פתק עבור התורה

נראה שאין מנוס מלומר זאת בבירור: הבחירות הנוכחיות הפכו לסוג של מדור רכילות. כולנו נהנים להזדעזע בפומבי מרכילות, לסלוד מהצהוב-צהוב הזה, אבל בפועל, מבלי מישים, מכניסים את הרכילות אלינו הביתה, ועוד נותנים לה להחליט עבורנו עבור מי נצביע.

חלקנו הגדול קורא עיתונים וגולש באתרי חדשות כדי לדעת "מה קורה", אבל בפועל אנחנו מלעיטים את עצמנו בשלל ספינים שרקחו יועצי תקשורת ממולחים, מזינים את עצמנו בפיסות רכילות נוסח "מה עשו המועמדים בסוף השבוע", ומשכנעים את עצמנו להאמין שזוהי המציאות לאמיתה. אבל לא. זו מציאות מהונדסת גנטית. כמעט ואין כאן אידיאולוגיה. וכשאין אידיאולוגיה - יש הרבה צהוב או שטיפת מח. כשבאחד מאתרי החדשות הגדולים בארץ מופיעה הכותרת "כשאתם לא מצביעים - החרדים מתחזקים", אין ספק שמדובר בשטיפת מח מהסוג הגרוע ביותר שיש. וחלק מהתעמולה הזו ששוטפת אותנו, פוגעת פגיעה קשה באמונת החכמים התמימה שאמורה להיות לכל אחד מאיתנו.

ובין כל הצהוב הזה אני עומד, כיהודי מאמין, בעל תשובה שלא רוצה להפנות עורף לתורה דווקא בקלפי, ורואה את הפוליטיקאים חפצים להסתער על עולם היהדות והתורה - רובן ככולן, מן הסתם ללא הנהגה תורנית של אחד מגדולי התורה שבדור. מול כל אלה נמצאות שתי מפלגות שחרטו את התורה על דגלן. הן לא מנסות להתנחמד, לא מנסות להתחנף, לא ממציאות הלכות כדי שגורמים אנטי-דתיים יחבבו אותן, ולא נותנות לכל משב רוח תקשורתי להסיט אותן מהיעד שלהן - להעניק למדינת ישראל צביון יהודי.

אבל גם כאן הרכילות נכנסת אלינו הביתה מהדלת הראשית, וכשאני שומע אותה - אני נדהם. כל ילד "יודע" מה קורה בתוך ביתו של גדול הדור, מרן הרב עובדיה יוסף, כל אחד "בקיא" במה שהולך במפלגה, לכל אחד יש ביקורת - ולמעשה כולנו מוזנים אך ורק מרכילות, מכתבי חצר, מעסקנים ומאתרי אינטרנט שלשון הרע הוא לחמם. כל אחד שקרא כתבה וחצי על מרן כבר מחזיק בדעה מוצקה, ומול כל אלה אני עומד נדהם. האם בדורות הקודמים מישהו חשב לדבר כך על בני ביתו של הבבא סאלי, החפץ חיים או הרב שך? האם כולנו נמצאים כל יום בביתו של גדול הדור ורואים בעינינו את מה שמתרחש, עד כדי כך שיש לנו דעות כל כך ברורות על "מה שקורה"? הרי כולנו מולעטים ברכילויות, חלקיקי אמיתות, שמועות, יריבויות ובדיות. כולם מכירים את המושג ירידת הדורות, אבל נראה שכאן זה בולט במיוחד: מתי כל אדם דיבר כך על גדול הדור וסביבתו מבלי לחשוש? האם הוא חבר שלנו מהשכונה, שאנו אוזרים עוז לדבר כך? ההסתה הנוראה הזו הובילה לכך שאדם מעורער בנפשו שרף השבוע את ספרי "ילקוט יוסף", ולכו תדעו היכן יסתיים חילול השם העצום הזה.

מן הסתם, שום מפלגה אינה מושלמת. תמיד יש היכן לתקן. אני לא בא לשלול או לחייב, מהסיבה הפשוטה שלא ראיתי בעצמי דבר. אני רק אומר שעלינו לצאת מהרכילות ולהקשיב לגדולי התורה שבדור בלבד. אני עצמי לא חרדי, אבל ברור לי שללא המפלגות החרדיות - עולם התורה בארץ ישראל היה מידרדר מדחי אל דחי. תלמודי תורה, בתי מדרש, ישיבות, מקוואות, בתי כנסת, גיור כהלכה, צביון יהודי למדינה - אנחנו רואים את כל אלה כמובנים מאליהם, אבל זה לא היה מובן מאליו לולא הפעילות של אותן מפלגות. אף פוליטיקאי שאינו מאמין לא היה מחלק מרצונו החופשי תקציבים לישיבות ולתלמודי תורה. כאמור, ברור שלא הכל מושלם, וכנראה שלכל אחד יש ביקורת על אותן מפלגות, אבל אין ספק שהן הדבר הטוב ביותר שקיים כרגע, ולו בשל החיבור המובהק לענקי התורה הגדולים ביותר שיש בדורנו, והפעילות החיובית שכמובן לא באה לידי ביטוי הולם בתקשורת הכללית.

אז מול כל ההסתה האנטי-יהודית המתחוללת במדינה בשנים האחרונות, מול כל הניסיונות להפוך את ישראל למדינה חילוניות יותר ממה שהיא כעת, מול כל העוינות ללומדי התורה, מול כל הניסיונות לצייר את הרב עובדיה יוסף, גדול הדור, בצבעים לא מחמיאים - התגובה של מי שהתורה ולומדיה יקרים ללבו, אמורה להיות אחת: פתק בלתי מתפשר בקלפי; פתק שנשען על גדולי הדור ולא על טוענים לכתר למיניהם; פתק שיעזור למדינת ישראל להיות לא רק ביטחונית, כלכלית, פשרנית, ליברלית וכו - אלא גם יהודית. פתק שיזעק מקירות לבנו: אל תפגעו בעולם התורה!