יש לו את כל הסיבות לחייך

התנינים נחשבים לזוחלים הגדולים בעולם. בעוד שלרוב הזוחלים מוח קטן מאוד, לתנינים מוח גדול, המקנה להם אינטליגנציה רבה יחסית לשאר הזוחלים. התנינים הם יצורים בעלי דם קר- אין הגוף שלהם מוכשר ליצר חום פנימי עצמי, וממילא אין הם יכולים לסבול קור או חום רב מדי. מסיבה זו מקום מגוריהם מוגבל לארצות בעלות אקלים חמים, שם אין להם לחשוש מפני חורף קר מדי. זאת מלבד האליגטור האמריקני, המסוגל לסבול מעט קור. אם קר להם מדי במים הם חייבים למצוא דרך להתחמם, לכן פעמים רבות הם יוצאים אל מקום שטוף שמש ו"משתזפים". אם האוויר מחמם מדי, הם חייבים למצוא דרך להתקרר – להיכנס אל המים הצוננים, או לשכב במקום מוצל, שם חום השמש לא יפגע בהם. לתנינים יכולת לקרר את עצמם בצורה נוספת ומעניינת: הם מחזיקים את פיהם פעור למשך זמן ממושך, וכאשר הלחות מתאדה מפיהם, הם מתקררים (בדומה לכלבים). כך ניתן לצפות בתנין השוכב בשמש כשפיו פתוח במשך שעות.

ציידים מעולים

התנינים נחשבים לזוחלים חזקים ביותר, ומבנה גופם מותאם היטב לחיים במים וביבשה. בכפות רגליהם הקדמיות ניתן למנות חמש אצבעות, המשמשות אותם להליכה, וכפות רגליהם האחוריות מונות ארבע אצבעות בלבד. הללו משמשות אותם כמשוטים לשחייה במים. אמנם רגליהם קצרות וחלשות למדי, אך צווארם מוצק, וזנבם ארוך יותר מכל מבנה גופם – עוצמתי ויעיל מאוד לשחייה במים. גופם מכוסה בשריון קשקשים קשה, ועל גבם מצויות מעין לוחיות גרמיות (עשויות מעצם), המשמשות להם להגנה. ללסתות התנינים שרירים ענקיים לסגירתן בחזקה, אך השרירים המשמשים לפתיחת הלסתות נחשבים חלשים למדי. יש האומרים שכל אדם יכול להחזיק את לסתות התנין סגורות באמצעות ידיו בלבד, אך, כמובן, לא מומלץ לנסות.

לתנינים 60 שיניים חדות וחזקות, בהן הוא תופס את טרפו. הללו משמשות לו כשיני נגיסה בלבד, ובאמצעותן הוא מנתח את קרבנו לנתחים גדולים ובולעם ללא לעיסה כלל. כאשר שיניו נופלות או נשחקות, צומחות לו שיניים חדשות. בדרך זו הוא עשוי להחליף 3000 שיניים במהלך חייו!

התנינים הינם ציידים חסרי פחד. הם כל כך חזקים, שרוב בעלי החיים חסרי מגן לעומתם. הם שוכבים במים ללא תנועה ואורבים לקרבנותיהם, כשכל גופם, זולת העיניים, האוזניים ונחירי האף, מכוסה במים. הקורבן אותו טורף התנין לתאבון יכול להיות בהמה, חיה או בעל חיים קטן או גדול אחר, המגיע למים על מנת להרוות את צמאונו. התנין תופס אותו ברגליו, וגורר אותו לתוך המים. ברגע שהתנין מצליח לאחוז את טרפו היטב בלסתותיו העוצמתיות, סביר להניח שגורלו נחרץ. התנין גם מוצלח בהפתעת טרפו: הוא מסתתר מעיניו, ומתקרב אליו בלאט, בלא שהקורבן יבחין בו כלל. הוא חייב לצאת בפעולת פתע, משום שאין לו כושר ריצה, אך לעומת זאת, הוא ניחן בכושר מצויין לנתר מתוך המים במהירות גדולה כל כך, שהטרף אינו מספיק לשים לב וכבר הוא נטרף... לכן, האנשים שבקרבת מקומות מגוריהם מצויים תנינים, למדו להיזהר ביותר כאשר הם יורדים לנחל לאגור מים.

בקע מהביצה

אמהות התנינים נשארות בדרך כלל ליד קינן, על מנת להגן על הביצים. אם יתקרב פולש אל הקן, מיד תסלק אותו התנינה מהמקום. החשש הוא גדול, משום שיש לטאות גדולות ויונקים קטנים רבים האוהבים לאכול את ביצי התנין, וללא הגנת האם – לא היה נותר מהתנינים הצעירים אפילו אחד. ישנם מקומות בהם רק אחד מכל 25 תנינים הבוקעים מהביצים נותר בחיים ומצליח להפוך לבוגר.

לאחר תקופת המתנה של כ- 10 שבועות בערך, מתפתח בתוך הביצה תנין מושלם, המוכן להגיח לאוויר העולם. בקיעתה של ביצת התנין אינה קלה, כיוון שיש לה קליפה עבה וקשה. לכן, יצר הבורא לתנין העולל "שן ביצה" – מעין שן בקיעה מיוחדת, הנמצאת על קצה אפו, ומסייעת לו לפצח את הקליפה הקשה. זמן קצר לאחר היציאה מהביצה, נושרת שן זו. אם העולל מתקשה לצאת מהביצה, מסייעת לו אמו לפצח את הביצה באמצעות שיניה. אורכו של התנין הקטן הוא כ- 20 ס"מ. הוא גדל בקצב מהיר, ובמשך שנה מכפיל את גודלו. במשך כל שנה נוספים לו כ- 30 ס"מ באורך, וכך הוא ממשיך לגדול במשך כל ימי חייו. ישנם זכרים שארכם מגיע ליותר מ- 4.5 מטרים, ומשקלם עולה על 230 ק"ג. הנקבות בדרך כלל קטנות מן הזכרים. בממלכת התנינים מצוי מגוון של גדלים. יש מהם שאורכם בקושי מטר וחצי, ואילו אחרים מגיעים לממדי ענק. לפני מספר שנים דווח על תנין החי במים מלוחים, שנתפס ליד חופי הודו, באורך 9 מטרים ובמשקל 450 ק"ג!

אוכלת את הצאצאים?

לנקבת התנין יצא שם רע בקרב בני האדם ואגדות עמים רבות מהלכות סביבה, ומספרות כי היא אוכלת את צאצאיה. אמנם, לא אחת נראתה תנינה כשהיא מחכה בסבלנות ליד הקן עד שהביצים יבקעו, ואז ניגשת ובולעת את צאצאיה אחד לאחד... אך לאחר תצפיות ממושכות שערכו בנילוס ובמקומות אחרים, נוכחו בעובדות לאשורן: אמא-תנין ממתינה לביצים המכוסות בעפר שיבקעו על ידי החום. במשך זמן זה מתייבש ומתקשה המכסה העליון של הבור, והחום הגדול והשמש היוקדת אכן מסייעים לבקיעת הביצים. אולם, כאשר התנינים הקטנים בוקעים מן הביצים, הם מוצאים את עצמם במלכודת סגורה וחשוכה, ומיד מתחילים להשמיע קולות יללה ויבבה. האם, הממתינה בחוץ לקולות אלו, שוברת את מכסה הבור והקטנים מתחילים לצאת היישר לתוך פיה. כך הם נראים כאילו נבלעו, אך, למעשה, הם נכנסים למעין שקיק עור המצוי תחת צווארה, ומסתדרים שם. כאשר כולם "נבלעו" והבור נשאר ריק, מסתלקת משם התנינה, נכנסת למים, ושם – באזור מבטחים זה – מוציאה האם מפיה את עולליה הרכים אחד לאחד, כשהם בריאים ושלמים. אילו היו נאלצים התנינים הקטנים לעשות את דרכם מהקן אל המים ברגל, היו נחשפים לאויביהם הרבים, וספק גדול אם היו נשארים בחיים.

בהיותם במים נעשים התנינים הצעירים עצמאים מבחינת "פרנסה", ואין האם צריכה לדאוג להאכילם.

תיקים ונעלי יוקרה

עורו המשובח של התנין היה בעוכריו – הוא שימש לייצור תיקים ונעלי יוקרה, שמחירם המריא לשחקים, והפך את התנין למטרה חביבה לצייד.

באזורים מסוימים בעולם הושמד התנין כליל, עד שהיום כבר לא נשאר אפילו אחד לפליטה. מעריכים כי ב- 200 השנים האחרונות הושמדו בפלורידה שבארצות הברית למעלה מ- 2.5 מיליוני אליגטורים.

בימינו מוגן האליגטור על ידי החוק במדינות אחדות של ארצות הברית, כמו: לואיזיאנה, גורגיה, ודרום קרוליינה, המטילות עונשים כבדים על הציידים העוברים על התקנות. אכן, עם השנים, פחת צייד האליגטורים באופן ניכר, והם החלו להתרבות כבעבר.