שו"ת: הלכות ומנהגי חג השבועות

לצפייה בשיעורו של הרב זמיר כהן, "שבועות לפי הקבלה":

ב"ה שלום לכבוד הרב. חג השבועות הבא עלינו לטובה יחול במוצ"ש. רציתי בבקשה לדעת את סדר ההבדלה לפני כניסת החג - האם קודם להבדיל או ישר להדליק נרות ליום טוב? כמו כן, האם יש צורך לעשות "עירוב תבשילין" לפני כניסת שבת ולהכין נרות נשמה בכדי שאוכל להעביר מאש לאש?

שלום וברכה. מדליקים נרות עם צאת השבת ולפני הדלקת הנרות אומרים את המשפט הבא "ברוך המבדיל בין קודש לקודש". את ההבדלה על היין עושים יחד עם הקידוש, וזהו נוסח הקידוש (ספרדי): אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה´ מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם: וַיְדַבֵּר משֶׁה אֶת מֹעֲדֵי ה´ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: סַבְרִי מָרָנָן (ועונים: לְחַיִּים(. בָּרוּךְ אַתָּה ה´ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן:
בָּרוּךְ אַתָּה ה´ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל עָם. וְרוֹמְמָנוּ מִכָּל לָשׁוֹן. וְקִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו. וַתִּתֵּן לָנוּ ה´ אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה. מוֹעֲדִים לְשִׂמְחָה. חַגִּים וּזְמַנִּים לְשָׂשׂוֹן. אֶת יוֹם חַג הַשָּׁבוּעוֹת הַזֶּה. אֶת יוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה. זְמַן מַתַּן תּוֹרָתֵנוּ. בְּאַהֲבָה מִקְרָא קֹדֶשׁ. זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם: כִּי בָנוּ בָחַרְתָּ וְאוֹתָנוּ קִדַּשְׂתָּ מִכָּל הָעַמִּים, וּמוֹעֲדֵי קָדְשֶׁךָ בְּשִׂמְחָה וּבְשָׂשׂוֹן הִנְחַלְתָּנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה´ מְקַדֵּשׁ  יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים:
בָּרוּךְ אַתָּה ה´ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ:
בָּרוּךְ אַתָּה ה´ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחוֹל. וּבֵין אוֹר לְחוֹשֶׁךְ. וּבֵין יִשְׂרָאֵל לָעַמִּים. וּבֵין יוֹם הַשְּׁבִיעִי לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה. בֵּין קְדֻשַּׁת שַׁבָּת לִקְדֻשַּׁת יוֹם טוֹב הִבְדַּלְתָּ. וְאֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה הִקְדַּשְׁתָּ וְהִבְדַּלְתָּ. וְהִקְדַּשְׁתָּ אֶת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בִּקְדֻשָּׁתָךְ. בָּרוּךְ אַתָּה ה´, הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְקֹדֶשׁ:
בָּרוּךְ אַתָּה ה´ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָינוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה:

אין עושים עירוב תבשילין. יש להכין נר נשמה כדי שיהיה לך מקור אש במוצ"ש.

* * *

שלום כבוד הרב,
הוריי, שיהיו בריאים, אינם שומרי שבת. אמי הזמינה אותי לחג שבועות, והדגישה לפני שהם מתנהגים "כרגיל" וזה אומר שלא ישימו פלטה, כי זה יום טוב ולא שבת. היא הוסיפה ואמרה שהיא תדליק את הגז מנר של יום טוב שאותו היא תדליק כראוי. בדרך כלל היא נוהגת להדליק מנר של יום טוב, אבל מכבה את הגז. על אף שבעלי ואני שוחחנו איתה על כך היא מתעקשת ולא מקבלת בטענה שכך היא נוהגת לעשות, והיא לא מתכוונת להדליק את הגז למשך כל היום, ולא מוכנה לשמוע עוד!
שאלתי:

1. האם מותר לנו לאכול מהמאכלים שהוכנו בהעברה מאש לאש על אף שהיא מכבה את האש?
2. אם לא, כיצד אוכל לסרב להזמנתה? גם כך יחסינו מעורערים עם הוריי מאז שהתחלתי לשמור שבת. זו באמת פעם ראשונה שהם מזמינים אותנו לחג שמצריך שמירה... מה עלי לעשות? אני לא רוצה לפגוע ברגשות שלהם ובטח שלא לחטוא. אני מרגישה בין הפטיש לסדן! אני יודעת שזהו ניסיון של השם.לשבת כבר הורי התרגלו שהם שמים פלטה ומיחם ולא מדליקים טלוויזיה בסלון. אך עכשיו כשזה "יום טוב" ועוד היא הדגישה שהם יתנהגו "כרגיל"... רק שתדע שלדבר אל ליבה ולהסביר לה לא יועיל. כבר עשיתי זאת מספר רב של פעמים, והורי תמיד טוענים שאני זו שהשתניתי ולא הם.

שלום וברכה,

מותר לך לאכול על אף שאמא תכבה את הגז.

תיעני להזמנתה, והקב"ה יעזור שאמך תזכה לקבל על עצמה את עול התורה בחג השבועות.
 

לשיעורו של הרב יצחק פנגר בנושא חג השבועות:

שלום וברכה. שניהם מותרים, אבל כמובן אסור לנסוע בחג כבשבת.

* * *

בקשר לשבועות, אם אני מדליק טלוויזיה לפני כניסת החג ולא מכבה עד יציאת החג - מותר לי לצפות בטלוויזיה?

שלום וברכה. אסור.

* * *

כבוד הרב, האם יש עניין ללבוש לבן בשבועות? למה אוכלים חלבי בחג הזה? והאם צריך לאכול גם משהו בשרי אחרי החלבי, או דגים לפני?

שלום וברכה. אין עניין ללבוש לבן.

בנוגע למאכלי החלב, להלן חלק מתוך ספר התודעה (פרק 28):

נוהגים בהרבה מקומות לאכול בשבועות מאכלי חלב, (ובחו"ל - ביום הראשון של חג). וטעמים הרבה נאמרו על מנהג זה. ומנהג אבותינו תורה היא, ואין לעבור על מנהג זה.
רבים נוהגים גם לאכול בשבועות תופיני עוגה האפויה ומטוגנת בדבש, על שם: דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ (שיר השירים ד) האמור על מי שזוכה לתורה.
העולם נוהגים לאכול בחג השבועות מאכלי חלב, ואחר כך אוכלים בשר, לקיֵּם ושמחת בחגך, ואין שמחה בלא בשר. אז צריך לדקדק להתקדש, בפרט ביום קדוש כזה שהוא מתן תורתנו, לעשות קינוח והדחה היטב, להפסיק בברכת המזון ולהמתין כשעה, ואחר כך יפרוס מפה אחרת, ויערוך השלחן לבשר. ורמז לדבר: רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית ה´ אֱלֹקֶיךָ (רמז לחג הבִּכורים) - לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ, שיהא נזהר שלא יערבבנו (של"ה).
ויש מן הפוסקים שמתירים בשבועות לאכול מאכלי חלב וגבינה אחרי מאכל בשר, קצת לפני שיעור ההמתנה הנהוג בכל השנה.
למה אוכלים מאכלי חלב בשבועות?
- כשם שאוכלים שני תבשילים בפסח, לזכר הפסח והחגיגה, אף כאן עושים זכר לקרבן היום, שתי הלחם, שכיון שאסור לאכול בשר וחלב מככר אחד, צריך להביא שתי לחמים על השולחן, הדומה למזבח.
- לפי שיום שֶׁמָּשׁוּ את משה מן המים, ששי בסיון היה, ולא רצה לינוק אלא מחלב אשה עבריה; לכך מזכירין זכותו ביום זה במאכל חלב.
- לפי שעד מתן תורה הותר להם בשר נחירה ובהמה טמאה, ועכשׁיו אחר נתינת התורה נצטוו על השחיטה ועל מאכלות אסורות (שכל תרי"ג מצוות היו כלולות בעשרת הדברות), ונאסרו להם כל הכלים, ולא היו יכולים להגעיל הכלים, שאותו היום שבת היה, כי הכל מודים שבשבת נִתנה תורה, והוכרחו לאכול מאכלי חלב.
לפי שקודם שנִּתנה להם תורה חששו לאכול מאכלי חלב מטעם איסור אבר מן החי שנוהג בבני נח, והתר אכילתם, מן התורה לומדים, שמנתה בו שבח ארץ ישראל.
חלב בגימטריא ארבעים - כנגד ארבעים יום שעשה משה בהר סיני; אמרו במדרש: שמונה שמות להר סיני, אחד מהם - ´גבנונים´, שהוא לבן וצח כגבינה, לכך אוכלים גבינה; עוד טעם, משום שהתורה אינה אוהבת אלא שפלות, לכך בימים קדמונים היו יושבים על הארץ ולומדים תורה. ומאכל חלב הוא מאכל של קטנוּת.
´דבש וחלב תחת לשונך´ - יש מי שאומר: לפיכך נמשלה התורה בדבש וחלב, לפי ששנים אלה רומזים על כח התורה, שכל העוסק בה יוצא מטומאתו ונטהר. שכן הדבורה - שרץ טמא, והדבש שהיא עושה - טהור. אף החלב תחילתו דם שהוא אסור, וממנו נעשה חלב שהוא מותר. שכך אמרו חכמים: ´דם נעכר ונעשה חלב´.

* * *

שלום כבוד הרב! רציתי לשאול - מדוע מתוך שלושת הרגלים סוכות ופסח אורכים שבעה ימים, ואילו שבועות אורך רק יומיים (החג ו"אסרו חג")?

שלום וברכה. מבואר בזוהר הקדוש שכשם שסוכות הוא שבעה ימים ולאחריו יש את שמיני עצרת, כך גם פסח הוא שבעה ימים ולאחריו שבועות. ובמדרש מבואר שהיו צריכים לקבוע את שמיני עצרת בחורף, אולם בורא עולם חס על בניו שלא יצטרכו להיטלטל מבתיהם בחורף לעלות לרגל, ועל כן הסמיכה לסוכות. עוד יש בזה דברים הרבה, ולעת עתה נסתפק בזאת.