלו לגבות מהרשת קנסות של 3,500 שקלים.

"אני לא רוצה להיות גיבור", אומר בר לב. "לא של הדתיים ולא של החילוניים. זה ממש לא הכיוון שלי. אבל המצב הזה נראה לי פסיכי. מה כבר ביקשתי?"

מה אומרת 'שרונה מרקט' בתגובה? "המתחם הוקם מתוך חזון להוות מוקד בילוי והסעדה ייחודי, ששעריו פתוחים שבעה ימים בשבוע לנוחות והנאת הציבור. הנהלת רשת הנרי'ס...התחייבה מראש ומרצונה החופשי לפתוח את שעריה בשבת גם בסניף אשר בשרונה מרקט".

בר לב אמנם הסכים לחתום על חוזה שבין תנאיו מופיעה הסכמה לפתוח את החנות בשבת, אבל אי אפשר להאשים אותו אם האמין בנאיביות שהכל יבוא על מקומו בשלום עם קצת רצון טוב. בכל זאת, מדינת היהודים. קנס על סגירת עסק בשבת? זה עוד לא שמענו.

חילוקי הדעות בין מנהלי שרונה מרקט ו'הנרי'ס' הם כמובן סוגיה משפטית: האם חוזה פרטי יכול להיות מנוסח בניגוד להוראות חוק שעות עבודה ומנוחה? אולם עד שסוגיה זו תגיע, אם בכלל, לבית המשפט אפשר רק לתהות על הדרך שעבר הסטאטוס קוו השברירי של מדינת ישראל: מאכיפה בעצלתיים של סגירת עסקים בשבת, ועד אכיפה (פרטית) נמרצת של פתיחת עסקים בשבת.

עוד בטרם קום המדינה, התייחס המשורר הלאומי, חיים נחמן ביאליק, לחילול שבת המוני בקיבוץ גבע, וכך כתב: "ארץ ישראל בלי שבת לא תיבנה אלא תיחרב, וכל עמלכם יהיה לתוהו. עם ישראל לא יוותר לעולם על השבת, שהיא לא רק יסוד קיומו הישראלי, אלא גם יסוד קיומו האנושי...בלי שבת אין צלם אלוקים וצלם אנוש בעולם. אילו הייתה העבודה תכלית לעצמה הרי אין מותר לאדם מן הבהמה. כל עמי התרבות קבלו מיד ישראל. בצורה זו או אחרת, את יום המנוחה, והיא שעמדה להם ללבוש צורת אדם במקצת. בלעדיה היו כולם עומדים בפראותם. השבת ולא התרבות של תפוחי זהב או תפוחי אדמה היא ששמרה על קיום עמנו בכל ימי נדודיו, ועתה בשובנו לארץ אבות, הנשליכנה אחרי גונו ככלי אין חפץ בו?"

למנהלי שרונה מרקט, המתגוננים תחת 'החזון' לפתוח מוקדי בילוי והסעדה גם בשבת 'לנוחות ולהנאת הציבור', היה ביאליק מפנה מן הסתם, הנוסף למילותיו הנוקבות לקיבוצניקים של גבע, גם את מילות האהבה לשבת שכתב ב"ספר השבת" כתגובה לאלה 'המשתעממים' בשבת ודורשים מקומות בילוי: "אבותינו לא נמאסו עליהם שבתותיהם ומועדיהם, אף על פי שחזרו עליהם כל ימי חייהם כמה וכמה פעמים בנוסח אחד. הם מצאו בהם כל פעם טעם חדש ואתערותא חדשה. ויודע אתה מפני מה? מפני שהייתה בהם לחלוחית וברכת החג שכנה בנפשם. אלה שאינם מוצאים טעם בחגים ובמועדים, סימן שנפשם ריקה ותוכם חול, ולאלה אין תקנה".

יותר משמונים שנה לאחר מכן, נראה שביאליק אכן צדק: לאלה שחזונם מואס בשמירת שבת בדרך המסורתית, כנראה שבאמת אין תקנה. תקדים מסוכן של קנסות על שמירת שבת, לעומת זאת, כבר יש גם יש להם.