מה הורה הרב שטיינמן לבחורי הישיבה?

תלמידי ישיבת "ארחות תורה" נכנסו לשאול את הרב שטיינמן איזו קבלה עליהם לקבל על עצמם ליום הכיפורים. תשובתו של הרב שטיינמן: "בני ישיבה צריכים לקבל על עצמם "שמירת הדיבור" אך למעשה זה דבר שקשה לקיימו".

להלן 7 עובדות על שמירת הדיבור:

1. ה"חפץ חיים" מעורר ומחזק על חשיבותה של שמירת הלשון, ואומר כי במצווה זו תלוי בניין בית המקדש העתידי. ה"חפץ חיים" מרחיב בתיאורו ואומר: "והנה, אם היתה לנו רשות לבנות את בית המקדש, והיה צריך כסף לזה. כל אחד מישראל וודאי היה מנדב כמה שבכוחו לתרום, כדי שיהיה לו חלק בבנין בית המקדש. ובענין שלנו אין צריך כסף כלל, רק להתרחק מעוון של לשון הרע ושנאת חינם, ועל ידי זה יתוקן החטא ונזכה לביאת המשיח ולבנין המקדש". ה"חפץ חיים" אומר כי כשם שכל אדם היה מוכן להוזיל רבות מכספו על מנת שיהיה לו חלק בבנין בית המקדש, כך עליו להתרחק מעוון לשון הרע ושנאת חינם ובכך ייבנה בית המקדש.

2. ה"חפץ חיים" מוסיף ואומר: "וכמה יתרומם שמו של האיש הזה, שהוא היה הסיבה לבנין הבית. וכמו שכתוב בנחמיה (פרק ג') "נרשמו שם לנצח שמות האנשים", שנתנו חלק בחומה של ירושלים. ועל אחת כמה וכמה שהמסייעים בבנין הבית עצמו שיהיו רשומים לנצח". כלומר, כל אדם שבזכותו ייבנה בית המקדש יזכה ששמו יהיה רשום על הבית עצמו.

3. כתוב במסכת ערכין: "אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי בן זמרא, כל המספר לשון הרע, כאילו כפר בעיקר. שנאמר "אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו איתנו, מי אדון לנו"

ביאור הקשר בין סיפור לשון הרע לבין כפירה הוא בכך שהמספר לשון הרע כביכול אינו זוכר שיש אלוקים עליון, שעיניו משוטטות בכל הארץ. בנוסף, המספר לשון הרע מורה כי דבר ה' בעיניו הפקר ואינו חושש לציווי השם. טעם נוסף כתוב בספרי יראים, כי ידוע שמי שרוצה לספר לשון הרע מביט לכל הצדדים שמא המסופר נמצא שם ומקשיב לסיפורו, ועושה כאילו שעין של מעלה אינה קיימת ואינו חושש לספר בגללה.

הרב שטיינמן (צילום: יעקב נחומי / פלאש 90)

4. בעל לשון הרע נענש בעוני. כמו שכתב ב"ספר הקנה": "ראה והבן, שכל המוציא לשון הרע מפיו, נידון בצרעת". בהמשך כתוב שמי שאינו נעשה מצורע, נדון בעניות ושקולה העניות כצרעת.

ה"חפץ חיים" מצטט את הכתוב ב"ספר הקנה" ומתפלא על האנשים, באמרו: "ובאמת פלא הדבר, שהלוא טבע בני האדם לחפש סגולות וברכות מאנשים גדולים לברכה על פרנסה, ומה יועילו כל הברכות והסגולות אם הוא מורגל בחטא לשון הרע? הלא יש על זה ארור מפורש בתורה "ארור מכה רעהו בסתר". שהוא מדבר על לשון הרע".

ה"חפץ חיים" מוסיף ואומר: "ואם היו שומעים לדברי, הייתי מייעץ להם שישמרו עצמם בזהירות יתירה מחטא לשון הרע, ובפרט מלעשות בפועל מעשה רע לחברו בענין גזל חמס אונאה וכיוצא בזה. שאז בוודאי יתברכו נכסיהם יותר מכל הסגולות, וכמו שידוע שהארורים פתחו תחילה בברכה "ברוך אשר לא יכה את רעהו", וכל ישראל ענו אמן. ובוודאי תקוים הברכה על ידי זה".

5. במסכת בבא בתרא כתוב: "רובן בגזל (רוב האנשים נכשלים בגזל) ומיעוטן בעריות, וכולן באבק לשון הרע". ה"חפץ חיים" מביא את דברי הגמרא הללו ומבאר כי "ידוע שעל כל מצוה שאדם עושה, נברא לו אולם בעולם הבא, אם כן מי שנזהר בלשון הרע, יהיה לו היכל מיוחד מכולם. כי הרי "כולן באבק לשון הרע", והוא יהיה היחיד שיהיה לו היכל קדוש כנגד שנשמר מלשון הרע.

6. ה"חפץ חיים" מעניק עצה למי שרוצה להישמר מדיבורים אסורים: "עצה טובה למי שרוצה להישמר מדיבורים אסורים, ירגיל עצמו לא לדבר כלל בבית כנסת ובבית מדרש". ה"חפץ חיים" מסביר את דבריו, באמרו שמלבד שההימנעות מדיבורים בבית הכנסת נחשבת מצווה ושומרת על קדושת בית הכנסת, מועילה לאדם לשמור על לשונו.

ה"חפץ חיים" מונה את התועלות של האדם מכך:

א. "שלא יפסיד אמן ואמן יהא שמיה רבא וברכו".

ב. "שעל ידי זה ייצא לו שכל שנותיו יחד עשר שנים לא דיבר דיבורים אסורים. כי כל יהודי בבית כנסת ביום בערך ארבע שעות, ויש כאלה שגם לומדים שעתיים. וזכות גדולה היא בעולם הבא".

(צילום: יעקב נחומי / פלאש 90)

ג. "שעל ידי זה יהיה לו רגיל לשמור לשונו כל היום, אחרי שהתרגל בבית כנסת לשמור כמה שעות".

7. נאמר: "על כל רגע ורגע שאדם חוסם את פיו זוכה לאור הגנוז שאין כל מלאך ובריה יכולים לשער". מכאן ניתן ללמוד כי הקדוש ברוך הוא מעריך כל רגע ורגע של חסימת הפה.

משום כך מומלץ לכל אחד להתקדם, ולו מעט, בנושא חשוב זה של שמירת הדיבור. רבותינו גדולי המוסר מבארים כי על האדם לקבל קבלה קטנה, שיוכל לעמוד בה, ועוד הם ממליצים שתהיה קבלה זו תחומה בזמן.

הקבלה בנושא שמירת הדיבור יכולה להיות מוגבלת לשעה מסוימת ביום (בין 7:00-8:00 בבוקר, לדוגמה), למקום מסוים (בעבודה / בספה / באוטובוס), על מישהו מסוים (אחת השכנות, אחת האחיות, קרוב משפחה ספציפי. להחליט שעליו –  לא מדברים מטוב ועד רע), או עם מישהו מסוים, איתו אנו רגילים לרכל ועוד. ניתן גם לתחום את הקבלה יותר: 'לא לדבר בשעת ארוחת הערב עם בעלי על אחותי מרים'). ניתן כמובן לקבל את עצתו של ה"חפץ חיים" ולהחליט כי ביום הכיפורים לא מדברים בבית הכנסת באחת התפילות, או: עד חג הסוכות וכו'.