חוק זה חוק

פרעה ספג את המכה העשירית – מכת בכורות, והחליט סוף סוף לשחרר את בני ישראל.

זהו. גלות מצרים הגיעה לתכליתה ובני ישראל יוצאים למסע הנצח...

מאורעות מצרים הסתיימו להם (חוץ מקריעת ים סוף), אולם אלוקים מצווה אותנו לזכור בתמידות את אשר אירע שם ולשנן לעצמנו מידי יום את הניסים הנפלאים - "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך" (דברים ט"ז, ג').

פעמיים ביום אנו מזכירים את יציאת מצרים - בקריאת שמע שחרית וערבית, וכן ישנן מצוות רבות שנצטווינו לקיימן כאות זיכרון ליציאת מצרים, וביניהם מצוות שבת, ציצית, מועדי ישראל ועוד מצוות רבות. מעניין, שבדיבר הראשון מעשרת הדברות - וזו הפעם הראשונה שאלוקים מדבר אל העם כולו - הוא אומר: "אנכי השם אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים" (שמות כ', ב')...

מדוע כל כך חשוב לזכור את אותו מאורע היסטורי?

התשובה: משום שבענייני יציאת מצרים טמונים עיקרים רבים מעיקרי היהדות. למשל, מציאות האלוקים בעולם, השגחתו, ענייני שכר ועונש, עיקרי הנבואה, ועוד עיקרים רבים. מובן אם כן, מדוע חשוב לזכור את יציאת מצרים, שהרי על ידי זכירתו אנו משננים לעצמנו את עקרונות העם היהודי...

לאחר "סדנת" עשרת המכות, בני ישראל יוצאים כשהם מחוזקים באמונתם, הם מודעים היטב למציאות האלוקים בעולם ולשליטתו הבלעדית. בהגדה של פסח אנו אומרים: "רבי יהודה היה נותן בהם (בעשרת המכות) סימנים: דצ"ך, עד"ש, באח"ב", אלו ראשי תיבות של עשרת המכות. מה העניין לתת לנו סימנים, סתם כדי לזכור? וודאי שלא. רבי יהודה מחלק את המכות לשלושה רבדים של גילוי אלוקים בעולם, "דצ"ך", מורה על שליטת האלוקים ברובד התחתון של היקום. על ידי מכת דם - ביאור. על ידי מכת צפרדע – על פני היאור. על ידי מכת כינים – באדמה.

"עד"ש", מורה על שליטת הבורא בנבראים שעל פני האדמה. על ידי מכת ערוב – בבהמות. על ידי מכת דבר – בחיים ובמוות של הבהמות. על ידי מכת שחין – באדם.

בסדרת "באח"ב", חווינו שליטה ברובד גבוה יותר. על ידי מכת ברד – בשמים - שם ראינו שליטה מוחלטת על הטבע וכמאמר הפסוק "ואש מתלקחת בתוך הברד". על ידי מכת ארבה – שליטה על הרוח, כמו שנכתב בתורה: "ורוח הקדים נשא את הארבה". על ידי מכת חושך – שליטה על המאורות. ולבסוף, ראינו את שליטת האלוקים בחיי האדם - על ידי מכת בכורות.

זו כוונת רבי יהודה בסימנים, כל סדרה הראתה לנו שליטה חזקה יותר ביקום מהסדרה שלפניה.

האמונה במציאות האלוקים ובשליטתו הבלעדית נחרטה עמוק בלב בני ישראל, והבורא רוצה לשמר אמונה זו לנצח, על כן הוא מצווה לזכור תמידית את יציאת מצרים.

אחת התובנות המרתקות והיסודיות שיציאת מצרים לימדה אותנו, הוא דבריו המפורסמים של אחד מרבותינו הראשונים – הרמב"ן. נצטט את דבריו ונרחיב בהם.

"ומן הנסים הגדולים המפורסמים, אדם מודה בנסים הנסתרים שהם יסוד התורה כולה, שאין לאדם חלק בתורת משה רבנו, עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכולם ניסים, אין בהם טבע ומנהגו של עולם, בין ברבים בין ביחיד" (רמב"ן פרק יג', פסוק טז').

נרחיב מעט בדבריו. אחד מיסודות התורה הוא להאמין שכל דברנו ומקרינו הם ניסים ואין בהם טבע ומנהגו של עולם. זאת אומרת, רצונו של הבורא שהעולם יתנהל על פי חוקיות מסוימת שאנחנו רואים אותה כטבע, אבל הטבע מוחזק כל רגע ורגע על ידי רצונו של הבורא, וכשהוא רוצה אחרת הוא משנה את "הטבע". ביאור יש מים לא בגלל שכך קבע הטבע, אלא כי כך אלוקים רוצה, ברגע שהוא ירצה אחרת הם ייהפכו לדם או לקוקה קולה, רק כיוון שאלוקים החליט שביאור יהיו בדרך כלל מים, לנו זה נראה כטבע כיוון שהתרגלנו לעניין. וכן זה שהצפרדעים נמצאים בין ביצות המים ולא אצלנו במטבח זה כי כך אלוקים רוצה, וכיוון שזהו רצונו בדרך כלל, לנו זה נראה כטבע, הנה, כשהוא רצה אחרת הם נכנסו תחת שמיכת הפוך של פרעה... וכן לגבי כל דבר ודבר.

אנו חיים היום בעולם עם תפיסה מטריאליסטית, מאוד קשה לנו לחשוב על כך – אבל זו האמת, ואת האמת הזו אלוקים רוצה שנשנן לעצמנו על ידי שנזכיר לעצמנו את סיפור יציאת מצרים דבר יום ביומו...

הרמב"ן עולה מדרגה, והוא אומר דבר נוסף: "אלא אם יעשה מצוות יצליחנו שכרו, ואם יעבור עליהם יכריתנו ענשו, הכל בגזירת עליון", נבאר את דבריו.

כולנו יודעים שיש "חוקים" לטבע. למשל חוק הגרוויטציה, חוק ההתמדה, חוק החיכוך וכו', ובדרך כלל אלוקים מנהל את עולמו על פי חוקים אלו. באה היהדות וטוענת, שכשם שיש חוקים לעולם הגשמי, כך יש חוקים לעולם הרוחני, חוקים רוחניים שעל פיהם אלוקים מנהל את העולם. מהם אותם חוקים רוחניים? אם אדם עושה מצוות "יצליחנו שכרו", ואם אדם עובר עליהם ומחטיא את המטרה "יכריתנו ענשו". הרעיון בא לידי ביטוי במצרים, המצרים שהרעו לישראל נענשו, וישראל ניצלו. אגב, גם בקרב בני ישראל עצמם, היו כאלו שלא פעלו כפי שצריך לפעול והם נהרגו במכת חושך...

הבורא כותב בתורתו כמה פעמים שאם עם ישראל יצעד בדרך הנכונה יהיה שלום בארץ, יהיו גשמים, הארץ תיתן את פריה והכל יתנהל על מי מנוחות, ואילו חלילה אם עם ישראל לא יצעד בדרך הנכונה, לא יהיה שלום בארץ, לא יהיו גשמים והמצב יהיה גרוע...

שוב, המח שלנו לא רגיל לתפיסת עולם זו, כיצד יתכן שמעשי בני האדם קובעים את התנהלותו של העולם, וכי הגשם תלוי במעשי האדם? אבל זו תפיסת היהדות...

נמחיש את התובנה הזו ונבסס אותה מכמה סיפורים המובאים בתלמוד.

התלמוד מספר (מסכת ברכות דף לג') שבאחת הערים היה ערוד (סוג של נחש) שמידי יום הגיח ממאורתו והזיק את העוברים ושבים. בני העיר ניסו להרוג אותו שוב ושוב וללא הצלחה... יום אחד, הגיע לאותה עיר רבי חנינא בן דוסא – שהיה תנא קדוש, ובני העיר בקשו ממנו שיתפלל עליהם שהערוד יפסיק להציק להם. אמר להם רבי חנינא היכן מאורת הערוד? הראו לו, הניח רבי חנינא את רגלו על פתח המאורה, יצא הערוד והכיש את רבי חנינא – ומת הערוד... נטל רבי חנינא את הערוד על כתפו ואמר לבני העיר – דעו לכם, לא הערוד ממית, אלא החטא  ממית. אמרו – "אוי לו לאדם שפגע בו ערוד, ואוי לו לערוד שפגע בו רבי חנינא בן דוסא"...

רבי חנינא לימד את בני העיר ששום דבר לא קורה לחינם... הערוד לא ממית כי כך מנהגו של עולם, הערוד ממית רק את מי שצריך למות...

סיפור נוסף מופיע בתלמוד מסכת ברכות (דף ה'). לאחד מגדולי האמוראים בשם רב הונא אירע מקרה מצער, החמיצו לו ארבע מאות חביות יין, זהו הפסד כלכלי עצום. חבריו באו אליו ורמזו לו בעדינות: "אלוקים גרם לך הפסד כל כך גדול, כנראה לא לחינם הדבר, אולי תעיין במעשיך...", אמר להם רב הונא: "וכי חשוד אני בעיניכם?" אמרו לו חבריו – "וכי חשוד אלוקים בעיניך, האם עולה על דעתך שאלוקים זימן לך הפסד כה רב לחינם?"

אמר להם רב הונא, "יש לי תחושה שאתם יודעים עלי משהו ספציפי, שייתכן שמחמתו בא אלי הפסד כה גדול. אדרבא, אמרו לי ואתקן את דרכי...". "נכון", אמרו לו חבריו, "שמענו שאתה לא מעניק לפועליך בשדה את כל הזכויות שהתורה מזכה אותם בתור פועלים". אמר להם רב הונא, "אמת, אני לא מעניק להם את כל זכויותיהם, אבל אני לא מונע זאת מהם ללא סיבה, חלילה. יש לי טענה מאוד הגיונית - הם גונבים ממני כמויות גדולות של יבול...". אמרו לו חבריו, "על מה שאתה טוען שהם גונבים אותך, זכותך המלאה לתבוע אותם לדין תורה, אבל זה עדיין לא פוטר אותך מלהעניק להם את זכויותיהם..." (התלמוד מסיים שרב הונא קיבל את דבריהם ונעשה לו נס, והחומץ התייקר וכך לא הפסיד...).

זו ההשקפה – דברים לא קורים ללא סיבה...

אחד מגדולי התנאים בשם רבי יהושע בן קרחה מספר ("ילקוט שמעוני" פרשת בחוקתי, אות תרעה), שיום אחד הוא ישב יחד עם חבריו תחת האילן, ואוושת הרוח שנשבה בעלים "הקפיצה" אותם. הם פחדו שאויבים מתקרבים אליהם, והחלו לנוס ולברוח. לאחר כמה דקות מנוסה הם שמו לב שאף אחד לא רדף אחריהם ובעצם הם נסו לחינם...

מה היינו עושים במקומם? מן הסתם שהיינו נושמים לרווחה...

הבה נראה איך הם הגיבו לסיטואציה: "לאחר שעה נפנינו לאחורינו וראינו שאין שם אדם, וישבנו ובכינו ואמרנו אוי לנו, נתקיים עלינו מקרא שכתוב בתורה 'ורדף אותם קול עלה נידף ונסו מנוסת חרב מפני אימה'". זאת אומרת, רבי יהושע בן קרחה אמר, שהוא וחבריו עשו חשבון נפש מדוע אלוקים גרם להם להיבהל ולנוס מחמת עלה נידף, שהרי שום דבר לא נעשה ללא סיבה, כנראה שאלוקים דורש מאיתנו משהו...

נמצאנו למדים שהעולם הרוחני פועל על פי חוקים אלו – למעשי האדם יש השלכה על המציאות, העולם מתנהל על פי שכר ועונש... חשוב להדגיש, שההנהגה של שכר ועונש לא תמיד באה לידי ביטוי באופן גלוי ופשטני, בשאלת "צדיק ורע לו רשע וטוב לו", עסקו גדולי עולם, זהו נושא הדורש לימוד בפני עצמו.

ה"אור החיים הקדוש" מוסיף נדבך נוסף (פרק יב', פסוק נ'). אלוקים רוצה לגאול את עם ישראל. אלוקים הוכיח את שליטתו ביקום ואין ספק שהוא יכול לשחררם ללא שום תנאים מוקדמים. אולם הבורא קבע חוק בעולם – גאולה תבוא רק אם בני ישראל יקיימו מצוות, ולשם כך נתן להם שתי מצוות בטרם יציאתם ממצרים – דם קרבן פסח, ודם מילה. אלוקים ציווה עליהם לשחוט קרבן פסח ולאכול אותו – אולם הוא מוסיף, שמי שלא מהול לא יכול לאכול אותו...

כותבת התורה "ויעשו כל בני ישראל כאשר ציווה השם את משה ואת אהרן כן עשו", ומיד - "ויהי בעצם היום הזה הוציא השם את בני ישראל מארץ מצרים" (שמות יב', נא'). אלוקים רוצה לגאול אותם, אולם כדי לתפעל את הגאולה בני ישראל חייבים לקיים מצוות, רק לאחר שקיימו את המצוות – אלוקים גאלם, זו כוונת הנביא יחזקאל: "ואעבור עלייך ואראך מתבוססת בדמייך, ואומר לך בדמייך חיי ואומר לך בדמייך חיי" (יחזקאל טז', ו'), רק לאחר שהם קיימו את שתי המצוות, אלוקים העניק להם חיים, חיים אמיתיים, חיים של חירות...

מי מאתנו לא חפץ בחירות אישית? כולנו מצפים לישועה כל אחד בעניינו הוא. לאור האמור כנראה שהמפתח אל החופש נמצא בידיים שלנו – איך אמר הרמב"ן? - "אם יעשה המצוות – יצליחנו שכרו"...

למדור פרשת השבוע באתר הידברות

פרשת בא – כל הסרטים ב-VOD הידברות