יוזמה פרטית ברוכה: 'נוער הספסלים' מגיע לסליחות

בזכות אנשים טובי לב ואכפתיים - עשרות נערים, משלל גווני הקשת הישראלית - פוקדים בימים אלו את בית הכנסת השכונתי 'תפארת ציון ושרה' הממוקם בהר חומה בירושלים, לרגל מעמד הסליחות המרגש.

אולם בעוד שלחלקכם הדבר מובן מאליו שאת ימי אלול לא מבזבזים לריק – אצל הנערים הללו, זה לגמרי לא ברור. למעשה, רבים מהם לא מכירים משהו אחר, ומעולם לא טעמו טעם 'רוחני' מהו. זוהי בדיוק הסיבה שבגינה התארגנו אנשים טובים באמצע הדרך, וכולם כאחד נתנו יד לארגון מעמד סליחות ייחודי ש'ידבר' אל הנערים הללו, ויסחוף אותם אליו.

בעזרת פרסום בווטסאפ, פייסבוק ושאר עזרים ויראליים – הצליחו אפרת ונועם ברנדס, מיוזמי ומארגני האירוע - להגיע לכ-60 בני נוער, לרגש ולגעת בליבם. "מאוד היה חשוב לנו לקרב את הנערים אלינו ולהראות להם שהדת בעצם הרבה פחות 'מפחידה' ממה שהם אולי חושבים", אומרת אפרת, "מגיעים לכאן חבר'ה מגוונים ביותר – כאלה שאין להם שום קשר לבית כנסת ואחרים. מכולם אנחנו מקבלים תגובות חמות ונלהבות על האירוע".

אז מה באמת הצליח לדבר אל הנערים, ולמשוך אותם אל תוך הקודש פנימה? התשובה פשוטה: האכפתיות. כדי להוציא דבר כזה מן הכוח אל הפועל, נדרשו לא רק רצון טוב כי אם גם השקעה גדולה. "אנשים רבים נרתמו לעשייה ותרמו לנו כיבוד ושתיה. הרב ירון בן אבא, רב המקום, נערך עם הלוגיסטיקה הכרוכה בזה ולא די בכך שהעמיד לרשותנו את אולם בית הכנסת השכונתי, אלא אף דאג לכתת רגליו ולתלות בעצמו את השלטים שהכנו לצורך כך. כאן המקום להודות לו, ולכל שאר העוסקים במלאכה - כולל לאמנים אבי צליח, אבי בניון ופייטנים נוספים שהגיעו לשמח את הנערים ולספק להם תחושת התעלות מיוחדת במינה".

מה הביא אתכם לחשוב על סוג כזה של עשייה למען הנערים הללו?

"לצערי, בשכונה שלנו, כמו גם בשכונות אחרות בארץ, ישנה תופעה של נוער משועמם שכתוצאה מחוסר מעש, מבלה את זמנו על הספסלים, בכל שעות היום והלילה". התופעה הזו לא רק מפריעה לשכנים וגוזלת את מנוחתם, אלא גם מרחיקה את הנערים הללו מעוד מעט הטוב שהם יכולים לזכות בו. "במקום שיפריעו וירעישו לכל השכונה עד שאחד השכנים ייכנע ויזמין משטרה, חשבנו שלפחות בתקופה הזו של לפני החגים, נגרום להם להתקרב".

ומה אחר כך?

"השאיפה היא להישאר עם הנערים בקשר ולהוות אוזן קשבת ומשענת בכל עניין ועניין, אבל לא רק. חשוב לנו לשמוע על הצרכים שלהם, ולנסות לבנות גשר שיחבר בינינו לבינם. להכיר את הנוער שלנו לפני ולפנים – מי הוא, מה הוא אוהב, למה הוא מתחבר, מה חשוב לו – זה צעד ראשוני והכרחי, כדי לגרום לו להתערבב בנו. ככל שנתקרב אליו יותר, כך נוכל להסיר את המחיצות שמפרידות בינינו ולוודא שיהיה בינינו גיבוש אמיתי חוצה קהלים וגילאים. אני מקווה ומרגישה שעלינו על הגל הנכון", אמרה.