לחזור עם שאלה

אז הגענו לסוף השנה. כבר נשמעים קולות השופר מבית הכנסת העתיק מתחת לביתי, ושוב אנחנו מתחילים עם ניגוני הסליחות באשמורת הבוקר, מתפללים בלב שבור. המנגינה הזאת מהפנטת אותי בכל פעם מחדש.

חודש אלול נקרא בפי רבים "חודש הרחמים והסליחות". זוהי התקופה הגדולה שמקרבת אותנו בצעדי ענק לימים הנוראיים, שבין ראש השנה ויום הכיפורים.

הסמל הענק שמסמל את תקופתנו הוא סמל התשובה. ולא, תשובה היא לא רק ללכת עם כיפה וציצית. תשובה היא המתנה הגדולה ביותר שניתנה לנו. היא האפשרות לחבר את המנותק. האפשרות להתחיל מחדש.

כל אדם יודע כי יש רגעים שהוא היה מעדיף לשכוח, מעשים שהוא כל כך היה רוצה להדחיק הצידה, עד שיתגמדו וייעלמו. אבל, לפעמים אנחנו מרגישים שאנחנו כל כך רחוקים ממנו, שפשוט כבר לא נעים. לא נעים לנו לבקש ממנו שנצליח באיזה עניין, או אפילו שנזכה להתפלל שוב כמו שצריך.

הטעות הזאת נובעת אצלנו מחוסר הבנה בסיסי במי מדובר. אנו נוטים לחשוב שמעשיו כמעשינו, שהרי אם נבקש מאדם כלשהו דבר מסוים שוב ושוב, ובכל פעם הוא יפעל כנגדנו ולאחר מכן יבקש סליחה, לא נקבל את סליחתו. אבל, הוא אב הרחמים, והוא נותן לנו לחבר בכל פעם מחדש את מה שניתקנו, בלי גבול ותכלית.

תשובה היא, למעשה, התחדשות.

בימינו, המושג התחדשות קיבל משמעות קצת שונה, ומתבטא בעיקר בסממנים. אך סממן הוא רק סימן למשהו, הוא רק "ליד", והתחדשות היא הדבר האמיתי והפנימי ביותר שיש לנו בתור יהודים בעולם המעשה.

תשובה היא לא לשבת על הרצפה מבלי לאכול ולשתות, עם פרצוף עצוב ומיוסר. תשובה היא הבנה פנימית שלא משנה כמה למטה הגענו, תמיד יש קפיץ שיחזיר אותנו גבוה יותר וחזק יותר.

אמרו חז"ל כי גדול החוזר מאהבה מהחוזר מיראה. כמה מאיתנו מדמיינים את ה´ יתברך אוחז במקל שוטרים, עומד בידיים שלובות, ורק מחכה שנמעד. אבל על צד האמת, אין הבנה שקרית יותר מזו. הקב"ה איתנו בכל רגע, רק מחכה לשמוע צלילי חרטה של חזרה הביתה.

אלול הוא ראשי תיבות של פסוק משיר השירים: א´ני ל´דודי ו´דודי ל´י.

למרות שתשובה היא עניין גדול בכל השנה, בזמן הזה יש לנו הזדמנות מיוחדת ונדירה להתקרב לה´ יתברך, אך לפני שנדבר על התהליך הפנימי המוטל עלינו לעשות איתה, עלינו לעשות ראשית סדר עם עצמנו. עלינו להבין, שלעולם לא נוכל להיות "יהודים טובים", אם לא נאמין בעצמנו. באיזו קלות אנו נופלים לבור של ענווה פסולה, למחשבה שאנו לא מסוגלים באמת להיות טובים ומוצלחים. כאשר ההרגשה היא כזו – כיצד אנו מצפים שנוכל לקבל ישועות ושפע רוחני וגשמי?

אם נהיה, ולו לרגע, אמיתיים עם עצמנו, נוכל לגלות שכל אחד מאיתנו הוא גדול ועצום, והופקדה בידו התקדמות העולם. מובן ופשוט הוא שגדלותנו ועוצמתנו היא מצד שקיבלנו על עצמנו להיות האור לגויים, בהתמסרותנו המוחלטת לבורא.

בארון הספרים היהודי ישנו אוצר עצום של דרכים ועצות לתיקון המידות, אך כדי שנגיע לתיקון זה (לאחר שהבנו שיש בנו כוחות להשתנות), נצטרך להקדיש את כוחותינו ומרצנו לעבודת המידות. כאשר אדם נכנס לעבודה רוחנית כזאת, הוא חי חיים מלאי התחדשות, כי הוא יודע שמה שהוא היה עד לפני עשר דקות, כאשר צעק על הפקיד בבנק, זה לא מה שהוא עכשיו, כאשר "חתכו" אותו בכביש המהיר ברכב. כאשר נכנסים לעולם התשובה והתיקון, מבינים שזו לא עבודה חד-פעמית כמו שטבע העולם לחשוב.

בעוד שטבע העולם הוא לבחון אדם בזכוכית מגדלת, וכידוע, זכוכית מגדלת – מצד אחד מבליטה, מצד שני מקטינה, כך רוב העולם – מבליטים את חסרונות הזולת ומקטינים את חסרונותיהם הם. ההיפך הגמור ממה שמציעה היהדות באומרה "הוי דן את כל האדם לכף זכות".

העבודה הרוחנית שמציעה היהדות הינה אחרת לחלוטין. עלינו לשים לנגד עינינו תמיד את אותו הרגע, אך את חשבון הנפש לעשות בזמן קצוב ביום, ולא ללכת מיוסרים וחסרי אונים, אלא שמחים שהעבר – אַיִן. זאת עצמתה של תשובה.

לכן, גם כעסנו על הפקיד בבנק, למרות שניסינו בכל כוחנו שלא לכעוס. מיד כשיצאנו מן הבנק, התוודינו על כך, התחרטנו על כך וקיבלנו על עצמנו שבפעם הבאה זה כבר לא יקרה והתחלנו מחדש (ואת חשבון הנפש של מדוע בכלל כעסתי וכדומה, נמצא לזה זמן קצוב ביום או בלילה). זאת אומרת, החלטנו כי אנחנו לא כועסים יותר. וגם אם אחרי דקותיים שוב לא עמדנו בניסיון – נעשה זאת שוב ושוב. כך שכל חיינו יהיו מלאים בהתחלות חדשות.

כך, לאחר שאנו רואים כי בכל פעם אנו מתגברים נוכל להתקרב אליו באמת, נקיים.

ואנחנו חייבים לדעת ולהשיב לליבנו כי התשובה היא אחד הכלים העיקריים שלנו כיהודים להתקדם גם ברוחניות וגם בגשמיות בעולם הזה.

מבואר בתורת הסוד כי עבודתנו בעולם הזה היא ליצור כלים (באמצעות המצוות המעשיות) בכדי לקבל את השפע הרוחני והגשמי המובטח לנו. ובאמת כדי ליצור כלים כאלו עלינו להיות נקיים באמת. אז גם אנחנו נמצאים איפה שאנחנו נמצאים, התשובה (קרי, ההתחדשות וההתחלה מחדש) היא הכלי העיקרי שלנו בעבודה הרוחנית הזו כדי להגיע לשורש התכלית שלנו.

כאשר נלמד להביט בטוב של עצמנו, כך נוכל למצוא את הטוב שבמציאות שסביבנו ובטוב האין סופי של הבורא.

ואת זה אנחנו יכולים לראות במנהיג הבלתי מעורער – משה רבנו.

כאשר עם ישראל חטאו במדבר בחטא העגל, ואומר לו הבורא מילים קשות, עונה לו משה: "למה ה´ יחרה אפך בעמך?" או במילים אחרות: "למה אתה כועס?".

משה רבנו כל כך האמין בטוב שבעם ישראל שהטוב הגמור הזה יכול להחשיך את החושך הגדול ביותר, וכל זאת נותנת לנו התשובה. ההתחלה מחדש עם הכוחות הרוחניים שקיבלנו מהבורא.

ידוע שחטא הוא מלשון החטאה, ולכן האם יעלה על הדעת שאם החטאנו את המטרה פעם אחת לא נוכל לנסות שוב?אנחנו נמצאים בעולם מלא רעשי סרק ללא תכלית, כבישים רב מסלוליים, קניונים ענקיים, מרכזי בילוי מעורפלים, מסכי ענק בכל חדר המשדרים 24 שעות ביממה, אפשרות להתחבר לכל מקום בעולם בשניות, אך בתוך כל הערפל הזה – אנחנו כל כך מחוברים לאחרים שכבר שכחנו שגם לעצמנו אנחנו צריכים להתחבר. לקבל טעינה.

אז אף אחד לא אומר לחזור ליערות ולהתנתק מהעולם החיצון, אך במיוחד בזמן אלול שהוא זמן אותו ייחד הבורא לתשובה שלנו אל עצמנו ואליו – אל לנו להעביר את הזמן הזה בלי העבודה הרוחנית הראויה.

תמיד יהיה זמן לנסוע לבנק ולעבודה, לקנות מצרכים במרכולים ולעמוד בפקקי תנועה גדושים.

אנו זוכים פעם בשנה שבה הבורא נותן לנו כוחות מיוחדים לתשובה (שהיא בעצם כמו שנאמר, התחדשות והתחלה מחדש) ובאופן מיוחד.

אז לפני שיפרסמו לעולם שאני מטיף לאנשים לחזור בתשובה, כדאי לחזור מהאמור כאן עם שאלה.

לחזור עם שאלה ברורה וממוקדת, לא מעורפלת כזאת שניתן להעביר אותה בתוך הלו"ז הצפוף שלנו אלא –

לחזור עם שאלה, אלול הגיע ואם אין אני לי – מי לי, ואם לא עכשיו – אימתי?