שאלת השאלות: איפה היה אלוקים בשואה?

מדי שבוע אנו עוסקים כאן במדור בנושא נפיץ אחר, אבל השבוע אנחנו מורידים את הכפפות ועוברים לטפל בנושא הנפיץ והרגיש מכולם: השואה. כולם מכירים את השאלה השכיחה "איפה היה אלוהים בשואה", ולמרות שעל הנושא נכתבו אינספור מאמרים וספרים, ננסה לתמצת אותו כאן במדור.

אבל לפני שנתחיל, כדאי להיזכר בנאום המאלף "איפה אלוקים היה? בשואה", שהקריאה סיון רהב מאיר בטקס יום השואה האלטרנטיבי לפני כשנתיים וחצי. "איפה אלוקים כשמכבי מנצחת, את זה אתם כן מבינים? כשיש סל הוא קיים וכשיש שואה הוא לא קיים? מבחינתו אפשר היה לשאול: איפה הוא כשאדם נהרג בתאונת דרכים, הוא מת עימו, וכשאחרי עשר שנות ציפייה זוג מתברך בתינוק שנולד, אז אלוקים פתאום קיים, הוא נולד עימו? ואיפה הוא עכשיו? (...) מי שכועס על אלוקים כשרע לו ואוהב אותו כשטוב לו - לא עובד את אלוקים אלא את עצמו".

מבחינתו של הרב יצחק פנגר השאלה "איפה אלוהים היה בשואה" צריכה להישאל על כל צער או אי סדר כביכול שיש בבריאה. "ילד שסובל מכאבי שיניים זה גם כביכול ´פקשוש´ של אלוקים", הוא מדגים. "השאלה היא למה בכלל יש סבל בעולם במאקרו או במיקרו. הרי הקב"ה מושלם, ולא יתכן לכאורה שתהיה סטייה קטנה בבריאה שלו. אם אני רואה סטייה - אני רוצה להבין למה. אז דבר טעון, כמו השואה, אני חייב לבוא ולנתח מבחינה שכלית ולא רגשית. לא לבוא ולהגיד ´סבא שלי נהרג בשואה, למה אלוקים לקח את סבא שלי?´. זאת לא השאלה הנכונה כי היא לא נובעת מתוך רצון לדעת את האמת, אלא מתוך כאב רגשי כזה או אחר.

"אם אשאל את אלוקים למה הוא נתן לשואה להתרחש, באותה מידה אפשר לשאול למה הוא הביא את המבול שהחריב למעשה את כל העולם, או למה היה חורבן בית ראשון או חורבן בית שני, שגם שם היו המון הרוגים. התשובה נמצאת בין השאר במה שנכתב בגמרא - אין ייסורין בלא חטא. זאת אומרת, אין מציאות בעולם שיהיה סבל סתם - גם הסבל הקטן ביותר וגם הסבל הנורא ביותר. ודאי שלכל יש תכלית. רק מה, אנחנו לא חיים בתקופה שבה יש לנו נביאים או אנשי רוח ברמה כזו שהם יגידו לנו למה בדיוק כל דבר קורה. אבל כיוון שאני יודע מיהו האלוקים ברמה כזו או אחרת, ויודע שהוא מושלם ושלא יתכן שיהיה מבחינתו דבר של רע - אני יכול להבין שיש בורא לעולם, ולקבל את זה שאני לא תמיד יכול להבין אותו. גם במוסר האנושי ילד לא תמיד מבין את ההורים שלו. כשאבא שלי לקח אותי בגיל ארבע לרופא שיניים, לא כל כך הבנתי למה הוא לוקח אותי לשם, ולמה אני צריך לסבול, ולמה אבא שאוהב אותי עושה לי כאלה דברים. אבל כשגדלתי הבנתי שהוא לא עושה את זה לילד של השכן, בגלל שדווקא אותי הוא אוהב.

"אז גם השואה, שהייתה מלאת סבל ברמות הקשות ביותר שאי אפשר לתפוס - אנחנו לא יכולים להבין למה בדיוק הוא נתן לזה להתרחש. אנחנו רק יכולים להאמין שהכל לטובה. ואיפה בדיוק אלוקים היה? אתה יכול לשאול ניצולים רבים, שחוו ניסי-ניסים - והם יספרו על סיפורי הצלה מדהימים שהם חוו".

צפו בהרצאתו של הרב יוסף בן פורת, איפה אלוהים היה בשואה:

מה לגבי האמירה המפורסמת על כך שהשואה התרחשה בגלל ההתבוללות, ההתרחקות מהדת וכל השאר?

"לצערנו הרב, נושא השואה מאוד טעון בדור שלנו, לכן לאנשים רבים קצת קשה לקבל את זה. אבל אם אסתכל בצורה אובייקטיבית, כביכול כהיסטוריון שבודק את ההיסטוריה, אני אראה שלאורך כל השנים הייתה היסטוריה שחזרה על עצמה: כל פעם שהיהודים הפרו את בריתם עם האלוקים, ברמה כזו או אחרת - נקרא לזה התבוללות, טשטוש הגבולות וכו´ - הגוי שהיהודי חי בקרבו מתהפך עליו לאנטישמיות. כל תחילת האמנציפציה ב-1832 למניינם החלה בגרמניה. מיד אחרי זה החלה תקופת ההשכלה בגרמניה. אחריה נוצרה התנועה הרפורמית בגרמניה, ולאחר מכן התבוללות. הכל התחיל בגרמניה. גדולי היהודים הזהירו כל הזמן על הדברים האלה".

אבל עד כדי כך, עונש כל כך גדול? נניח שאנשים עשו טעויות מבחינת המחויבות שלהם לאלוהים - עדיין מה שהם קיבלו נראה חסר פרופורציה.

"אנחנו צריכים להבין שאנחנו לא מבינים ולא רואים את התמונה במלואה. אספר לך מקרה: כשהייתי בצבא הנגמ"ש שלנו עלה על מוקש במהלך פתיחת ציר בלבנון, וחייל קיבל רסיס ברגל. כל העורק הראשי ברגל נקרע לו, החובש טיפל בו עם חוסם עורקים, והחייל הובהל לבית החולים כשברגל שלו מתפתח נמק. הרופאים, בלית ברירה, הזעיקו את ההורים והחתימו אותם על מכתב שבו הם מאשרים שצריך לכרות את הרגל של הילד שלהם כדי להציל את שאר הגוף שלו. עכשיו, אם תיקח מישהו מזימבבואה ותנחית אותו בחדר הניתוחים מבלי להסביר לו מה קרה, הוא יחשוב שזה הדבר הכי אכזרי בעולם. ´מה עשה הבנאדם הזה?´, הוא ישאל בפליאה, ´למה לכרות לו רגל? איזה דבר אכזרי זה!´. אבל הוא לא מבין שזה דווקא הדבר הטוב והרחמני ביותר שאפשר לעשות לבנאדם. לכן גם כאן בנושא השואה - אלה חשבונות האלוקים, ואני מקבל את זה באהבה וכחלק מניסיונות האמונה שלי".גם הרב יפתח סופר מעדיף לראות בשואה חלק משרשרת הטרגדיות שפקדו את העם היהודי לאורך אלפי שנות קיומו. "כמובן שלהבין את השואה זה משהו ששום שכל אנוש לא מבין", הוא מבהיר, "אבל זה בסדר. עם כל המוגבלויות שלנו, אנחנו לא יכולים לצפות שנבין לגמרי את הבורא. לכן לא נותר לנו אלא לקבל את זה".