ננעלה במקרר ואותרה בנס. "ידעתי שיבואו להציל אותי"

הסיפור שלפנינו הוא אמנם קצר, אך המסר שהוא נושא בחובו הוא מסר שכל אחד מאיתנו מוכרח להשקיע בו מחשבה, ו'כל המרבה - הרי זה משובח': 

ילדים משחקים ללא דאגות וללא פחד - בכל מקום אפשרי. הילדים של היום, שחיים בדור המחשבים והקדמה הטכנולוגית - לא יודעים (וכנראה גם לא יידעו, תודה לא-ל) מושג של משחקים בתוך מקרר. אבל לרבים מילדי שנות ה-50 וה-60, היה זה מחבוא 'אהוב' במיוחד. את המחבוא האהוב הזה, גילתה חגית (48) מאזור המרכז - כשהייתה בת שנתיים בלבד: באחד הימים, כשעסקה אמה של חגית בניקוי המקרר - הוצאו כל חלקיו החוצה, ודלתו הושארה פתוחה לרווחה. משראתה שאף אחד לא משגיח בה, מיהרה חגית הקטנה להסתתר בתוך המקרר, אלא שלרוע המזל, הדלת נסגרה בפתאומיות והיא ננעלה בפנים.  

במשך דקות ארוכות שהתה במקרר הנעול - ללא טיפת אוויר. עד שאב המשפחה - שהשקט הפתאומי בבית החל להדאיג אותו - שאל איפה הילדה. "אמא לא ידעה, כי לא ראתה אותי נכנסת למקרר. פתאום, כך מספרת אמי עד היום, נשמעו צעקות חזקות אך עמומות, כאילו מגיעות ממרחק. בחצר הבית גידלנו תרנגולות, ואבא מיד חשב שהתרנגולות מנקרות אותי ושניהם מיהרו החוצה". 

משלא מצאו אותה בחצר, מיהר אביה לחפש אחריה בכביש שבקרבת ביתם - כי גם המחשבה על הגרוע מכל, חלפה במוחו. תוך כדי צעדה על הכביש, נזכר האב: דלת המקרר הייתה פתוחה. הוא מיהר בחזרה לביתם, פתח את המקרר ושם מצא את בתו האומללה, על סף עילפון. "כאדם שומר תורה ומצוות, אבא אימץ אותי אל חיקו והודה לקב"ה מעומק הלב, על הנס שעשה לנו.  בבת המצווה שלי, שנערכה בסלון ביתנו, סיפר אבא לאורחים את הסיפור הזה בהתרגשות רבה, ואמר: 'אם הקב"ה מחליט לתת חיים - אז האדם יחיה ויהי מה'". לדברי חגית, בהיגיון של ילדה בת שנתיים - 'ידעה' שמישהו שם למעלה יראה את רצונה בחיים, ויבוא להציל אותה. 

ועל כך שזכתה לקבל את החיים שלה בחזרה, היום היא משיבה לה' את התודה הגדולה מכולן, ומגדלת את חמשת ילדיה בבית שומר תורה ומצוות, ותוך הקפדה יתירה על (איך לא?) משחקים חינוכיים בעבורם.