"היו ימים שהרגשתי על סף שיגעון"

כבר בהיותה תלמידת תיכון בבית הספר החילוני לסיעוד, התעניינה אלישבע בדת היהודית – שאלה שאלות והתעקשה לקבל תשובות המניחות את הדעת. היא אמנם קיבלה אותן, אך לא היתה חזקה מספיק כדי לעשות את השינוי עד... עד לרגע שבו חוותה טראומה כתוצאה מהרשלנות הרפואית שנלוותה ללידתה הראשונה. שם השתנה הכל. "היום אני יודעת שבלי שליחי הידברות הטובים ואחרים, שעזרו לי לחדש את האמונה שלי בה' – לא הייתי שורדת את הלידה", היא אומרת.

אלישבע אלקפרוב, 30, מנהלת חשבונות נשואה ואם לתינוק, מנצרת עילית – עלתה ארצה מאוקראינה בהיותה בת 14. בביתה לא דיברו על היהדות - לא משום שהתנגדו, אלא משום שלא ידעו. את ידיעותיה ההתחלתיות ביהדות רכשה הודות למדריכות הדתיות שהכירה בתיכון לסיעוד, בקריית ביאליק – בו למדה. "המדריכות הדתיות עזרו לנו – העולות החדשות, להכין שיעורי בית", משחזרת אלקפרוב. "פעם אחת, ראיתי את אחת המדריכות מתפללת ולא הבנתי מה היא עושה. אחרי שהיא סיימה, שאלתי אותה למה היא מתכופפת בכל פעם שהיא מתפללת, והיא ענתה שהיא מודה למלך. כך התחלנו לדבר על יהדות ופתאום, למרבה הפלא – הרגשתי שזה מעניין אותי. זו היתה תקופה של בחינות בגרות והרגשתי צורך להתפלל בעצמי, כדי להצליח בבחינות. ובעצת המדריכה החלטתי לקנות סידור משלי.

כך מצאה עצמה אלקפרוב משכימה קום מדי בוקר כדי להתפלל בסידור שלה. כעבור זמן מה, התהדקה סביבה טבעת הרוחניות והיא החלה להדליק נרות שבת, לאכול אוכל כשר ולהתחזק עוד ועוד בקיום המצוות. לשאלה איך קיבלו את העניין בבית, משיבה אלקפרוב שהיחס היה לא לכאן ולא לכאן. "אמא ראתה שאני אוהבת את זה, ולכן לא התנגדה. כל זמן שלא חייבתי אותה להתנהג כמוני – להתפלל, להדליק נרות, לאכול כשר וכדומה – זה לא הפריעה לה. היא לא פחדה שזה ירחיק לכת, כי היא ידעה שאני עושה דברים בגבולות הנורמה". כך ממשיכה אלקפרוב לשמור שבת ולקיים מצוות במשך כמה שנים, אולם הדבר הפסיק כאשר נישאה, וחזר לפני כשנתיים – לאחר לידת בנה הבכור.

"למרות שהרופאים ידעו שאני סובלת מסכרת הריון, אני הייתי שפן הניסיונות שלהם בחדר הלידה", מספרת אלקפרוב ומוחה דמעה מעיניה. "עד עכשיו, כשאני נזכרת בחוסר המקצועיות שהופגן כלפיי במשך תשע השעות שבהן שהיתי בחדר הלידה – כואב לי. מה לא ניסו עליי? אפידורל, פעמיים זירוז, גז צחוק, לידת ואקום. רק כשהם ראו שאף אחת מהשיטות לא עובדת – הכניסו אותי לניתוח קיסרי. אחרי הלידה, לקיתי בדיכאון עמוק שאין לי יכולת להסביר את ההשלכות שלו, ובמשך חודשיים גרתי אצל אמי, שמאוד עזרה לי על התינוק. אף אחד כמעט לא יכול להבין מה עובר על אישה שעוברת לידה כזו קשה – כעסתי המון ובכיתי בלי סוף, והיו ימים שהרגשתי על סף שיגעון". אחרי הלידה, צף ועלה באלקפרוב הרצון למול את הילד כדת משה וישראל והיא פנתה לאחת האחיות בבית החולים שבו ילדה, כדי לברר את הנושא. 'מה הבעיה', הזדרזה האחות והציעה: 'יש לנו פה אח ערבי שמוסמך לעשות ברית רפואית. הוא ימול את הילד שלך'.  

ואיך הגבת?

"כמובן סירבתי. אמרתי לה שאני רוצה רק ברית יהודית, שיבצע אותה אדם ירא שמיים. למזלי ה' שלח לי חברה שהמליצה לי על ארגון 'ברית יצחק' ושם נימול הבן שלי, כדת משה וישראל. לאחר מכן הגיע חבר של בעלי מאוקראינה, שחזר בתשובה דרך הידברות. הוא שמע שאני סובלת מדיכאון והפנה אותי לשמוע הרצאות של רבנים שונים באתר. בזכות זה, אט אט, התחלתי לחזור לעצמי ולהיאחז במשהו שהרגיש לי מוחשי ואמיתי". כיום, לאחר עבודה עצמית ממושכת ולימוד רב בספרים – מסוגלת אלקפרוב להודות שדיכאון הלידה כבר מאחוריה, ברוך ה'. לקוראי הסיפור היא מבקשת לומר כי אין זה משנה מה אדם עובר בחייו – כל אחד עובר הלא משהו, כל אחד מתמודד עם אתגרים וחוויות קשים בחייו – החוכמה היא לדעת להרים את העיניים לקב"ה, להאמין בו ולהתפלל אליו – כי בסופו של דבר – רק הוא יכול לעזור. ורק הוא יכול להוציא אדם מאפלה לאורה.

מעוניינים לשתף אותנו בסיפור התשובה שלכם? צרו קשר בדוא"ל shira@htv.co.il