הכדורגלן לשעבר: "התאונה האיצה את תהליך החיפוש"

הקב"ה קורא לאדם להתקרב אליו בכל מיני צורות. לרוב הוא מתחיל בצורה יפה, עדינה ונעימה אבל לפעמים, כשכבר אין ברירה, הופכת הקריאה למכה, שמכריחה את האדם להתעורר משנת החורף הרוחנית שלו, ולהתחיל לחפש את ה'. כך קרה גם לשחקן הכדורגל לשעבר, בנימין מסילתי, שנמצא על המגרש כבר מגיל 12. מסילתי שיחק בליגה הלאומית ובקבוצות שונות כשוער מצליח – אך מצא עצמו פורש מעולם הכדורגל בדיוק בשיא.

מסילתי אמנם גדל במשפחה מסורתית, אבל התחנך במסגרות חילוניות לחלוטין. בצבא החל להתעניין ביהדות ביתר שאת, באמצעות קלטות תורניות שונות להן האזין באורח קבע, ומאז החלה להתבשל בו בבישול איטי, יציב וטוב - האהבה לקב"ה ולשומרי מצוותיו. אלא שלמרות שנהנה מאוד ממה ששמע, לדבריו, היישום בפועל נדחק לקרן זווית והמשחקים במגרש נמשכו כרגיל.

בנימין מסילתי בעת דרשה בבית כנסת

עד שהגיע מסילתי (52) היום קואצ'ר ובעל חברה מאשקלון, לצומת דרכים בחייו. היה זה בהיותו בן 35. במשך חודשים ארוכים התלבט בשאלה האם לוותר על המשחקים בשבת (והלא סוגיה סבוכה היא זו כשמדובר בכסף רב שמונח מנגד). "הלכתי להתייעץ עם רב גדול והוא אמר לי: 'אתה תראה שתרוויח לא פחות, אם תעזוב את התחום'. רציתי לעזוב, התבשלתי בזה במשך חודשים, אך היצר הרע ניצח אותי והמשכתי עם זה לעוד שנה שלמה", אומר מסילתי.

רק לאחר שקיבל את ה'איתות האחרון' ובנסיבות כאובות במיוחד בצורת תאונה שעבר – התרחשה התפנית החדה בחייו. "כל החיים חיפשתי להיות קשור לתורה ומצוות, אבל אין ספק שהתאונה רק האיצה את התהליך. לאחריה, נזכרתי בדברי הרב ולא יכולתי שלא להצטער על כך שלמדתי את השיעור בדרך הקשה. עד היום אני זוכר תמונות של עצמי בגיל 12 הולך לשחק בשבת, ובדרך פוגש בילדים בני גילי שהולכים עם אבא שלהם לבית הכנסת. תמיד קינאתי בילדים האלה, ותמיד רציתי להיות במקומם. התחושה הזו ליוותה אותי לאורך כל הדרך, אבל משהו אחר, גדול יותר, האפיל עליה וניצח אותה", אם כי לא לאורך זמן.

מיד לאחר התאונה, עזב מסילתי את הכדורגל והחל לפתח עצמו בכיוונים אחרים לגמרי: בד בבד לתהליך ההתחזקות הרוחני, נרשם ללימודי תעשייה וניהול במכללת ספיר, ואף סיים תואר שני בלימודי ספרות ולשון ערבית במכללת בית ברל, עם מסלול הוראת ערבית. במהלך לימודיו, פרסם ספר פרי עטו בשם "בניGOOD לציפיות", בו הוא משתעשע להנאתו במשחקי מילים בעברית - אחד התחומים היותר אהובים עליו.

לימים, כשנודע לחברי קבוצתו שהוא פרש מהקבוצה לטובת תהליך של חזרה בתשובה, מעטים מהם הופתעו. "רבים אמרו לי 'זה היה ברור שתחזור בתשובה בסוף'. בדיעבד, כשאני משחזר את הקורות אותי בחיי – את החסד העצום שראיתי בבית הוריי ובכללו 30 ילדי האומנה שגדלו בביתנו במשך השנים, את התפילות של אמא במטבח תוך כדי בישול, וכששפתיה נעות בלי להשמיע קול – אני לא יכול שלא להסכים איתם".

על החתונה בגיל 40: "לא יכולתי לבקש מה' יותר"

כיום, 17 שנה לאחר שפרש מעולם הכדורגל בדיוק ברגעי השיא – עוסק מסילתי, בין היתר, בניהול חברה להפחתה בחיובי ארנונה, שהוא גם בעליה. במקביל, זכה להיות קואצ'ר על פי היהדות ואף למסור שיעורי תורה.

ארנונה דווקא? הייתי אומרת שזה תחום רחוק למדי מהאישיות ההומנית שלך.

בנימין מחייך. "'יש בי מזה וגם מזה, יש בי שניהם', תודה לה'", הוא אומר.

והכדורגל?

"נזנח לגמרי. לא רוצה לפגוע באף אחד, אך בעיני זה בזבוז זמן שאין כדוגמתו. העולם מלא בכל כך הרבה דברים טובים שאפשר להתעסק בהם, וחבל להשקיע את הזמן והמרץ בדברים בטלים שאין להם שום קשר לתורה ומצוות. גם כשחקן, בשבילי זה היה לא יותר מאשר עינוי לשבת ולצפות במשחק כדורגל, כך שבוודאי שהנושא לא מעסיק אותי היום".

יש מחשבות של 'למה' ו'אם' על העבר?

"מכיוון ש'למה' ו'אם' הן שאלות מנוונות, אני לא עוסק בהן יותר מדי. אנשים עוברים את מה שהם צריכים לעבור, וזה הכי טוב להם. מה זה נותן לשקוע בחרטה על מה שהיה? ה' יודע טוב יותר ממני מה הייתי צריך לעבור, כדי להיות בנקודה המדויקת שאני נמצא בה היום".

בדיוק כמו שה' יודע מדוע התעורר לתשובה 'רק' בגיל 35 ולא לפני, ומדוע חיכה לזיווג משורש נשמתו (עליה הוא מתבטא כ'הכל בשבילי, הארץ המובטחת שה' נתן לי באמצע המדבר') - עד גיל 40. "כולם חושבים שישועה מביאה שמחה, אבל אני אומר, ואמרתי את זה גם כשהייתי רווק – השמחה מביאה לישועה. למרות שנשארתי רווק עד גיל מבוגר יחסית – ב"ה זכיתי להיות בעל לאישה שאני אוהב ושבאישיות שלה מכילה בדיוק את מה שאני צריך, ואבא לחמישה ילדים נהדרים. אני מאמין שהרבה מזה ניתן לי בזכות השמחה שעבדתי עליה, והשתדלתי בה ככל יכולתי".

הם נפגשו בשידוך. אחרי חודש התארסו, וחודשיים אחרי כן כבר עמדו מתחת לחופה.

מניסיונך האישי והמקצועי – בפרט כעת, לקראת ראש השנה – מהי עצתך לרווקים מתבגרים?

"אני חושב שרוב הקשיים נולדים מהעובדה שאנחנו באים עם רשימות שלא נגמרות. בלי להיות מודעים לכך, אנחנו מעמיסים פרטים לא נחוצים על ה', בתקווה שייענה וימלא את כולם. צריך לדעת שאין 100% בשום דבר, והרבה פעמים כשאנחנו יושבים מול הצד השני ורואים בו פגם או חסך – אין זה אלא כי הפגם נמצא בתוכנו. ולכן, העצה העיקרית שלי היא לקצץ ברשימות ולדעת שאין לכם מה לדאוג. אתם בידיים של מי שיושב ועושה זיווגים בכל יום, מאז שברא את העולם. גם השמות שלכם נכללים ברשימות שלו, וגם זמנכם בוא יבוא. רק תוודאו שאתם לא מונעים מכם את השפע שה' רוצה כל כך לתת, כי פרט אחד או יותר מהרשימה שלכם – פשוט מונע אתכם מלקבל אותו".

בשנים האחרונות התחזק מסילתי ביותר, בזכות מרצי אתר הידברות ובפרט מהרצאותיו של הרב זמיר כהן שמסילתי מגדיר אותו כ'תופעה משמחת שה' שלח לעולם, כדי להציל נשמות תועות'. בזכותו ובזכות שכמותו כגון הרב והקואצ'ר אליהו שירי (אצלו השתלם בקורסים שונים) והרב צבי ענבל (החברותא שלו מזה עשר שנים) – הפך מסילתי ברבות הימים למרצה בחסד עליון – הן של שיעורי תורה במגוון נושאים, והן כקואצ'ר ששמו הולך לפניו. בימים אלו הוא יוצא עם סדנה מיוחדת בשם 'כוחות השינוי בנפש האדם', ומבטיח למי שיתנסה בה – שינויים במגוון תחומים בחיים. "מדובר בסדנה שמשנה לגמרי את הראש, תרתי משמע. מעטים יודעים להבין איך הראש שלהם עובד ואיך מחשבות מובילות לדיבורים ומעשים. התפקיד שלי הוא לתת כלים שבעזרתם אדם יוכל להטמיע הנהגות חדשות בראש שלו, או אם תרצי: ליצור מוח חדש, כי המוח משפיע בעצם על כל הגוף".

למי מתאימה הסדנה הזו, והאם באמת רואים בה תוצאות בטווח הקצר?

"מכיוון שכל הכלים שאני מלמד לקוחים מן התורה, אין אדם שזה לא מתאים לו. כל מי שהנפש שלו חשובה לו והוא מבין את ההשלכות של התנהגות שבאה ממקום לא בריא בתוכו, יכול להגיע לסדנה. מכיוון ש'אין הנחתום מעיד על עיסתו', לא אדבר על התוצאות שאני רואה במו עיניי מדי יום אבל כן אומר שאם עובדים נכון, התוצאות יבואו לידי ביטוי כבר מהרגע הראשון שהתחלנו את העבודה. מדוע? הנוסחה פשוטה מאוד: כשאדם יודע לאיזה כיוון הוא נוסע ומהי מטרת נסיעתו, כבר בדרך הוא מתחיל לשמוח.

"תחשבי שכל מה שהשגנו בחיים וכל מה שהפכנו להיות, זו תולדה של מה שחשבנו. 'תחשוב טוב – יהיה טוב' זה ביטוי שהטביע ה'צמח צדק', אבל זו אינה סיסמה של פרסומאי. מה זה תחשוב טוב יהיה טוב? אם את רוצה להוליד לעולם איזה מעשה טוב, את חייבת להוליד אותה קודם במחשבה שלך. כך חיו אבות אבותינו, וכך אנחנו צריכים לחיות. אם השאלה היא 'איך עושים את זה' – אז היום יש הרבה תשובות לכך. רק צריך לפקוח את העיניים והלב, ולרצות להשתנות. לעשות השתדלות קטנה, והשאר כבר ייעשה בעבורנו".