אודי דוידי: "המוזיקה והמשפחה אצלי מעורבבים לגמרי"

יומיים אחרי שיצא האלבום החדש שלו, 'אורות גבוהים', קיבלה אשתו של אודי דוידי, לילך, טלפון מאדם לא מוכר שדרש בתוקף לדבר עם אודי. לילך הסבירה שאודי לא זמין כרגע. "אני חייב לדבר איתו", התעקש בן שיחה מעברו השני של הקו. "הוא כתב עלי שיר". לילך, שותפתו ליצירה של אודי, התעניינה באיזה שיר מדובר. "השיר שנקרא 'שוקי'. זה עלי! אני בדיוק הטיפוס שמתואר בשיר. אני איש עסקים וותיק, תמיד עובד שעות נוספות ונמצא במרוץ. הפסדתי את הילדות של הילדים שלי ואני מנסה להשלים בנכדים. אני מעשן סיגר ולא מצליח ליהנות ממנו. וכמובן – קוראים לי שוקי".

"הבנתי שיש שוקי בכולנו", אומר אודי דוידי. "הנה, כמה ימים אחרי שאותו אדם התקשר ללילך, חבר סיפר לי שהוא עוזב את הצבא. שאלתי אותו למה והוא אמר לי: 'כי אני לא רוצה להיות שוקי'...אמרתי לו שיש סיכוי שהוא ימצא את עצמו עדיין שוקי – רק בתחום אחר. כולנו שוקי. אני רואה את זה על עצמי. כל לילה אני מבטיח לעצמי מחדש שמחר, מחר לא אהיה שוקי. אבל כשאני קם בבוקר, יש שוקי חדש שקם איתי. אני חושב שזה בגלל הקידמה: הכל כל כך מהיר וקליל זריז, ובמקום שנהיה יותר רגועים, נבלה יותר בבית, במקום זה אנחנו מעמיסים יותר על עצמנו, מנסים להשיג יותר".

מזל שיש שבת.

"כן, אבל גם בשבת צריך לא להיות שוקי...לא להיזרק על המיטה וזהו, אלא להצליח לשים לב לשולחן שבת, למשפחה, לאווירה. לחוות באמת את המנוחה".

דוידי, יוצר וזמר שזכה להצלחה נדירה וחוצת-מגזרים, מעיד על עצמו שהוא לא פעם מתקשה להתמודד עם המחירים שגובה אורח חיים של אמן מצליח. "לא סתם האלבום הקודם שלי היה 'מחכה לשקט'. זה אלבום שהתבשל בתוכי הרבה זמן וממש הרגשתי שאני חייב לכתוב ולבצע אותו. המפגש בין החיים הגדולים, הלא אנונימיים, והבית שלי, הוא משהו שכל הזמן עומד אצלי בסימן שאלה. מי אני? הרי אני כל כך אוהב את הבית, את המקום ואת השקט שהוא נותן לי. מצד שני – הבמה היא חלק ממני ויש לה אנרגיה מדהימה משלה. בצורה זו או אחרת, זו דילמה שרבים מתמודדים איתה ואני מניח שזו הסיבה שקיבלנו תגובות כל כך אישיות לאלבום הזה.

"התגובה שזכורה לי ביותר היא מכתב שמצאתי על השולחן בסלון בשלוש בלילה, כשחזרתי מיום הקלטות מתיש במיוחד. הייתי ממוטט, לא ראיתי כל היום את הילדים, הרגשתי במשבר ממש. ופתאום, אני מגיע הביתה בשעה שיותר קרובה לבוקר מלילה ומוצא מכתב ממוען אלי. מכתב מזוג שכתב שהם כבר עמדו להתגרש אבל השיר 'הכל נמצא כאן' החזיר אותם אחד לשני, והם החליטו להישאר ביחד. באותו לילה נפל לי האסימון: יכול להיות שאדם רוצה משהו בעולם הזה אבל מלמעלה שמים אותו במקום אחר כי זה הייעוד שלו עכשיו".

על אף – או בגלל – הצורך לתמרן בין העשייה המוזיקלית וצרכי המשפחה, דוידי אומר שהמוזיקה מושפעת ישירות מחיי המשפחה שלו. "המוזיקה והמשפחה אצלי מעורבבים לגמרי. לילך אשתי, כמובן, שותפה לגמרי ביצירה שלי. הבן הגדול שלי הוא ילד מיוחד, אבל כשהוא אוהב שיר – אני יודע שאני בסדר. שיר שהוא לא אוהב אני לא מעז להקליט. הראל, הבן השני, הוא גיטריסט מעולה ומנגן איתי בהופעות. יש לו כישרון מיוחד מאד: הוא לקח דברים ממני ומאימא שלו ועיבד אותם למשהו ייחודי משלו".

הוא ניגן בדיסק?

"לא, כי הוא לומד בישיבה ולא יכול להגיע להקלטות. אבל כל קטע שהקלטנו נשלח אליו לביקורת. הוא ממש המבקר המוזיקלי שלי: 'האקורד הזה לא מתאים, תנגנו את זה אחרת'. הוא אולי צעיר בשביל להיות הרפרנס שלי, אבל הוא תמיד היה בוגר יותר ממני. בתור ילד הוא כבר היה מעיר אותי לתפילה, ואני מודיע לכולם שהוא המבוגר האחראי".

הכישורים המוזיקליים של דוידי ג'וניור מכריחים את אביו לשמש לעיתים בתפקיד הבורר. "יש לנו וויכוחים בבית לפעמים בינו לבין לילך. שניהם אוהבים מוזיקה מורכבת, אבל הסגנונות שלהם שונים. הם יכולים להתווכח שעות על סאונד מסוים – איך זה צריך בדיוק להישמע. וכמובן שזה משהו שאף אחד מהם לא ישים אליו לב בכלל. בדרך כלל אני מנסה להגיע לסוג של פשרה בין שתי הדעות, ואז אני חייב לדאוג שבאמת ההקלטה תהיה כמו שדיברנו. אם בסוף לא עשיתי באולפן מה שסיכמנו – אין לי מה לחזור הביתה..."

גם לילדים הקטנים יותר יש חלק ביצירה. הלהיט 'ישמח חתני' מתוך האלבום החדש, למשל, נפתח בשירה דקיקה ומתוקה מדבש של ילד: "שמח חתני בקהל אמוני, יישא ברכה מאת השם". הילד הוא לא אחר מאליהו, בנו בן הארבע של דוידי. "הוא התעקש להשתתף בשיר הזה! זה שיר שהוא מאד אוהב. כל שולחן שבת הוא הולך להתחבא מאחורי הקיר ואנחנו צריכים להכריז: 'קבלו את...אליהו דוידי!' ואז הוא יוצא ונותן הופעה. אחרי שאנשים שמעו אותו שר קיבלתי תגובות שיש לי עוד לאן לשאוף". ילד אחר שהשתתף באלבום הוא ישי בן השבע, שמופיע בקליפ של 'ראו באורי' כילד עם גיטרה. "אחרי שצילמנו את הקליפ הוא אמר לי: 'נכון שהתנהגתי יפה בקליפ? אז אני רוצה שתכניס לאלבום את השיר שאני הכי אוהב, שמע קולנו'. בכלל לא תכננו לכלול את שמע קולנו, אבל ישי התעקש".

בחופש הגדול, לילדי משפחת דוידי יש פריבילגיה מיוחדת: כל אחד מהם יכול להתלוות לאבא למספר מסויים של הופעות. "אני אוהב הופעות", אומר דוידי בפשטות. "אני לא נותן הופעות באוטומט ולא מכניס מחשב, כי זה לא יאפשר לי לעצור באמצע ולזרוק מילה לקהל. הקהל שלי בא בשביל ליהנות, ובשבילי, אחד הדברים הכי מרגשים בהופעה זה להיזכר את השיר נולד, איך נכתב בצורה בוסרית וקיבל מנגינה – ופתאום יש מולי קהל ששר אותו. זה פשוט לראות שיר מגיע לבגרות. אתה זוכר כמה מילים שנכתבו על הספה, ופתאום יש שיר שמאות אנשים שרים איתך. אפשר ממש להרגיש את הסייעתא דשמיא".

מהמקום שלך בצמרת המוזיקה הישראלית היום, יש נוסטלגיה להתחלה הצנועה, אי שם לפני כשמונה שנים?

"אני איש של נוסטלגיה ואוהב נוסטלגיה, אבל אני לא יכול לומר שאני מתגעגע למה שהיה אז. אני אוהב את מה שהיה אז, אבל גם אוהב מאד את מה שיש היום. אחד הדברים שהכי מרגשים אותי בהופעות, למשל, זה כשהקהל שר איתי. היום זה קורה הרבה יותר מאשר בתחילת הדרך. לא מזמן הייתי בהופעה, ופתאום ראיתי טלפונים באוויר – אבל לא עם המסך לכיווני. לא הבנתי – הם לא מצלמים, אז מה הם עושים? אחרי שני שירים עצרתי את ההופעה ושאלתי: 'חבר'ה, אפשר לדעת מה אתם עושים?' הם צחקו והסבירו לי שהם גולשים ב'שירונט' כדי לשיר ביחד איתי את המילים. זו הרגשה אחרת לגמרי, כשהקהל שר איתך".