הירגעי, והכל יהיה בסדר

תמר, רינה ורחל חברותינו יצאו מן הסדנא נרגשות במיוחד. "זה היה כל כך חזק", אמרה תמר. "הרגשתי מוגנת ועטופה באורו של השם יתברך. כל פעם מדהים אותי מחדש איזה כוח יש לדמיון שלנו. זה פשוט כלי רב עוצמה. כל המצוות שמיקמנו סביבנו בסך הכל מוכרות, ולמדנו אותן לאורכן ולרוחבן. אני זוכרת שאפילו נבחנתי עליהן. אבל ההרפיה והדמיון המודרך של שש המצוות עם הכניסה למרחב האלוקי שיצרתי, גרמו לי להתרגשות עצומה. נראה לי שאני מאמצת את הכלי המיוחד. זה גם ליהנות על הכורסה, ובו בזמן לקיים שש מצוות ולחזק את חווית האמונה שלי".

"לי היה מעט קשה", אמרה רינה. "כנראה שיש לך דמיון מפותח במיוחד. אני צריכה לתרגל את זה בבית, כדי להרגיש את העונג שאת מתארת".

"זה ענין של תרגול" העירה רחל. "אני רואה זאת על עצמי, מהרפיה להרפיה הכל נהיה בהיר וברור יותר. דמיון זה כוח שצריך לאמן כמו כל דבר חדש שלומדים".

תמר נכנסה לביתה בשעת לילה מאוחרת, ומצאה את בתה המתבגרת, שני, מכונסת על הכורסה בסלון. שני נראתה מפוחדת. "קרה משהו?", שאלה תמר בדאגה וליטפה את ראשה של בתה.

"כן, גילו לאמא של טליה, חברה שלי, גידול בראש. ומהרגע שהיא התקשרה אלי בוכה ולחוצה אני רועדת". תמר חיבקה את שני שפרצה בבכי. "אמא, אני דואגת לטליה. איך היא תתמודד? כל כך שברירית... כמובן שאני דואגת גם לאמא שלה, והאמת, גם לך... זה יכול לקרות לכל אחד".

תמר הקשיבה לבתה והרגישה איך הפחד מציף אותה. "נכון, בת יקרה", ענתה. "אני מבינה, זה אכן מפחיד ומלחיץ, אבל את יודעת, אנחנו יכולות לשקוע אל תוך הפחד, לצלול לתוכו ולהתמסכן בו. זה עלול להיות משתק ומסוכן. את זוכרת שדיברנו על העניין 'אשר יגורתי בא לי'? המנחה שלנו הביאה אז ציטוט מהזוהר הקדוש שהשפיע עלי כל כך: 'כאשר אדם מפחד מהייסורים העלולים לבוא עליו, במו ידיו הוא גורם שיבואו עליו'. שני יקרה, אפשר להרגיש פחד ובמקום לצלול לתוכו לצמוח ממנו".

"למה את מתכונת לצמוח? מה יש כאן לצמוח ולאן?", שאלה שני. "הפחד הזה יכול לדחוף אותנו ליותר קרבת השם, יותר אמונה בטוב השם, ביכולותיו האינסופיות לחולל ניסים. יותר ביטחון בבורא", ענתה תמר. "כאשר את בוחרת להישאר בפחד בקלות את יכולה לגרום לכל הסביבה שלך לפחד יותר ולהילחץ".

"אין מקרה", הוסיפה תמר. "בדיוק אני חוזרת מהסדנה שלי שכל כך עוזרת לי בחיים, והיום עברנו חוויה מיוחדת במינה. רוצה אולי לשמוע?". שני מחתה את הדמעות, השמיעה אנחת רווחה ואמרה: "בטח, אם את חושבת שזה יכול לעזור לי להירגע, אני מאוד רוצה".

"טוב שני, לעבודה. שכבי על הספה, התרווחי, עצמי עיניים, ונסי לנשום נשימות בטן עמוקות. אני שמה מוזיקת רקע נעימה ואת רק נושמת עמוק ומרפה".

כאשר סיימה את שש דפנות המרחב, אמרה תמר: "ועכשיו, מתוך המרחב הזה שיצרת, שאי תפילה מעומק לבך להחלמתה השלמה של אימא של טליה. התפללי שלטליה יהיה כוח להיות עזר לאמה מבלי שתיפגע. בקשי מהשם הטוב והמיטיב שגם את תוכלי להמשיך להיות חברה טובה, תומכת ואוהבת. הכריזי בתוכך שאת מאמינה ובטוחה שבאוצר מתנות חינם של הבורא, נרקמות כעת כל הישועות הללו. ולבסוף ראי בדמיונך את אימא של טליה בריאה לחלוטין, קורנת מאושר, עורכת סעודת הודיה, קוראת 'נשמת כל חי' ומודה על ההבראה".