הצביעו אהבת ישראל!

לפני אלפיים שנה. זה קרה לתלמידי רבי עקיבא: הצדיקים ההם נשפטו על משהו כביכול קטן: "נהגו חוסר כבוד זה בזה". לא מדובר על "זלזול" אלא על משהו קטן ועדין, שברמה הרוחנית שלהם נחשב כחמור במיוחד. המציאות הזו גררה חרון אף בשמים. התוצאה הייתה: מגיפה בה נהרגו עשרים וארבע אלף איש.

בימינו אנו סובלים משיח ציבורי אלים ומשסע, אנו שומעים זלזול מופגן, שומעים את המדברים שחשים "בוז תהומי...". צריך להבין שהמציאות הזו גוררת תוצאות רוחניות לא נעימות...

אנו לא ממש מבינים מה רוצים מאיתנו. לא ממש יודעים איך אוהבים את מי שלא ממש מסמפטים, איך מראים פנים מחייכות כלפי מי שלבנו מאשים בתככים ומזימות. על כתפינו מונחת אחריות, לכבד גם את המצביעים למפלגות המואשמות ב"חוסר אחריות". גם אם נרצה לזרום כשקית ברוח, מהאחריות, איננו יכולים לברוח.

שליחות או מקריות?

אצל רמטכ"ל העולם אין חיילים מיותרים. כל אחד, כבודו מונח במקומו המדויק. אין סתם מפגשים, אין "במקרה פגשתי היום מישהו מוזר...", "בפוקס פגשתי היום מישהו שלא הייתי שמח במיוחד לפגוש באותה מדרכה...", "במשרדי המבקר, נתקלתי בפקידה שהחזירה אותי כבר ארבע פעמים בגלל טופס אחר, שלדעתה חסר...".  

אצל בוראנו המילים "נתקלתי", "נפלתי על...", "במקרה" ו"בפוקס", אינן קיימות, אף לא באופן מקרי. כל מפגש, מחושב. סגירות מעגלים קרובים, או עניין של סוגי "תיקונים", "שליחויות", שלשמן הגענו לעולם. "לסגור חשבונות" ישנים. לכן, כבודו של כל אדם שנפגוש בו הינו חשוב מאוד - מדובר פה במפגש פסגה עם אחת ה"שליחויות" שלי בעולם. חוסר כבוד או זלזול באותו אחד - הרי זה זלזול ב"שליחות" שלי בעולם.

מעבר לכך, אם מדובר בבן משפחה, באדם קרוב מהלימודים, תלמיד או שכן, המצב עדין יותר. זו לא רק "סגירת חשבון", אלא סגירת סידרת חשבונות ארוכה. לא סתם נבחרה אישיות זו שדווקא איתה אצטרך להתמודד המון פעמים, בסיטואציות שונות - בכפוף להלכות בין אדם לחברו.

מורכבות אך מושלמות – כולם או כלום

לכולנו יש יחס חם לספר תורה. דא עקא, שההלכה אומרת, שאם חסרה אות אחת, ספר התורה פסול, אסור לקרוא בו! לכל אחד מישראל ישנו שורש לאות מסוימת משישים ריבוא האותיות המרכיבות את ספר התורה. חוסר כבוד ביהודי מסוים, כביכול "פוסל" מבחינתי את האות שאליה הוא שייך, ומה שנשאר לי ביד, כביכול, זה ספר תורה פסול.

קיים עותק אחד מקורי מהחפץ היוקרתי, והוא מוצג במוזיאון מסוים בחו"ל. אנשים הולכים לשם ומצטלמים עם זה, ומרגישים כבר בשמים... בעצם, כך הוא כל יהודי. נשמה ייחודית שהגיעה לעולם עם יכולות וכישרונות, ושליחות מיוחדת שאפילו משה רבנו לא יכול למלא. כל אחד הוא דגם ייחודי שירד לעולם עם שם משלו, עבודה משלו, "השגחה פרטית" - יחס חם מהבורא במיוחד עבורו. זהו דבר שצריך להתרגש מייחודיותו... בשום פנים ואופן לא לזלזל בו.

זו הייתה תרבותם של האירופאים בראשית המאה הקודמת. אמנם בהתחלה, זה היה רק במגמת פילוסופיה במדעי הרוח, רק שלאחר מכן מצב היהודים שם הפך כבר ל"לא בטוח"... זה הוביל אותם לניסיון של הכחדת אומה מהמפה. אנו היהודים כבר הוזהרנו על ה"מלבין פנים" שהינו חמור מה"שופך דמים". גם אחרי הגב אסור לדבר, בגין שלל לאווים חמורים כגון "ארור מכה רעהו בסתר". גם כשהוא לא שומע ונפגע, יש לו אבא בשמים שאוהב אותו ומצטער בשבילו.

אז לא משנה לאיזו מפלגה אתה מצביע, אף לא משנה בעד איזה גוש אתה רוצה להכריע, לכבד את האחר זו זכות, שהיא ממש חובה.