איחרנו את הרכבת?

הסיפור האישי שלי על החזרה בתשובה התחיל כמה שנים קודם לכן. הכול בחיים נראה תקוע מאוד, והכול הלך מאוד קשה: החלו צרות בריאותיות, ההריון האחרון של אשתי היה מלווה בקשיים רבים עד כדי אשפוז ולידה מוקדמת של בתנו שנולדה פגה, פיטרו את אשתי ממקום עבודתה, חווינו קשיים בפרנסה, ובמקביל שלום בית נראה כמשימה בלתי אפשרית.
את ההכרה המלאה וידיעת ה' יתברך כאחראי לטלטלות שעברתי, שאותן ניתן להסביר כמקרה של אב המחנך את בנו המורד, הגיעה רק לאחר המקרה האחרון עם הבת שלי חיה-אורין.

ערב אחד בתי, חיה-אורין, שהייתה תינוקת בת שנה וארבעה חודשים, התקשתה לנשום. אשתי לקחה את הילדה לרופא המשפחה, והרופא לא ראה משהו חריג. הוא רק ביקש שנעקוב אחר מצבה, ואם המצב לא משתפר - שנחזור אליו. בערב השני חלה החמרה במצב, ואשתי לקחה אותה שוב לרופא, אשר החליט לתת לה טיפול באינהלציה.
בערב השלישי פיתחה הילדה חום גבוה ועיקש שלא ירד. אשתי הרגישה מיד שלא מדובר במחלה רגילה, והחליטה לקחת אותה למיון ילדים בביה"ח הר הצופים. במיון אבחנו את מצבה - ספק דלקת ריאות, ספק התקף אסטמתי. היה ברור שהילדה סובלת מכשל נשימתי חמור.

בחדר המיון בביה"ח בהר הצופים המשיך להידרדר מצבה הבריאותי של בתי. הריאות כשלו ורקמותיה נקרעו. הסימן החיצוני למצב זה היה שהחל לברוח אוויר אל מחוץ לריאות לתוך האזור התת-עורי, מה שניפח את הילדה בכל אזורי גופה, כולל אזור הראש - מראה קשה מאוד, ובמיוחד כאשר מדובר בילדה שלך.
כאשר הרופאים הבינו את המצב הקשה, לאחר שהילדה לא יכלה יותר לנשום בכוחות עצמה, הוחלט להרדים ולהנשים אותה, ולהעביר אותה בהקדם לביה"ח הדסה עין-כרם. שם חיברו אותה למכונת הנשמה המיועדת למקרים קשים.

כבר בבית החולים הר הצופים ליווה אותי ואת אשתי קול פנימי שאמר לנו כי הכל קורה בגלל שאנחנו לא שומרים את השבת, אך בשלב זה עדיין התכחשנו לכל פתרון רוחני שהוצע לנו על ידי משפחה ומכרים.

כאדם חילוני, שמעולם לא קרא והעמיק בתורה, ולא הרשה לעצמו לחקור באמת את ההיסטוריה שלנו כעם יהודי בעל מסורת שעברה מאב לבן במשך אלפי שנים, היה קשה לי להבין למה השבת כל כך חשובה לבוראי. היה נראה לי, בטיפשותי ובחוסר הידע העצום שהיה לי על דרך פעולתו של בורא עולם, כי זה לא יכול להיות בוראי. הבורא שלי לא יעשה לי דבר כזה, ועל שבת?
 

מרגע זה ואילך החלה המלחמה הפנימית עם הרגשות המנוגדים - בין הרצון לשמר את החיים החילוניים נטולי ההגבלות, לבין הכנעה למול בוראי שדורש שאחזור בתשובה ואשוב אליו. לאדם חילוני שמאמין כי הוא שולט בחייו נראה המשפט האחרון מרוחק מאוד. לחזור בתשובה? נשמע פרימיטיבי, לא? הרי אנו כבר משכילים מספיק לדעת את הסיבות לכל. מה, נמנע מעצמנו מה שאנו יכולים לעשות רק בגלל שכך נאמר לפני אלפי שנים? החוקים כבר לא מתאימים לתקופה מודרנית זאת, לא?

במשך כחודש הרופאים ניסו לרפא את בתי, אך ללא הצלחה.
שילמנו לרפואה פרטית, ורצנו אחרי כל פרופסור בתחום כדי שיציל אותה, אך כלום לא עזר.
הרופאים החלו להכין אותנו לגרוע מכל, ולומר שהילדה נמצאת הרבה מעבר למקובל במצב כזה של הרדמה והנשמה במכונה, ואם היא לא תתעורר בזמן הקרוב, יש לצפות שהיא חס ושלום לא תשוב להיות כמו שהייתה. וגם אם כן, עלינו לצפות כי השיקום יהיה ארוך מאוד, בסדר גודל של מספר שנים.

זאת ועוד, בדרך מביה"ח עברה אשתי תאונת דרכים קשה, נכנסה בקיר בטון והתהפכה שלוש פעמים, וכל זה לעיני ההורים שלה שנסעו אחריה. במשך שבועיים שלמים גם בתי וגם אשתי היו מאושפזות יחד בביה"ח הדסה עין-כרם - אשתי באשפוז מבוגרים ובתי בטיפול נמרץ ילדים. במקביל בני בן השלוש עבר גיהינום פרטי משלו, כשפתאום החיים שלו התנפצו. תקופה ארוכה כל-כך בלי אמא ואבא, בלי המסגרת שאליה הורגל. ממש חי אצל הסבתא.

לאחר שנראה כי אין ישועה מהרפואה המודרנית כיוון שאין הסבר רפואי על סיבת המחלה של הילדה, וכל שכן עדיין אין דרך רפואית לרפא אותה.
 

הכל מתחיל להיות ברור: הקב"ה אחראי למצב, ורק הוא יכול לרפא אותה. כאן אני מבין מעל לכל צל של ספק כי ה' מבקש שאשוב אליו, "כי את אשר יאהב ה' יוכיח, וכאב את בן ירצה ..." (משלי ג). בכניעה מלאה מלווה בבכי אני מבקש מאבא שבשמים שיקבל את חזרתי בתשובה וירפא את בתי - "שובו אליי ואשובה אליכם..." (מלאכי ג, ז'). אשתי ואני מקבלים עלינו בהחלטה משותפת לשמור את השבת. כמובן שאני נמצא בפחד עצום באותה השבת, כי אינני יודע אם אבא שבשמיים יקבל את החזרה בתשובה שלי...במשך כל השבת אשתי ואני נמצאים במתח נורא. אם לא איחרנו? האם אבא שבשמיים יקבל את החזרה בתשובה שלנו? כידוע, "רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום" (משלי יט). מיד כשיצאה השבת בורא עולם, ברחמיו הרבים, נתן לנו סימן שאנו בכיוון הנכון: המדדים של מכונת ההנשמה השתפרו, והילדה החלה להראות סימנים חיוביים להחלמה. תוך מספר ימים הילדה עברה למכונת הנשמה רגילה ובזמן קצר מאוד החלה לנשום בכוחות עצמה. גם כשחל שיפור משמעותי במצבה התעקשו הרופאים שהם רואים דווקא החמרה לפי תצלומי הריאות.

עד היום הם לא יודעים להסביר את סיבת המחלה ואת ההחלמה המהירה של הילדה.

ברוך ה', לאחר מספר חודשים בלבד הילדה חזרה לעצמה כמעט לגמרי, ומיותר לציין שאנו מרגישים את יד ה' בכך. כי לא רק שהיא חזרה לעצמה - אנו מרגישים אפילו שהילדה השתפרה הרבה יותר לעומת התפקוד שלה טרם המקרה. להזכירכם, היא נולדה פגה.

היום המשפחה שלנו מאושרת ודתית לכל דבר. נוכחנו לראות ניסים גלויים ברגע שקיבלנו על עצמנו לשוב לדרך אבותינו. אנו יודעים את ה'. רק המחזיקים והמאמינים בו זוכים לשפע של רוחניות שממלאת אותם ואת ליבם בכל יום ויום בשמחה, אל מול האושר והשפע שהוא נותן לנו.
אנו מודים לו על כך בכל רמ"ח אברינו ושס"ה גידינו.

 

היינו בחלקו האחר של העולם החומרני והמתירני, והיום כבעלי תשובה לא הפסקנו לחיות. להפך - רק עכשיו התחלנו לחיות באמת...

 

אדם דתי חי על פי חוקים ברורים מאוד, שמאפשרים לו להניח לפניו את הדברים החשובים בחיים - לדעת שיש בורא לעולם, להשקיע בזוגיות, במשפחה ובחיי קהילה בריאים.

שה' יאיר את עיניכם בטוב לשוב אליו. אמן.