האם נשים חייבות במצוות ארבעת המינים?

א. אַחַת הַמִּצְווֹת הַמְּיֻחָדוֹת שֶׁיֵּשׁ בֶּחָג סֻכּוֹת הִיא מִצְוַת "אַרְבַּעַת הַמִּינִים". ה' יִתְבָּרַךְ צִוָּה אוֹתָנוּ לָקַחַת אֶתְרוֹג, לוּלָב, ג' הֲדַסִּים, וּב' עֲרָבוֹת, לֶאֱגֹד אוֹתָם בְּיַחַד, לְהַחֲזִיק אוֹתָם וּלְנַעֲנֵעַם לְאַרְבַּע רוּחוֹת הָעוֹלָם. וְכֹחָהּ שֶׁל מִצְוָה זוֹ הִיא גְדוֹלָה, וּבִזְכוּתָהּ מַשְׁפִּיעַ ה' עָלֵינוּ שֶׁפַע שֶׁל בְּרָכָה, פַּרְנָסָה, בִּטָּחוֹן וְשָׁלוֹם עַל כָּל עַם יִשְׂרָאֵל.

ב. כֵּיוָן שֶׁמִּצְוָה זוֹ הִיא רַק בֶּחָג הַסֻּכּוֹת - נָשִׁים פְּטוּרוֹת, כְּמוֹ שֶׁלָּמַדְנוּ בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת שֶׁנָּשִׁים פְּטוּרוֹת מִמִּצְווֹת שֶׁתְּלוּיוֹת בִּזְמַן. (בִּלְשׁוֹן חֲכָמֵינוּ: "מִצְווֹת שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָן"). אַךְ, אִם אִשָּׁה רוֹצָה בְּכָל זֹאת לְקַיֵּם אֶת הַמִּצְוָה - יְכוֹלָה לִטּוֹל לוּלָב וּלְנַעֲנֵעַ וְיֵשׁ לָהּ עַל זֶה שָׂכָר. אוּלָם יֵשׁ מַחְלֹקֶת הַאִם יְכוֹלָה לְבָרֵךְ. חַכְמֵי הָאַשְׁכְּנַזִּים וְחֵלֶק מֵחַכְמֵי הַסְּפָרַדִּים פָּסְקוּ שֶׁגַּם הָאִשָּׁה רַשָּׁאִית לְבָרֵךְ "עַל נְטִילַת לוּלָב". אוּלָם, רוֹב חַכְמֵי סְפָרַד פָּסְקוּ שֶׁאֵין לָהֶם לְבָרֵךְ. וּמִכָּל מָקוֹם, מִצְוָה גְּדוֹלָה עַל הַנָּשִׁים לְחַזֵּק אֶת בַּעֲלֵיהֶן וּבְנֵיהֶן לִקְנוֹת אַרְבַּעַת הַמִּינִים וְלִיטְלָם.

ג. יֶשְׁנָם אֲנָשִׁים שֶׁחוֹשְׁבִים שֶׁמִּצְוַת אַרְבַּעַת הַמִּינִים שַׁיֶּכֶת רַק לְרַבָּנִים, אוֹ לַאֲנָשִׁים שֶׁאֲדוּקִים בְּמִצְווֹת, וְאִלּוּ אֲנָשִׁים פְּשׁוּטִים לֹא צְרִיכִים לִקְנוֹת, וּמִסְתַּפְּקִים בְּאַרְבַּעַת הַמִּינִים שֶׁמְּבִיאִים לְבֵית הַכְּנֶסֶת - וְזוֹ טָעוּת!! אֶלָּא, כָּל אָדָם חַיָּב בְּמִצְוָה יְקָרָה זוֹ בְּאוֹתָה מִדָּה.

ד. אֵין לוֹ לִסְמֹךְ עַל אֲנָשִׁים אֲחֵרִים אֶלָּא יֵלֵךְ בְּעַצְמוֹ וְיִקְנֶה אַרְבַּעַת הַמִּינִים, וְיִשְׁתַּדֵּל לִקְנוֹת מְהֻדָּרִים, וְאִם אֵינוֹ בָּקִי בַּהֲלָכוֹת יִתְיַעֵץ עִם רַבּוֹ, אוֹ תַּלְמִיד חָכָם אַחֵר שֶׁיַּדְרִיךְ אוֹתוֹ.

ה. לִפְנֵי כְּנִיסַת הֶחָג יִקַּח אֶת הַלּוּלָב, הַהֲדַס וְהָעֲרָבָה וְיֶאֱגֹד אוֹתָם יַחַד. וְהַסְּפָרַדִּים נוֹהֲגִים לָשִׂים אֶת הַלּוּלָב בָּאֶמְצַע, שְׁנֵי הֲדַסִּים וּשְׁתֵּי עֲרָבוֹת מֵהַצְּדָדִים, וַהֲדַס שְׁלִישִׁי בָּאֶמְצַע וְקוֹשְׁרִים אוֹתָם בְּעָלֵי דֶּקֶל.

ו. בְּמֶשֶׁךְ כָּל יְמֵי הֶחָג (חוּץ מִשַּׁבָּת) לְאַחַר תְּפִילַת הָעֲמִידָה שֶׁל שַׁחֲרִית. לוֹקְחִים אֶת הַלּוּלָב הָאָגוּד (בְּלִי הָאֶתְרוֹג) בְּיָד יָמִין מְבָרְכִים: "בָּרוּךְ... אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל נְטִילַת לוּלָב", (וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן מוֹסִיפִים גַּם אֶת בִּרְכַּת שֶׁהֶחֱיָינוּ), מִיָּד לְאַחַר הַבְּרָכָה יִקַּח אֶת הָאֶתְרוֹג בְּיָד שְׂמֹאל, יַצְמִיד אוֹתוֹ לַלּוּלָב וִינַעֲנֵעַ אֶת כָּל אַרְבַּעַת הַמִּינִים.

* * *

רַעְיוֹן מִפָּרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ

"צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי וַתִּשְׁכַּח אֵל מְחֹלְלֶךָ"

"צוּר" - זֶהוּ כִּנּוּי לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא הַכֹּחַ וְהָעֹז שֶׁל הָאָדָם בִּימֵי חַיָּיו. כִּי בֶּאֱמֶת אֵין לָאָדָם עַל מַה לְהִשָּׁעֵן לְעֶזְרָה אֶלָּא רַק עַל בּוֹרֵא הָעוֹלָם. "תֶּשִׁי" - זֶה מִלְּשׁוֹן "נְשִׁיָּה"- דְהַיְנוּ שִׁכְחָה. וְכָךְ דָּרְשׁוּ אֶת הַפָּסוּק: "צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי" - הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּרָא אֶת הָאָדָם עִם מִדַּת הַשִּׁכְחָה. מַדּוּעַ? הֲרֵי שִׁכְחָה הִיא חִסָּרוֹן?! אוּלָם מִי שֶׁמִּתְבּוֹנֵן יִרְאֶה שֶׁגַּם הַתְּכוּנוֹת שֶׁנִּרְאוֹת כְּרָעוֹת הֵן בְּעֶצֶם לְטוֹבַת הָאָדָם. הַשִּׁכְחָה נִתְּנָה לָאָדָם בִּכְדֵי שֶׁיִּשְׁכַּח אֶת הַצָּרוֹת וְיוּכַל לְהַמְשִׁיךְ הָלְאָה בַּחַיִּים. אַךְ, הַבְּעָיָה הִיא "וַתִּשְׁכַּח אֵל מְחֹלְלֶךָ" - כַּאֲשֶׁר הָאָדָם מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּמִדַּת הַשִּׁכְחָה נֶגֶד ה' וְשׁוֹכֵחַ אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

מָשָׁל לְאָדָם שֶׁהִסְתַּבֵּךְ בְּחוֹבוֹת וְהֻגְּשָׁה נֶגְדּוֹ תְּבִיעָה בְּסַךְ עֲשָׂרָה מִלְיוֹן שְׁקָלִים, הוּא לֹא יָדַע מַה לַעֲשׂוֹת, וּפָנָה לְעוֹרֵךְ דִּין מֻמְחֶה. הָעוֹרֵךְ דִּין נָתַן לוֹ פִּתְרוֹן אֵיךְ לָצֵאת זַכַּאי מִכָּל הַתְּבִיעָה, אַךְ הִדְגִּישׁ שֶׁפִּתְרוֹן זֶה יַעֲלֶה לוֹ אַלְפַּיִם שְׁקָלִים. לְאַחַר שֶׁהִסְכִּים, אָמַר לוֹ לָלֶכֶת לְבֵית הַמִּשְׁפָּט וּלְהִתְעַטֵּף בְּטַלִּית וְלוֹמַר בִּפְנֵי הַשּׁוֹפֵט אֶת מַה שֶׁאוֹמְרִים בִּתְפִלַּת כִּפּוּר: "וְהַכֹּהֲנִים וְהָעָם הָעוֹמְדִים בָּעֲזָרָה כְּשֶׁהָיוּ שׁוֹמְעִים אֶת הַשֵּׁם הַמְּפֹרָשׁ הָיוּ כּוֹרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים וְכוּ'.." וְלִפּוֹל עַל הָרִצְפָּה וְכָךְ לַעֲשׂוֹת כַּמָּה פְּעָמִים. הוּא הָלַךְ לְבֵית הַמִּשְׁפָּט וְעָשָׂה כָּךְ. מִשֶּׁרָאָה הַשּׁוֹפֵט אֶת הִתְנַהֲגוּתוֹ - פָּטַר אוֹתוֹ בְּטַעֲנָה שֶׁהוּא לוֹקֶה בְּשִׂכְלוֹ וְאֵינוֹ כָּשִׁיר לַעֲמֹד לָדִין. אוֹתוֹ אָדָם יָצָא מִשָּׁם שָׂמֵחַ, וְהָלַךְ לְסַפֵּר לָעוֹרֵךְ דִּין שֶׁעֲצָתוֹ הִצְלִיחָה. הָעוֹרֵךְ דִּין הָיָה מְאֻשָּׁר וּבִקֵּשׁ אֶת הָאַלְפַּיִם שְׁקָלִים שְׂכַר טִירְחָא שֶׁמַּגִּיע לוֹ. הַלָּה, הוֹצִיא מֵחֵיקוֹ אֶת הַטַּלִּית, הִתְעַטֵּף בָּהּ וְהִתְחִיל לוֹמַר: "וְהַכֹּהֲנִים וְהָעָם וְכוּ'.." אָמַר לוֹ הָעוֹרֵךְ דִּין: "אֲנִי הוּא זֶה שֶׁלִּמַּדְתִּי אוֹתְךָ אֶת הַפִּתְרוֹן הַזֶּה וְאַתָּה רוֹצֶה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ נֶגְדִּי?" כָּךְ אוֹמֵר ה': אֲנִי יָצַרְתִּי אוֹתְךָ שַׁכְחָן, וְאַתָּה שׁוֹכֵחַ אוֹתִי?.. בּוֹאוֹ אַחִים יְקָרִים נִזְכֹּר בְּכָל רֶגַע אֶת אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ הַיָּקָר.