כך הציל הבבא סאלי את חיי

בגיל שנה וחצי נפלתי מחלון הקומה השנייה. אמבולנס פינה אותי לבית החולים, ושם, לפי מה שהוריי סיפרו לי במהלך השנים, שקעתי בתרדמת במשך למעלה משבוע. בשלב מסוים הרופאים לקחו את הוריי הצידה, ואמרו להם שכעת אולי רק התפילות יעזרו. שלא ברור אם אחיה, וגם אם כן, מה היא עוצמת הפגיעה והנזק ממנו אסבול לשארית חיי.

סבתא שלי, הרבנית מרים אבוחצירא ע"ה, אשת האדמו"ר רבי יצחק אבוחצירא (הבבא חאקי) זצ"ל - אמרה לאמי הבוכייה שזכות אבות תעמוד לצדנו. היא נסעה לנתיבות, לבית גיסה, אחיו הגדול של בעלה המנוח, רבי ישראל אבוחצירא (הבבא סאלי) זצוק"ל, כדי שיתפלל עבורי.

הבבא סאלי לקח קערת מים ובירך עליה ארוכות. הוא ביקש מסבתי, גיסתו, שתמרח עליי את המים במיטה בה שכבתי בבית החולים. כשסבתא הגיעה עם המים לבית החולים, הרופאים לא ידעו מה היא רוצה, והתחילו לשאול שאלות. אבל היא הדפה אותם מעליה, ניגשה למיטתי, והחלה למרוח את המים על כל גופי הצנום.

מה שקרה מאז נשמע אולי הזוי, אבל כל הסובבים אותי נשבעו שכך קרה: באותו הרגע קמתי והתחלתי לרוץ במסדרון המחלקה. כמה שבועות אחר כך לקחו אותי הוריי לבבא סאלי בנתיבות, על מנת להודות לו על הנס שקרה לי בזכותו. הוא הושיב אותי על ברכיו ובירך אותי. כמה חודשים אחר כך הוא הלך לעולמו, ולמרות שאני לא זוכר דבר מאותה סדרת אירועים, עד היום אני מרגיש שהברכה שלו שומרת עליי.

השבוע (ד שבט) לפני 29 שנים נפטר הבבא סאלי. דמותו היא אחת החשובות והמשפיעות בתולדות העם היהודי. כמידי שנה, גם הפעם הגיעו עשרות-אלפי אנשים לאחוזת הקבר כדי להעלות על נס את זכרו של אחד מגדולי הרבנים והמקובלים של יהדות מרוקו בפרט, ומדינת ישראל בכלל.

בעשרות הספרים שנכתבו עליו מאז פטירתו, מוזכרים מאות ואולי אלפי סיפורי ניסים שנקשרו סביבו. היום, כשהציניות סובבת אותנו ואמונת צדיקים היא דבר שהולך ונעלם, סיפורים אלה נראים לרבים כאגדות ותו לא. מנסים לומר שאולי כוח המחשבה הוא זה שגרם לנס, ולא ברכת הרב. אבל עבור כל אותם רבים שהרב הציל, ההמונים שבירך, התשובה היא חד-משמעית: הבבא סאלי היה איש צדיק, תמים וישר שביקש דבר אחד בלבד – לקדש שם ה´ ברבים, ולהגדיל תורה ברבים.

קרוב לוודאי שלהילולה בנתיבות יגיעו כל הפוליטיקאים שמבקשים את הקול שלנו במערכת הבחירות. הם יתייחסו להילולה כבסיס מצוין לתעמולת הבחירות, וידברו על הצדיק שמרביתם לא זכו לפגוש מעולם. אבל יהיה זה עוול אם כך נציין את דמותו. כי הבבא סאלי מעולם לא חיפש את הפוליטיקאים, לא רדף אחרי אנשי העסקים - ולא ביקש דבר מלבד לימוד תורה. ודווקא היום, כשיש כל כך הרבה אנשים שמציגים את עצמם כרבנים, יש להעריך ולהוקיר את דמותו עוד יותר.

מהבבא סאלי אנחנו צריכים ללמוד בעיקר לאיזה "רבנים" אסור לנו ללכת לבקש ברכה, כי ככה - לימדו אותנו במשפחה - לא מתנהגים צדיקים: לא ללכת לרבנים שמקבלים קודם כל אנשי עסקים ותורמים כבדים, ושוכחים את היהודי הפשוט. לא ללכת לרבנים שמצטלמים למדורי הרכילות העסקית. לא ללכת לרבנים שקובעים מראש מה סכום התרומה שיש לתת על מנת שתקבלו מהם ברכה. לא ללכת לרבנים שעסוקים כל היום בקבלת קהל וגיוס תרומות, ולא עושים את הדבר הבסיסי ביותר לרב: ללמוד תורה. לא ללכת לרבנים שלא מקפידים על שמירת העיניים. לא ללכת לרבנים שמנפנפים בעושרם. לא ללכת לרבנים שמפחידים ומקללים, כי זו לא דרך התורה.

ולא ללכת לרבנים שלא קורנת מפניהם קדושה. ואם אינכם יודעים למה אני מתכוון, אז כנראה שעדיין לא פגשתם ברב הנכון. תבקשו ברכה מרב, אפילו עצה טובה. אבל אל תעשו לכם רב שיקבע לכם, מעבר לאמור בשולחן ערוך, כיצד לחיות ואיך לנהוג בכל פרט ופרט. זה לא רב, אלא מנהיג כת.

הבבא סאלי היה שונה ממרבית הרבנים עליהם אנו שומעים היום בתקשורת. ולכן, עשרות-אלפי אנשים בארץ ובעולם מבכים עד היום את לכתו, ומעלים על נס את זכרו. דווקא היום, כשעשרות בעלי זקנים מציגים את עצמם כ"מקובלים" ו"עושי ניסים", בעוד שאינם אלא שרלטנים המפיצים שנאה ופחד - יש לזכור כי רב אמור לקרב, לאהוב, לברך ולהגן עלינו. מי ייתן וזכותו של הבבא סאלי תמשיך לעמוד לנו ולהתפלל למעננו, שם למעלה.