אלבום ילדות: זכרונות מיום כיפור במרוקו

"לעולם לא אשכח את אווירת הימים הנוראים בין כסה לעשור, במרוקו - שכלל אינה דומה לאווירה של ימינו אנו. אני זוכרת איך בערב יום הכיפורים, הייתה התקהלות והמולה גדולה סביב מוכר העופות. במשפחתי נהגו לקנות תרנגולות לכל נפש במשפחה. את השוחט היו מזמינים מבעוד מועד, והציפייה לבואו, לקראת טקס הכפרות, לוותה בשמחה והתרגשות עצומה. 

"השוחט היה מגיע אל ביתנו, כשחלוקו הלבן מוכשתם בדם העופות ששחט בבתים אחרים, בהם ביקר קודם לכן. את הטקס עצמו נהגנו לעשות על גג הבית, שם הניח אבא דלי עם כל העופות שכבר נשחטו. לאחר מכן, ישבו כל בנות המשפחה על הרצפה, ועסקו במריטת נוצות התרנגולות. משם, עברו התרנגולות אל המטבחה, להכשרה ובישול".

בגמר הטקס, נהגו הגברים ללכת אל החמאם (בית מרחץ), שהיה מלא עד אפס מקום בתקופה זו של החגים, וכן בערבי שבתות. "לפני ההליכה לתפילת מנחה, נהגנו לעשות טקס התרת נדרים, שלאחריו, היה עומד אחד מן הזקנים בבית הכנסת ובידו רצועת עור רחבה. כל אחד מן המתפללים עבר לפניו, וקיבל ממנו ארבעים (!) מלקות, תוך אמירת 'והוא רחום' במשך שלוש פעמים. את המלקות סיימו המתפללים באמירת המילים 'וסר עוונך וחטאתך תכופר'. 

לסעודה המפסקת נהגנו לאכול קוסקוס ועוף. לאחר מכן, היינו לובשים בגדי חג לבנים וחדשים, והולכים יחד לבית הכנסת לתפילת ערבית. האמהות נהגו להכין לילדים, לחולים ולנשים בהריון - חבושים עם מסמרי ציפורן, למקרה שמישהו מהם יחוש חולשה בזמן הצום. זה תמיד עזר ברגעי האמת". 

קרדיט: ד'אר דייאלנה

לאחר תפילת הערבית, חזרו המתפללים לביתם בחיל ורעדה, ועסקו בתורה, בתפילה ובגמילות חסדים ככל יכולתם. וכך למחרת היום - איש לא נעדר ממצוות היום החשוב והנורא, ואיש לא הראה פניו במקום אחר מלבד בית הכנסת. "בתפילת הנעילה, בעת תקיעות השופר, היו הנשים נושאות תחינתן לפני בורא עולם ומבקשות בדמעות שליש זיווגים לילדים, בריאות ופרנסה טובה. לאחר מכן, היו ממהרות הביתה, בכדי לערוך את השולחן לסעודת פתיחת הצום, אותו נהגנו לפתוח עם עוגיות מתוקות וקומקום תה ובו שפע עלי נענע. השמחה ואווירת הקדושה התפשטה בכל הבית, ונתנה לכולם כוחות מחודשים: אנחנו הילדים צהלנו ושיחקנו, אב המשפחה דאג לבניית סוכה עוד באותו לילה, והאמהות מיהרו אל המטבח, להכין שפע של מטעמים לכבוד באי הבית". 

קרדיט: ד'אר דייאלנה

קרדיט: ד'אר דייאלנה