צריכים משו? 80,000 אנשים ישמחו לעזור לכם

"צריכים משו???" היא ככל הנראה אחת הקבוצות הפעילות ביותר כיום בפייסבוק. מעל ל-80,000 איש חברים בה, ויחד הם מנסים להפוך את העולם למקום טוב קצת יותר. הקונספט פשוט: אם אתה צריך משהו, תבקש. אם אתה יכול לתת, תן.

ההודעות בקבוצה מתחלקות לשני חלקים עיקריים: הודעות בקשה עזרה שמבוססות על חכמת ההמונים, מה שמכונה בעגה האינטרנטית "מוח-כוורת" (נסו לדמיין את המרחב הוירטואלי ככוורת שמלאה במוחות של אנשים – שכל אחד מהם יכול לתרום לך פריט מידע שאין בידך). במסגרת החלק הזה ניתן למצוא בקבוצה שאלות כמו: "מי מכיר מסעדה כשרה בברצלונה?", "למי יש רעיון לשם לתאומות?", "עצות איך לרפא לב עצוב?" או "מחפשת שיר חופה יפה ולא חרוש".

החלק השני מתעסק בהודעות שמבקשות סיוע של ממש, אם זה בטרמפים, בציוד למשפחה נזקקת, בהעברה של פריט ממקום למקום, תיקון של מקרר לניצול שואה, השבת אבידה, או עזרה במשמרות ליד מיטתו של ילד חולה. רובן המוחלט של הבקשות זוכה למענה אפקטיבי ומיידי. המוטו של הקבוצה הינו: "אין אתה עושה טובה לנזקק, אלא הוא גומל עמך טובה בכך שעושה אותך בעל חסד", המבוסס על דברי חז"ל והחסידות.

את הקבוצה הקים איתן פסקר, צעיר דתי בן 30 מרעננה, לפני למעלה מארבע שנים. "הקמתי אותה כי הרגשתי הרבה זמן שיש כל כך הרבה טוב בכל אחד מאיתנו שבשטף החיים לא תמיד מקבל את הבמה הראויה, או את האפיק המתאים דרכו יוכל לצאת. אני מאמין שלכל אחד יש משהו לתרום לעולם, ואצלנו בארץ – רואים את יותר מבכל מקום אחר. שימי לב, שכשאנשים חוזרים מחו"ל לארץ, הם מרגישים 'אין כמו בבית'. החום פה, והנכונות לעזור, הם באמת חריגים. אז רציתי להקים מקום נגיש שייתן ביטוי לכל הטוב הזה שיש בעם ישראל. התקשורת מראה הרבה פעמים רק את הדברים השליליים. שלילי זה אייטם, זה סיפור עם רייטינג, דברים טובים שקורים – פחות מעניינים. בשיח התקשורתי הישראלי הטוב מדובר פחות מהרע, ואין סיבה. המטרה שלי בפתיחת הקבוצה הייתה להעצים את הטוב הזה, לחזק אותו, להעניק לו מקום בו יוכל לגדול".

אחד הדברים היותר חשובים לו בעת הקמת הקבוצה היה לייסד מקום חוצה מגזרים שיגרום לקירוב לבבות ואחדות ישראל. מקום שאין בו מחלוקות, פולמוסים סוערים או טוקבקים אכזריים.

איך באמת אתה דואג שהקבוצה תשמור על מטרתה המקורית, ולא תיגרר לוויכוחים או פטפוטי סרק, כמו שקורה בלא מעט קבוצות פייסבוק אחרות?

"יש לקבוצה כללים. הכללים מטרתם לשמור על הביחד ולמנוע כמה שיותר ריבים. בין הכללים ניתן למצוא סעיפים שאוסרים פרסום תוכן פוליטי או מחאתי לגווניו השונים (לרבות עצומות), לשון הרע, תוכן פוגעני, תוכן לא צנוע או כזה שעשוי לגרום עוגמת נפש לאדם או למגזר כלשהו. בנוסף, אסור לפרסם סטטוסים מסחריים או שיווקיים, פוסטים סתמיים שמטרתם הפגת שעמום, או אפילו סתם בדיחות. ראוי לציין שאנו גם מודעים למגבלות הקבוצה, וזו אחת הסיבות בגינן אנו מבקשים לא לשאול שאלות הלכתיות או רפואיות, עליהן ראוי לקבל תשובה מקצועית ומוסמכת מפוסק הלכה או רופא".

לא קל לנהל קבוצה כזו. איך אתה מתמודד בין ניהול הקבוצה לחיים האישיים, האם זה לא שואב?

"ראוי לציין שאני לא לבד במערכה. לקבוצה ישנו צוות של יותר מ-20 מתנדבים מדהימים ומסורים שמנהלים את הקבוצה לפי משמרות. הם מוחקים הודעות לא ראויות, אחראים על "קבלת קהל", מקשרים לשאלות דומות שהיו בעבר בקבוצה, וגם עושים "הקפצות חסד", כלומר, אם מישהו מבקש עזרה ולא קיבל והפוסט הדרדר מטה, הם מגיבים כדי שהפוסט יעלה שוב למעלה, שזו בעיני אהבת חינם ברמה הכי גבוהה. יש הרבה עשייה מאחורי הקלעים והכל נעשה באהבה גדולה".

מי קהל היעד?

"הקבוצה היא של כלל ישראל – לא רק של דתיים או חילונים. זו קבוצה שבאה לאחד את כל עם ישראל. יש מנהלים בקבוצה שהם לא דתיים. יש לי מנהלת חילונית פעילת מרצ, האחרת – מתנחלת מאלקנה, יש צעירים ויש מבוגרים. כל אחד חושב אחרת – אבל כולנו שותפים לאותו חזון של עזרה הדדית, של אחדות ישראל, של אהבת חינם. למעשה, בגלל הנחמדות הגדולה – כמעט נסגרה לנו הקבוצה..."

זה נשמע מסקרן, אני מבקשת הסברים והוא מספר: "יום תמים אחד, אני קם בבוקר לתוך ים עצום של הודעות ששואלות "למה מה חסמת אותי מהקבוצה?" מתברר שהקבוצה נעלמה מהפייסבוק. הייתי בשוק, לא הבנתי למה דבר כזה קורה. ניסינו לברר עם פייסבוק ישראל למה זה קרה, והתשובה התעכבה. אחרי שבוע די מייאש כתבתי סטטוס בפייסבוק האישי בו נשאתי תפילה לבורא עולם שהקבוצה תחזור. רגע אחרי שכתבתי את הסטטוס, ממש דקה אחר כך, הקבוצה עלתה לאוויר. זה גרם לי מאד להתחזק שהכל לטובה. זמן קצר אחר כך הועברה גם התנצלות מפייסבוק העולמית – מסתבר שהם חשבו שאנחנו סוג של וירוס זדוני".

וירוס זדוני? אתם?

"כן. ממש כך. כפי שסיפרתי, הקבוצה מנוהלת ע"י צוות של מעל 20 מתנדבים, שעובדים במשמרות מסביב  כדי לשמור ולתחזק את הקבוצה. כל גולש חדש שנכנס זוכה להודעת קבלת פנים יפה, בו אנחנו מסבירים את מהות הקבוצה והמטרה, ולינק אל כללי הקבוצה. באותו חודש הצטרפו 5,000 איש שקיבלו הודעת קבלת פנים אישית. פייסבוק ישראל לא רגילים להודעות ידניות בסדר גודל כזה, אז הם היו בטוחים שמדובר בווירוס ויראלי מתוכנת ששולח הודעות באופן אוטומטי. כמובן, ברגע שהם הבינו את טעותם, הם התנצלו. כיום הם מעריכים אותנו מאוד".

מה הסיפור שהכי ריגש אותך?

"אין סיפור שהכי ריגש אותי. בכל יום יש סיפורים חדשים. אני מרגיש שיש בשמיים מעל מיליון מלאכים שנוצרו ממעש החסד שקורים בקבוצה הזו". כשאני בכל זאת מבקשת ממנו לציין סיפור מיוחד, זה אחד האהובים עליו: "מישהי סיפרה על נער חולה ששכב במחלקה בה היא עבדה. הנער, כך היא מספרת, מאד אהב להאזין לשולי רנד, והיא רצתה להזמין את הזמר לבקר אצלו, ובכך לשמח את הנער – אבל איך מגיעים אליו? אז היא פרסמה אצלנו סטטוס. מסתבר שהסטטוס התגלגל עד שולי עצמו, שהגיע לתת הופעה פרטית לנער החולה. לצערי אין לסיפור הזה סוף טוב. לימים הילד הזה נפטר, ועם זאת, זו תחושת סיפוק גדולה שדרך הקבוצה יכולנו לשמח אותו בימיו האחרונים".

סיפור נוסף קשור בחיילים בודדים: "מישהו פרסם בקשה לגבי אירוח של חיילים בודדים לליל הסדר. הייתה קבוצה של חיילים שטרם הסתדרה לחג, והוא חיפש משפחות ברחבי הארץ שתוכלנה לארח את החיילים. ימים ספורים אחר כך מי שכתב את הסטטוס פירסם שיש 300 חיילים שנקלטו דרך הקבוצה, ועכשיו יש עודף של משפחות שרוצות – ואין חיילים, ואם אנשים מכירים חיילים בודדים שרוצים להתארח שיפנו אליו. לפעמים אני חושב לעצמי שבשביל מעשים כאלו הקב"ה ברא את הפייסבוק".

יש תוכניות לעתיד?

"תמיד. לאחרונה הקמנו עמותה של "צריכים משו?" במסגרתה יעשו פרויקטים שמתווכים בין מתנדבים למקומות שצריכים עזרה (למשל: בתי אבות, בתי חולים, מרכזי קליטה וכו'). הפרויקט הראשון שלנו הוא בבית אבות, כאשר המטרה היא ליצור בעזרת המתנדבים פרויקט כתיבת סיפורים אישיים של דיירי בית האבות, ואולי גם תערוכה. יש למה לחכות".