שלום כיתה א’

מאמר זה אדון בשינוי המתחולל סביב העלייה לכיתה א. חשוב שנבין מה קורה לכם שם כהורים, מה קורה להם כילדים וכן הלאה.

חשוב לי לציין כי כל מה שיעלה במאמר רלוונטי לכל שינוי שאתם והם עוברים ותעברו. המשפחה עוברת מעצם התפתחותה שינויים רבים. גם תינוק חדש שנולד למשפחה, הוא שינוי.

המעברים מהבית לגן, מהגן לכיתה א, מבית ספר אחד למשנהו, הם שינויים. כל שינוי, גם חיובי במהותו, מערער את הקיים, את היציבות שהושגה עד כה, ולכן זהו אירוע משברי.

דפדפו באלבום חייכם והיזכרו במעבר שעשיתם - בכל שינוי שעברתם, אם כיחידים ואם כמשפחה (אולי מעבר דירה, מקום עבודה חדש, הולדת תינוק וכן הלאה). אילו רגשות עולים בכם? איך התחושות? אילו מחשבות עוברות בראשכם? תנסו להיזכר בימים לפני שהשינוי קרה. כמה לילות לפני כן היה קשה לישון. תזכרו בימים הראשונים בעבודה, איך הכל נראה זר. אולי הייתם כעוסים יותר מהרגיל, מתוחים, עם המון מחשבות על איך יהיה, איך אסתדר...

נורא קשה לעשות שינוי, כי מתנתקים מהמוכר, הידוע, הנוח. מתעמתים עם המסגרת החדשה. זה מעורר פחד, התרגשות, חרדה, חוסר אונים, בלבול, שמחה.

למה זה קורה? למה מרגישים ככה? כי יש המון אי ודאות, המון עמימות. וכשיש ואקום - לתוכו נכנסת החרדה ומציפה את הכל. זה בדיוק מה שאולי קורה לילדים החמודים והמתוקים שלכם. בדיוק עכשיו, במעבר הזה, זה מה שעלול לעבור עליהם ועליכם!

העלייה לכיתה א מהווה לעתים משבר התפתחותי. היזכרו בהם כשהיו תינוקות. זה כמו גמילה מהנקה, כמו מעבר מזחילה להליכה. התפתחות פירושה שינוי. כמעט כל שינוי שהם השיגו בעבר לווה בהתמודדות עם תסכול וקושי.

המשבר הוא זרז להתפתחות, כיוון שהוא מערער הרגלים ישנים, יוצר תגובות חדשות ומנגנוני הסתגלות חדשים המחזקים את יכולתו של הילד להתאים עצמו למצבים לא צפויים.

אם הילד מצליח להתמודד - הוא ייצא מחוזק, בטוח בעצמו, מאמין ביכולתו להצליח להתמודד עם מצבי משבר אחרים בעתיד. אם הילד לא מצליח - הוא ייצא חלש, ספקן לגבי יכולתו להתמודד, ועלול להירתע בעתיד מהתמודדות עם משברים אחרים.

מחקרים מראים כי כל נקודות המעבר בחיינו צופנות בחובן סיכוי למשבר, כמו גם לצמיחה. כבר בבראשית מ"ב, פסוק א, נאמר "וירא יעקב כי יש שבר במצרים, ויאמר רדו שמה ושברו לנו משם ונחיה ולא נמות". משבר הוא גם הרעב וגם הפתרון לרעב שפקד.

איך המשבר יבוא לידי ביטוי אצל הילדים? כל ילד יבטא את המתח בצורה אחרת. קיימים שלושה צירים להתייחסות: אימפולסיביות (תוקפנות, התפרצויות, חוסר סובלנות) עד התנהגות חברתית; מאבק (התנגדות, הימנעות, אי ביצוע הוראות, חוסר שיתוף פעולה) עד שיתוף פעולה; ותלות (בכי, תלונות על כאבים, פחדים) עד עצמאות מוחלטת.

לעיתים קיימת תופעה של רגרסיה. כל מיני אבני דרך התפתחותיות ועצמאות שהושגה עד כה נסוגים אחורה בתחומים שונים. לפתע הילד רוצה שיאכילו אותו, שיקלחו אותו, שיישנו לידו, כסיסת ציפורניים, מציצת אצבע, הרטבה ועוד.

אז מה עושים?

חשוב מאוד בכל שינוי, לשמור על רצף והמשכיות. הדבר משמש עוגן להיאחז בו כאשר הילד חש שהמציאות עמומה עבורו.

אתם הדמויות המשמעותיות עבורו, ואתם פה! אתם תשמרו עבורו על ההרגלים, סדר היום, הסיפור לפני השינה. חשוב שהילד לא יאבד את כל עמודי היסוד של תחושת הביטחון והשייכות. נשיקת לילה טוב, נשיקת בוקר טוב וכו לא אמורים להשתנות.

יש לשמור תמיד על אבני הדרך שהשיג עד כה. כלומר, לא לקחת ממנו יכולות שכבר השיג. לפנק זה בסדר כל עוד זה לא מחליש ומקטין אותו. כל עוד זה רק מדי פעם.

כיצד הורים יכולים להכין עצמם בצורה טובה יותר לכניסת ילדיהם לביה"ס?

1. לסמוך על בית הספר

הגורם החשוב ביותר בהסתגלות ילד לביה"ס היא העמדה הפנימית החיובית של הוריו כלפי ביה"ס. הורים שאינם סומכים על ביה"ס לא יוכלו להתגבר על החרדות, ואף יעבירו את החרדות שלהם לילדיהם. היכרות מוקדמת עם המורה באווירה חיובית יכולה לעזור ולפתח עמדה אוהדת.

יש לנסות להתחבר לאסוציאציות חיוביות אישיות מעולמכם כשהייתם ילדים בביה"ס. הורה עם כעסים מעברו האישי על מורים עלול להגיב בצורה שלילית לא מודעת אל מול המורה הנוכחי.

כמובן, לסמוך על המורה אין פירושו הסרת אחריות מצד ההורה לערנות ומעקב . כאשר יש צורך לפנות למורה (אם אתם חשים שהוא נוקשה מדי או כשיש לכם סימני שאלה) חשוב שהפנייה תהיה ישירה (לא דרך רכילות או דרך הילד) - פנייה פתוחה ומכבדת, כזו המכירה בסמכות המורה.

אחד הביטויים לגישה חיובית כלפי ביה"ס היא נכונות ההורים לשתף את ביה"ס בקשיים רלוונטיים של הילד או של המשפחה. כאשר ידועות בעיות העלולות להקשות על הסתגלות הילד לביה"ס או על מילוי חובותיו ,עדיף ליידע על כך מוקדם ככל האפשר. יידוע המורה על קשיים מוטוריים של הילד יאפשר למורה לגלות הבנה להתנהגות מגושמת בכיתה; שיתוף המורה במשבר משפחתי יסייע למורה לגלות הבנה לנסיגה זמנית אפשרית בתפקוד הילד.

2. לסמוך על הילד

חשוב לזכור שכניסת ילד לבית הספר היא הזדמנות לצמיחה אישית שלו. ילדים רבים סקרנים לגבי כיתה א. לחלקם אולי נמאס מהגן, והם כבר מחפשים שינוי מאתגר. גם כאשר נדמה לנו שילדנו לא יצליח להתמודד, הוא יפתיע אותנו בחלק גדול מהמקרים.

יחס מגונן מדי עלול להפחית את כוחות ההתמודדות של הילדים. הורים יקלו על עצמם ועל ילדם אם יצליחו לוותר על הפנטזיה של שליטה ושלמות, ויסמכו יותר על הילדים. הורים יכולים לחזק ולעודד ילדים בדברים שהם מצליחים בהם, ומאידך לסייע להם לקבל בהבנה קשיים ומגבלות אישיות.שוב, לסמוך על הילד אין פירושו הסרת אחריות הורית, והפחתת מעקב וערנות. חשוב להקשיב לילד ולקרוא את איתותי המצוקה שלו.

3. הכי חשוב: סמכו על עצמכם

כדי שתצליחו לתמוך בילדיכם, חשוב שתרגישו ראויים ושווים. לכן אל תתנו לקשיים הלימודיים האפשריים של ילדכם לפגוע בהערכה העצמית שלכם. הזכירו לעצמכם שכניסת ילד לבית הספר היא שלב מעבר. גם אם הוא קשה - הוא זמני.

אין באמת דרך חדשה להיות הורים. יש רק דרך אחת, והיא אותה דרך שכולנו מכירים: עִזבו את הספרים וההוראות על איך להיות הורים שלא טועים. כל הורה הוא אחר, כל ילד זקוק למשהו אחר. אחד צריך דחיפה, אחד הרגעה, אחד גבולות, אחד מרחב. לכן אין חוקים. פשוט עשו את הדבר הכי פשוט: תאהבו אותם. לאהוב פירושו גם לדרוש, גם להציב גבולות וגם לפתוח את הידיים הכי חזק בעולם כדי שהם יבואו לחיבוק שלנו כשהם זקוקים לו.

הכותבת חני סטרול היא יועצת חינוכית, מומחית בהדרכת הורים, ומתמחה בטיפול משפחתי וזוגי.