מצוה הבאה לידך – אל תחמיצנה! דבר תורה לפרשת כי תצא

לא אחת אדם מחשב חשבונות שונים ומשונים, שאין ביניהם לבין המציאות מאומה. שלמה המלך כותב זאת בספר קהלת: "אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר, וְהֵמָּה בִקְשׁוּ חִשְּׁבֹנוֹת רַבִּים"(קהלת ז', כ"ט).

אחד החישובים הלא נכונים, הוא החישוב של מצוה "גדולה" ומצווה "קטנה". אדם טועה לחשוב ולקטלג כל מני מצוות – מצוה זו כדאי לי לעשות כי זו מצוה גדולה, מצוה זו קטנה, ועוד חשבונות כאלו ואחרים.

שלמה המלך מזהיר: "אֹרַח חַיִּים פֶּן תְּפַלֵּס! נָעוּ מַעְגְּלֹתֶיהָ - לֹא תֵדָע!" (משלי ה', ו)'. "אורח חיים" הם המצוות, ואל לו לאדם למדוד בפלס ולחשב איזו מצוה בעלת השפעה רבה יותר, משום שאדם לעולם לא ידע – לפחות בימי חייו כאן בעולם – מהי ההשפעה הנגרמת מכל מצוה. "נעו מעגלותיה לא תדע" - אדם לא יודע אילו 'מעגלים'הוא יוצר מכל מצוה. לכן על האדם להשתדל לשמור ולקיים את כל המצוות, ללא חישובים.

פרשתנו ממחישה את הרעיון הזה.

אחת המצוות הקשות ליישום, היא מצות כיבוד אב ואם. עד כמה שמצווה זו נשמעת פשוטה, זו אחת המצוות הקשות לביצוע. אדם חייב להוריו את חייו במלוא מובן המילה, ההורים גדלו אותו, טיפלו בו במסירות, העניקו לו הכל– והכרת הטוב שצריכה להיות כלפיהם היא עצומה.

על מצות כיבוד אב ואם מבטיחה התורה: "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ, לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר השםאֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ" (שמות כ, יא), וכן: "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ השם אֱלֹהֶיךָ, לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ, וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר השםאֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ" (דברים ה, טו).

ניתן להבין מדוע יש שכר כה רב על מצות כיבוד אב ואם, גם משום שביצועה אינו פשוט כלל וכלל, וגם משום שזו מצוה הגיונית ומתקבלת על הדעת ויש בה משום תיקון העולם. אולם פרשתנו מביאה מצוה נוספת – מצות שילוח הקן, עליה נכתב שכר כמו על מצות כיבוד הורים - "שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ, לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים" (דברים כב, ז). מצות שילוח הקן צריכה לימוד ועיון, יש במסכת חולין פרק שלם העוסק בעניינה של מצוה זו. אולם אין ספק שזו מצוה קלה, שלא מצריכה מאמץ רב. אדם רואה בדרכו קן ציפורים (ציפור טהורה), ובתוכה ציפור היושבת על הביצים או על הגוזלים, עליו לשלח את האם, להרחיק אותה מהקן ולקחת את הגוזלים או הביצים. כמובן שצריכים אנו להבין את טעמה של מצוה מיוחדת זו, בתורה שבעל פה כתוב שזו מצוה המעוררת רחמים עצומים על עם ישראל.

והנה, למרות שזו מצוה קלה ליישום, ואף לא כל כך מובנת בשכל אנוש, גם עליה התורה מבטיחה שכר כפי שהיא מבטיחה על מצוות כיבוד הורים– "למען ייטב לך והארכת ימים".

זו דוגמא לכך שאל לו לאדם לחשב חשבונות, משום שלעולם אין הוא יודע מה כל מצוה גורמת.

רבי ירומם ממיר ('דעת חכמה ומוסר' א', מאמר ע"א) מוסיף, שסוד ההצלחה בעולם הזה הוא לא לשקול ערכן של מצוות. כלומר, אדם שמתחיל לחשב בכל מצוה שהזדמנה לידיו – האם כדאי לעשותה או להמתין למצווה אחרת, חוץ מעצם הזלזול במצווה, בסופו של דבר יצא קרח מכאן ומכאן. סוד ההצלחה בחיים הוא "לחטוף" מצוות –"מצוה הבאה לידך – אל תחמיצנה!" כשאדם מתחיל לחשבן מה כדאי לו לעשות ומה לא, הוא מכניס את ההיגיון שלו לתוך המצוות ובסופו של תהליך הוא יכול למצוא את עצמו ללא שום מצוה ביד.

ה"חפץ חיים" (בהקדמה ל"נדחי ישראל", בהגהה) כותב על פי דברי התלמוד (מכות כג ע"ב), שכל תרי"ג המצוות מכוונות כנגד אברי האדם. כשאדם מקיים מצוה, הוא מחיה את אותו אבר המכוון נגדו. רק בורא עולם יודע איזו מצוה מחיה כל אבר, ואין אדם שמוכן לוותר אפילו על ציפורן או שערה אחת...

עלינו לקיים את כל המצוות, ללא חשבונות רבים ומוטעים.