התעוררות אמיתית מהי? דבר תורה מאת הרב שלום כהן שליט"א

אנו עומדים כעת לקראת סוף חודש אלול, לאחר שהשכמנו כבר רוב החודש לסליחות ושמענו בכל יום את תקיעת השופר, וידוע מש"כ הרמב"ם (הל' תשובה פ"ג ד') על השופר, שכביכול השופר מכריז ואומר 'עורו ישנים משנתכם, ונרדמים הקיצו מתרדמתכם, וחפשו במעשיכם, וחזרו בתשובה' עכ"ד. ולכאורה, אנו שקמים בכל בוקר לסליחות, ומתחננים לפני ה' לשוב בתשובה, איננו ישנים ולא נרדמים, ולא לנו הרמב"ם קורא להקיץ ולהתעורר, אכן בואו ונראה קטע קטן מהגמרא, ונבין מהי התעוררות אמיתית.

בגמ' תענית (כ"ה:), מעשה ברבי אליעזר שגזר י"ג תעניות על הציבור, ולא ירדו גשמים, [- בגמ' שם מבואר, שכאשר ישנה בצורת, מתענין בתחילה ג' תעניות, ואם עבר זמן ולא נענו, שוב מתענין ג' תעניות, ואח"כ מתענין עוד ז' תעניות, ס"ה י"ג תעניות, וכאן הכל עבר ולא נענו]. באחרונה התחילו הצבור לצאת, אמר להם תקנתם קברים לעצמכם. מיד געו כל העם בבכיה, וירדו גשמים. כלומר, נגמרה התענית האחרונה וכל סדר התפילות, ועוד לא נענו - ובזמנם היו רגילים שאם מתפללים נענים מיד - ואע"פ שלא נענו, החלו הצבור לצאת לביתם ע"מ ללכת ולאכול, וע"ז אמר להם רבי אליעזר תקנתם קברים לעצמכם, כלומר, כשראה שהצבור אינם מזועזעים מכך שלא נענתה התפילה, רצה לעורר אותם וא"ל שכעת אין יותר מה לעשות, אלא עליהם להכין קברים לעצמם מפני הרעב, שהרי אם אין מים אין מה לשתות ולאכול, שהרי התבואה איננה יכולה לצמוח בלי מים, וכאשר עברו כל התעניות ולא נענינו, הרי שלא נותר מה לעשות רק להכין את הקברים, ובמהרש"א הוסיף דזהו כמ"ש בב"ב (קכ"א:), שדור המדבר היו מכינים לעצמם קברים, וכל ליל ת"ב היו נכנסים לקברותיהם, כיון שלאחר שנגזרה הגזירה ידעו בוודאות שימותו, וגם כאן רצה רבי אליעזר להמחיש להם, שאם נגמרו כל סדר התעניות ולא נענו, א"כ הוי כנגזרה הגזירה שבודאי ימותו, וכששמעו זאת מיד געו בבכיה וירדו גשמים.

כאשר אדם לומד גמרא זו, עליו להזדעזע! וכי הצבור אינו יודע מעצמו את המצב, שאם אין גשמים הריהם הולכים למות ברעב? ועוד, הרי כעת הם עברו י"ג תעניות, שכל אחת חמורה מקודמתה, והאחרונות חמורות בדיניהן אף יותר מיוה"כ, ואעפ"כ  לא התעוררו, וא"כ היאך משפט אחד הצליח לעוררן ולזעזען?

אלא זאת אנו לומדים מכאן, שהאדם יכול לדעת הכול, ומ"מ הוא יישאר ישן, מחמת השגרה וההרגל, ורק כאשר העמידו אותם מול האמת ללא שום כיסוי, אז התעוררו והזדעזעו והגיעו לידי בכי, וכ"ז שלא בכו, הרי"ז סימן שעדיין לא לקחו את הדברים ללב, ומזה אנו יכולים להבין מהי התעוררות אמיתית.

יש עוד מעשה שהובא במדרש (ב"ר ס"ה כ"ב), יקום איש צרורות היה בן אחותו של יוסי בן יועזר, והיה כופר בכל התורה, ורכב על הסוס בשבת, ובאותה השעה היו מוציאין את דודו להריגה, א"ל יקום לדודו, ראה הסוס שהרכיבני עליו אדוני, וראה הסוס שהרכיבך אדונך, א"ל אם לעוברי רצונו כך, [- שטוב להם, והינם שרויים בהנאה], לעושי רצונו עאכו"כ, א"ל יש מישהו שעשה רצונו יותר ממך, א"ל אם לעושי רצונו כך, [- שנפרע מהם על מקצת עוונותיהם], לעוברי רצונו עאכו"כ, מיד נכנסו בו הדברים כארס של עכנאי, והלך וקיים בעצמו ארבע מיתות ב"ד, נתנמנם יוסי בן יועזר, וראה מיטתו של יקום פורחת באויר, אמר בשעה קלה קדמני זה לגן עדן, עכת"ד המדרש. לומדים אנו מכאן מהי התעוררות אמיתית, שכאשר התעורר והרגיש באמיתות העניין, מיד חזר בתשובה שלמה, והתחרט על מעשיו, ועל כגון זה אמרו חז"ל (ע"ז ט"ו:) יש קונה עולמו בשעה אחת.

אנחנו ג"כ רוצים להתעורר בשעה אחת, אבל אנו רוצים להמשיך ולחיות עם התעוררות זו ולא למות, וא"כ צריכים אנו להתבונן, היאך מעוררים את הלב שיהיה חשקו לעשות רצון ה', ושלא יהיה הכול רק מעשי חיצוניות.

יש לנו שלושה דברים שבהם עלינו להתעסק, והם השומרים על האדם שיהיה דבוק בהקב"ה, תורה תפלה ומוסר ["תמת ישרים תנחם"- תמת ר"ת תורה מוסר תפילה], אלא שלפעמים נדמה לנו שזהו עול, ומכבידים עלינו את העול יותר מדי. -  אמת! זהו עול, עבודת ה' היא עול, ומי שחושב שאינה עול הריהו טועה, האדם נדרש להיות עבד! ועבד פירושו שאינו עושה מה שלבו חפץ. יש הסבורים שהיום צריך ללטף, אך זה אינו נכון, כיון שמה יעזור אם אני אלטף, והקב"ה ייתן סטירה - מליטוף א"א לגדול עבד ה'!  אכן מי שזוכה להיות עבד באמת, אינו מרגיש כלל שזהו עול, ואדרבא הוא מאושר בזה, וכמ"ש בחוה"ל (שער חשבה"נ חשבון התשיעי) על אותו חסיד, שאמר יגוני בעבורך בטל ממני היגונות, ודאגתי ממך הרחיקה מנפשי הדאגות עכ"ל, כלומר, אותו חסיד מרוב דאגתו ויגונו על אשר אינו מקיים מצות ה' כראוי, כבר לא היה מקום בלבו להצטער עבור עניני העוה"ז וצרכי גופו, זהו דוג' איך עבד אמיתי מרגיש כלפי חיוביו לאדונו, [אצלנו בעוונותינו זה הפוך, שאיננו מרגישים בחסרון העבודה מחמת דאגתנו לצרכי הגוף...].

כבר אמרתי זאת פעמים רבות, שמוסר צריך ללמוד מתוך ספרי הקדמונים, [ולא מתוך ספרי מעשיות וכדומה...], המחברים הקדמונים שיראתם היתה קודמת לחכמתם, הם מעוררים אותנו באמת, ומדריכים אותנו בדרך הישרה. נביא דוג' קטנה מספר היראה של רבינו יונה. כתוב במסכת אבות (פ"ד כא) הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם, ואנו סבורים שכבוד היינו שעושין לו לאדם קבלת פנים מפוארת וכו' וכו', אומר לנו רבינו יונה אתה טועה! כבוד פירושו שאתה יושב בביהכנ"ס ובא אליך אדם לדבר אתך דברים בטלים, ואתה רוצה לקיים את ההלכה, שאסור לדבר בביהכנ"ס דברים בטלים, אומר לך רבינו יונה זה כבוד! אתה עושה עצמך חסיד, מתפאר על חברך שאינך מדבר בביכהנ"ס, אלא תעשה עצמך מתפלל ולכן אינך יכול להפסיק ולדבר עמו. נתבונן, וכי זה כבוד? הרי הוא מקיים את ההלכה! אעפ"כ אם אתה מראה עצמך חסיד יותר מחברך, אתה כביכול מתפאר ומתגאה עליו, וזה מוציא את האדם מן העולם.

רואים אנו מהו מוסר, ועלינו לדעת שאם רבינו יונה כתב זאת בספרו הרי שהוא חי כך, פירושו של דבר שהוא חי כל הזמן בהתבוננות על מעשיו, את זה עלינו ללמוד בספרי המוסר, ולזה עלינו לשאוף להגיע. הי"ת יעזרנו שנתחזק בעבודתו ית', ונזכה לחיות את החיים האמיתיים, וניכתב וניחתם לחיים טובים, אמן ואמן.

באדיבות עונג שבת - המוסף התורני של יום ליום