מה יכול לעשות דיסק בשקל? מיומנו של מזכה הרבים

שלום ידידי!

מאז שהתקרבתי ליהדות, תמיד שאפתי לקרב יהודים נוספים לאביהם שבשמים.

כשגיליתי את התורה, הבנתי לאיזו טעות מחנכים ילדים בבתי הספר, ומה ילדים רואים על מסך הטלוויזיה. 

גדלתי בקריות, ליד חיפה ה"אדומה", בבית די מסורתי. משום מה, מילדותי אני זוכר שהאווירה תמיד הייתה שהחרדים הם אנשים מסכנים, סגורים, שהכל אצלם אסור.מין משהו שחור וקודר, מין כת סגורה שקבלה על עצמה לסבול.משהו שמזכיר נזירים קתולים מימי הביניים, כאלו שרואים בסרטים תקופתיים.

בנוסף, הציגו את היהדות בשם האנשים ולא בשם היהדות, כאילו היהדות היא החרדים.

גם בבית הספר לימדו את מקצוע התנ"ך כעוד מקצוע שצריך ללמוד. לא משהו שקשור ישירות ליהודי, או אליך. בדרך כלל התורה הועברהכ"סיפור מקראי", בשם ה"מספר המקראי". זה נתן לך הרגשה שאתה לומד משהו לא מחייב. מעין ספר היסטוריה.

על המצוות לא הרחיבו, ולא כל שכן על כך שצריך לקיימם. לא הזכירו שום דבר שחס ושלום עלול לגרום לך להתקשר לזה, להבין שזה חלק מהשורשים שלך, מהמהות שלך.זה פשוט עוד מקצוע, כמו מתמטיקה או גיאוגרפיה.

גם בתקשורת אני לא זוכר שראיתי דברים כל כך מעודדים על העולם הזה. אם הראו משהו על החרדים, היה זה יידויי אבנים בשבת, אנשים שלא עומדים בצפירה,אנשים שעושקים את המדינה, פרשיות שחיתות שהיו מעורבים בהן חרדים, ועוד.

מהמושגים שתיארתי אתם בטח מבינים, שלהתקרב לעולם החרדי לא היה משאת נפשי.

גם בתור נער מסורתי שגדל בבתי ספר חילוניים,לא היה פשוט לשמור על צביון דתי.אני זוכר שהיינו הולכים בימי שישי ושבת לבית הכנסת,ובדרך מחביאים את הכיפה בכיס. רק כשהיינו נכנסים לבית הכנסת, היינו מניחים אותה על הראש. לא פעם היינו נכנסים לבית הכנסת בראש גלוי, כי שכחנו את הכיפה בכיס. פשוט התביישנו...

כך גם בכל שנה,כשהיה סדר תשליך, והיינו הולכים עם שאר המתפללים להשליך את עוונותינו בים שהיה במרחק מאה מטר מבית הכנסת. זה היה הזמן הכי בעייתי מבחינתנו, שמא חברינו שהולכים לים לשחות יראו אותנו בים או ברחוב. עם כיפה על הראש, הלכנו בבושה ובחשש רב.

בשלב מסוים, בשל הבושה, עלינו לעזרת נשיםעם שאר הזקנים שלא יכלו ללכת, ומשם צפינו אל הים. ויצאנו ידי חובה...

בשלב מסוים אחי התקרב ליהדות, ובעקבותיו אחותי ואני. כשהתודעתי ליהדות הבנתי את העוול שעשו לי. למדתי שהתורה היא הדבר הכי יפה עלי אדמות. מה אומרת התורה? תהיה אדם טוב יותר, ערכי יותר, עמוק יותר. מה לא טוב במושגים האלה?

הבנתי שכל המוסר וכל המשפט בעולם באו מהיהדות, הבנתי שכל החוכמות שהתגלו או שעתידות להתגלות, הן כאין וכאפס לעומת חוכמת התורה, שחולשת על כל תחומי החיים.

גיליתי שיש בורא שמנהל את העולם, ושאין יותר חכם, טוב, חזק... וכל מעלה שאגיד כאן, עשויה רקלהמעיט מערכו, כי הוא אדון כל התשבחות...

רציתי לרוץ ברחובות ולצעוק,הכל שקר! רציתי שכולם ידעו את האמת.

הרגשתי שזה דבר כל כך טוב ונכון, להיות יהודי מאמין. שרציתי שכולם יחוו זאת!

הבנתי שיש בציבור בורות כל כך גדולה בעניין העולם החרדי, שזה פשוט מבהיל (גם אני הייתי כזה).מקור המידע העיקרי ממנו אנשים ניזונים בעניין העולם החרדי, הוא התקשורת, שלעיתים היא ממש תשקורת. שם מוצג החרדי באופן שלילי (שלעיתים מזכיר ימים "לא מזהירים" בהיסטוריה היהודית בארצות אחרות), וכך יהודי לא חרדי שחי בארץ ישראל במאה העשרים ואחת, חי כל ימיו כשהוא סוחב איתו תחושה שלילית ולא נכונה כלפי בני עמו,ושוכח שכך היו נראים, עד לא מזמן, גם אבות אבותיו. וחבל...

גיליתי דבר מפתיע: החרדים לא סובלים! בכלל לא סובלים, להפך, שמחים ומאושרים... הם הולכים לבתי מלון, למסעדות, לטיולים, לבריכות, לפארקים לחופשות. גיליתי שלא הכל אסור! יש הרבה מאוד דברים שמותרים, וגם מה שאסור – אם אדם היה לומד את התורה, הוא היה שמח לאסור על עצמו את הדברים האלו, כי הוא מבין שזה לטובתו.

גיליתי שהלבוש השחור ממש לא מעיד על חייהם. להיפך, חייהם זוהרים ומאירים ערכים עמוקים ואיכותיים הרבה יותר מאנשים שלבושים בצבעוניות, שכלפי חוץ נראים שמחים ומאושרים, אבל בפנימיותם הם סובלים מ"הרבה שחור", ולא רק בצבע.

גיליתי שמי שסגור ומסכן זה דווקא אנשים שסובלים מ"נכות רוחנית", ומפחדים להיות כנים עם עצמם, ולבדוק את מה שסביהם וסבתותיהם כן בדקו, בלי שום פחד קמאי. הם כת סגורה מהבחינה הרוחנית, לא מוכנים לשמוע על תורה וחלילה לא על מצוות.

הם לא מבינים שהאדם מורכב גם מרוח וגם מגוף, וצריך לספק לו את שניהם כדי לחיות טוב. הם לא מבינים כמה טוב יש בלהיות אדם רוחני. והיום אני מזהה שם הרבה יותר מסכנות מאשר אצל אותם חרדים, שהוצגו ככאלו.

כמו שאמרו חז"ל במדרש על ספר קהלת:"דַּעַת חָסַרְתָּ מַה קָּנִיתָ, דַּעַת קָנִיתָ מֶה חָסַרְתָּ". העשיר האמתי הוא האדם שקנה דעת, ואין דעת אלא תורה. אבל עשיר ללא דעת, ללא תורה, הוא בעצם עני.

וגיליתי עוד, שאתה יכול להיות איש עסקים גדול או לעבוד כמעט בכל מקצוע אחר – וגם להיות חרדי. וגיליתי שיש הרבה חרדים שעובדים...!

וכעסתי וכאבתי, למה הסתירו את כל זה עד עכשיו ממני. ולמה זיהו את הדת עם החרדים, כי הדת היא דת, הדת היא טהורה וקדושה וקב"ה מצווה אותנו לקיים את התורה בפשטות. וכאבתי, למה לא הראו לי את החרדים כמו שהם. למה לא הראו בתקשורת את הצדיקים ויראי השמים שחוששים מכל נדנוד עוון ופגיעה בזולת, על אמות המוסר הנעלות שבהן אין להם אח ורע, ולמה לא הראו את האנשים הטובים שעוזרים ותומכים ועושים חסדים עצומים למען שם שמיים, בלי לקבל שקל. למה לא הראו את רשימת הגמ"חים (גמילות חסדים), אנשים חרדים שמפרסמים שבביתם ניתן להשיג כל דבר, ממוצצים לתינוק ועד למכשיר חשמלי משוכלל, ללא כל תמורה כספית.

למה לא הראו לי את ארגוני החסד שעושים רבות ונצורות בעולם החרדי, שעוזרים לחולים, לקשישים, לעניים, ליתומים,לאלמנות ולשאר מוכי גורל מכל המגזרים, וחוסכים לקופת המדינה סכומי עתק בזה שהם מטפלים בהם, ולא המדינה. למה הראו רק את השוליים?

למה מעולם לא הסבירו מה הסיבה שהחרדים לבושים כפי שהם לבושים, למה הם מביאים הרבה ילדים לעולם? על השאלות האמתיות, מעולם לא קיבלתי תשובה.

אבל אני חושב שהסיבה היא פחד, שאולי אנשים יבדקו ויראו כי טוב, וישנו את דרכם, ויהיו יהודים כמו הסבא והסבתא שלנו, שאינם חשודים כטיפשים. ואולי, יום אחד, הם אפילו יהיו הרוב.

לכן, בעקבות כל הגילויים האלו, רציתי שגם אחי, עם ישראל היקרים, יבינו ויכירו את היהדות, את התורה הקדושה – שרק יבדקו, ואם זה לא נכון, או לא טוב, יעזבו. שיהיה להם מקור השוואה, אז יוכלו לבחור באיזו צורה לחיות בצורה אובייקטיבית ואמתית. שלא יחיו בתוך פחד, שגם להם יהיה טוב.כמו שאמר דוד המלך, "טַעֲמוּ וּרְאוּ כִּי טוֹב יְהוָה".

לכן התחלתי להפיץ דיסקים בהמונים, שכולם יתוודעו ליהדות, לטוב האמתי, לאור האמת, היפה והזוהר...

זה התחיל בבתי הכנסת השכונתיים, ולאחר מכן בפלאפל השכונתי, לאחר מכן פגשתי אדם שמכין מתקן מיוחד לדיסקים שאנחנו מפיצים. קניתי מספר מעמדים כאלה, חימשתי אותם בדיסקים והצבתי בפיצריות,פלאפלים וכולי. המשכתי להפיץ באזכרות של קרובי משפחה,ועניינתי עוד חברים,וגם הם הציבו מעמדי דיסקים. חילקנו דיסקים בקניונים,במרכזי קניות, לאנשים ברחוב, מתחת למגבי הרכבים... לאחר מכן התודעתי למזכה הרבים הרב פנחס ראובן, שבחנותו ברחוב השומר 74 בבני ברק מוכר דיסקים של כל הרבנים בשקל או שניים.

בכל מקום שיכולתי חילקתי דיסקים, בבית יש לי ארון, כולו רק של דיסקים... מה שיפה היה, שאנשים אחרים שמו דיסקים במעמדים שהנחתי בחנויות, ואני בעצמי הייתי לוקח את הדיסקים האלה כדי לשמוע, וזה תרם לי רבות.

בזמנו עבדתי בטלוויזיה, וכשחזרתי בתשובה עזבתי והתחלתי לעבוד באחד מארגוני הקירוב הגדולים, ולאחר מכן זכיתי גם לעבוד בארגון נוסף,נדיר ומיוחד.

שם ראיתי ושמעתי במו אזני אנשים רבים וטובים, שספרו שחזרו בתשובה שלמה בזכות דיסק אחד, שם הכל התחיל...

אדם שנותן דיסק לחבר או למישהו ברחוב, מעניק לו מתנה אדירה. הוא מחייה אותו, משמח אותו, נותן לו הזדמנות לחיות טוב יותר, להכיר משמעויות עמוקות שהוא לא הכיר עד היום, והכי חשוב: לחיות בעולם של אמת.

אוהב, ליאור בן ישראל

להזמנת דיסקים 073-2221-250. לעמוד ההדסטארט של הפרויקט הקליקו כאן.