הטס במוצ"ש צריך לשמור שבת שוב?

גוי ששבת ביום שני חייב מיתה - מדוע? סיוע לביאורו מוצא רדב"ז בסוגייתנו, בה מבואר כי נכרי ששבת חייב מיתה גם אם הוא שבת ביום השני בשבוע. מה לשבת וליום השני בשבוע? אין זאת, אלא שיום השבת הוא היום השביעי לאחר ששה ימי עבודה, עד כדי כך שאם נכרי עבד ששה ימים רצופים ונח ביום השביעי, הרי הוא נחשב כמי ששבת וחייב מיתה, אף על פי שהוא היום השני בשבוע! חיזוק לדבריו גם מוצא רדב"ז בגמרא (שבת סט/ב), בה מבואר, כי ההולך במדבר ואיבד את חשבון הימים "מונה ששה ומקדש שביעי". שוב, מוכח, כי השבת נמסרה לכל יהודי ויהודי באשר הוא, ואין היא יחידת שביתה שירדה על כל העולם [בבית מדרשנו העירו, כי ברש"י ובר"ן שם מבואר, כי דין זה של מונה ששה ומקדש שביעי הוא מדרבנן, זכר לשבת. לפי"ז אין עניינו לנידון דידן, שהוא מעיקר הדין].

 

"וביום השביעי שבת" - לא בכל המקומות כאחת: מהרי"ט ("צפנת פענח") מתייחס לנושא זה בדרך שונה. לדבריו, תהליך בריאת העולם לא התרחש בעת אחת בכל מקום, אלא כשאמר הקב"ה "תוצא הארץ דשא", החלה הארץ להצמיח דשא ממקום מסויים, והתהליך המשיך על פני כל העולם במשך עשרים וארבע שעות רצופות עד שהדשא צמח בעולם כולו. כלומר: בריאת העולם עצמה לא ברגע אחד היתה, אלא בכל מקום לפי זמניו הוא. גם "חתם סופר" זצ"ל כתב בסגנון דומה, והוסיף כי גם שביתת הקב"ה ביום השביעי לא היתה בבת אחת בכל המקומות, כי אם בכל מקום בעת שהסתיים היום השישי שבתה בריאת העולם. מעתה, ברור, איפוא, כי כשם שהקב"ה שבת ביום השביעי בכל מקום לפי זמנו, כך גם מצוות השבת ניתנה בכל מקום לפי זמנו (הובאו בשו"ת "משפטי עוזיאל" או"ח סי' כ"ט).

אם נבקש לתמצת בקצרה את ההבדל בין הסברו של רדב"ז להסברם של מהרי"ט ו"חתם סופר", ננסח זאת באופן הבא: הכל מסכימים כי כל יהודי מצווה לשמור שבת ביום השביעי שחל במקום שהותו. אלא שהשאלה היא מהיכן נובע חיובו לשבות. לדעת רדב"ז חיובו הוא משום שכל יהודי מצווה לשבות, וזמן מצווה זו נקבע לפי מקום שהותו. לדעת מהרי"ט ו"חתם סופר" חיובו לשבות נובע מן העובדה שבמקום שהותו חל היום השביעי. הוי אומר: מקום שהותו הוא המחייבו, ואינו מהווה אמצעי להגדרת זמני המצווה בלבד.

 

יהודי מארץ ישראל שלאחר הבדלה טס לניו - יורק ושם עדיין שבת: בדורות האחרונים התעוררה שאלה מעניינת: כיצד ינהג יהודי בן ארץ ישראל שהבדיל במוצאי שבת על הכוס, עלה על מטוס "קונקורד" ונחת בניו יורק בשבת אחר הצהרים. מחד גיסא, הוא כבר קיים השבוע את מצוות השבת. מאידך גיסא, במקום שבו הוא שוהה כעת תקף היום השביעי המחייב שביתה ממלאכה. בספק זה דנו האחרונים, ובצדדיו של הספק אנו מוצאים גם את ההבדל בין הסברו של רדב"ז להסברם של מהרי"ט ו"חתם סופר" הנזכרים לעיל. שכן, לדעת מהרי"ט ו"חתם סופר", חיוב היהודי בשמירת השבת נובע מן העובדה שבמקום שהותו חל היום השביעי שבו שבת א-ל מכל מלאכה. לפיכך, בכל מקום שבו חל היום השביעי חייבים היהודים בשביתה, גם אם שבתו קודם לכן במקום אחר. לעומת זאת לדעת רדב"ז הרי השבת ניתנה לכל יהודי בנפרד, וצווי אלוקי פוקד על היהודי - בכל שבוע שבות יום אחד. מעתה, יהודי שכבר שבת בשבוע זה וקיים מצווה זו, אינו צריך ואף מצווה לא תעלה בידו אם קיימה פעם נוספת. יש לציין כי נידון זה הוא מדין תורה בלבד, אך מדרבנן לכל הדעות עליו לנהוג לחומרא, כמקום שהוא נמצא בו כעת (האדמו"ר מגור זצ"ל בעל ה"אמרי אמת" בפסקי תשובה ח"ג סי' רנ"ב, סובר שכיון שכבר קיים את מצוותו בשלמות, אינו חוזר ומתחייב - עיי"ש שדן לעניין יו"כ ופסח. לעומת זאת בשו"ת "בצל החכמה" ח"ד סי' פ"ג מצדד, שכיוון שנמצא כעת במקום שיש בו קדושת שבת, הוא חייב בזה מדאורייתא. ועיי' שו"ת "תורה שלימה" בראשית אות ת"ל, ועיי' שו"ת "אור לציון" סי' י"ד).