ותרן בענייני העולם, לא בענייני שמים

מובא במדרש (במ"ר ט ב): "לימדה אותך התורה שתהא ותרן בתוך ביתך – ´נשפך יין´, הוי ותרן, ´וכך נשפך שמנך´, וכן ´נקרע כסותך´ (´ימלא ה´ כל משאלותיך´) אבל אם שמעת את בני-ביתך שאינם נוהגים כשורה, אזור כגבר חלציך ומנע אותם".

בענייני העולם הזה צריך להיות ותרן, אבל בענייני שמים ובעניין דרך-ארץ, עליו לאזור כגבר חלציו ולמנוע אותם. חז"ל אומרים: ´אזור כגבר חלציך´ הכוונה להוכיח בשליטה, על דרך אומרם: "איזה הוא גיבור הכובש את יצרו". יש לציין שאם האדם נוח בתוך ביתו בענייני העולם, בדרך כלל בני ביתו נשמעים לו בענייני שמים.במידה ולא יוכיח בענייני שמים, יבוא הילד לרדות באביו ואמו.

מעשה בשני בני אדם שאחד חינך את בניו על פי רוח התורה, ואילו השני נהג על פי רוח הזמן. והנה הזדמן ששניהם היו מאושפזים בבית החולים בחדר אחד. 

הבנים של הראשון היו באים לבקרו מידי פעם, וסועדים אותו כפי הצורך, ומשתדלים להקל מעליו את סבלו. לעומתו, בנו יחידו של החולה השני לא היה בא לבקרו כי אם לעיתים רחוקות, ורק ביחד עם אמו. וגם באותם פעמים שהגיע לביקור, לאחר מספר דקות היה מאיץ באמו שתזדרז לחזור הביתה. הוא לא הרפה ממנה עד אשר תעזוב את המקום ותחזור לביתם, והדבר נעשה בנוכחות האב החולה.

לאחר שהאֵם והבן עזבו את המקום, אותו חולה ביכה במר-נפש את האכזבה הגדולה שיש לו מבנו יחידו, ואמר לשכנו (לחדר): "אני מקנא בך על שהצלחת לגדל ילדים לתפארת שדואגים לך באמת, ורוצים בהחלמתך". ראית במו עיניך את יחסו של בני אלי. והוסיף לומר בצער: "את חלבי ודמי נתתי בשבילו" – לא מנעתי ממנו כלום, וכל אשר ביקש נתתי לו בעין יפה – דירה, מכונית וכו´. ועכשיו ראה גם ראה – מה הוא מחזיר לי…!

החולה הראשון – על-אף שפרנסתו הייתה דחוקה, הצליח לגדל ילדים בעלי מידות טובות ודרך-ארץ שמכבדים אותו ודואגים למחסורו, ולעומתו החולה השני שנתן את חלבו ודמו לבנו יחידו קיבל הפניית עורף וכפיות טובה לאביו מולידו שתמיד מילא כל מחסורו.

נמצא, שמילוי רצון הילד תמיד לא די שאינה עושה אותו מחונך, אלא גורמת לו אף לרדות בהוריו, ואף להפנות להם עורף – היפך החשיבה הפשטנית שאם תמיד תמלא את רצונותיו הוא יחזיר מנה גדושה של ´אהבה´ ודאגה כנה. ההיפך הוא הנכון! הוא יִרְדֶה באביו ואמו, ולבסוף הם יצטרכו לשרת אותו כעבד לפני אדונו.