מדוע בהושענא רבה נוהגים להרבות בסליחות ותחנונים?

צא. יוֹם הַשְּׁבִיעִי שֶׁל חַג הַסֻכּוֹת (שֶׁחָל מָחָר) נִקְרָא יוֹם "הוֹשַׁעְנָא רָבָּה", וְהוּא יוֹם אַחֲרוֹן מֵחֲמִשִּׁים וְאֶחָד יוֹם שֶׁנִּתְּנוּ לְיִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת בָּהֶם תְּשׁוּבָה שֶׁתִּתְקַבֵּל תְּשׁוּבָתָם. וְלָכֵן, נוֹהֲגִים לְהַרְבּוֹת בּוֹ בִּסְלִיחוֹת וְתַחֲנוּנִים. וְאַף שֶׁדִּינוֹ שֶׁל הָאָדָם נִכְתַּב בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְנֶחְתָּם בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, אֲבָל הַפְּתָקִים שֶׁל בִּצּוּעַ גְּזַר הַדִּין לֹא נִמְסָרִים לַמַּלְאָכִים עַד הוֹשַׁעְנָא רָבָּה. וְלָכֵן, מַרְבִּים לְהִתְפַּלֵּל כְּדֵי לִזְכּוֹת לְ'פִתְקָה טוֹבָה'.

ב. מִנְהָג יִשְׂרָאֵל לִהְיוֹת עֵרִים בְּלֵיל הוֹשַׁעְנָא רָבָּה (הָעֶרֶב) וְלִלְמוֹד כָּל הַלַּיְלָה. וְעִקָּר הַלִּמּוּד הוּא לִקְרֹא אֶת סֵפֶר דְּבָרִים כֻּלּוֹ לִפְנֵי חֲצוֹת לַיְלָה, וְלֹא חַיָּב לִקְרוֹתוֹ בְּמִנְיָן. לָכֵן, כָּל אֶחָד יָשִׂים לֵב מִיַּד שֶׁיַּגִּיעַ הַלַּיְלָה יִקַּח סֵפֶר דְּבָרִים וַיִּקְרָא אֶת כֻּלּוֹ וְיִזָהֵר לְסַיְּמוֹ לִפְנֵי חֲצוֹת הַלַּיְלָה (23:27). וְיֵשׁ נוֹהֲגִים בַּחֲצִי הַשֵּׁנִי שֶׁל הַלַּיְלָה לִקְרֹא אֶת כָּל סֵפֶר הַתְּהִלִּים וְלוֹמַר כַּמָּה קִטְעֵי סְלִיחוֹת (מוּבָא בִקְרִיאֵי מוֹעֵד).

ג. בִּזְמַן רַבּוֹתֵינוּ הָיוּ חֲכָמִים גְּדוֹלִים שֶׁיָּכְלוּ לִרְאוֹת בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה שֶׁל הוֹשַׁעְנָא רַבָּה אֶת הַצֵּל שֶׁל הָאָדָם, וְלָדַעַת אִם יִחְיֶה בְּאוֹתָה שָׁנָה אוֹ חָלִילָה לֹא. אַךְ בִּזְמַנֵּנוּ אֵין אֶפְשָׁרוּת לָדַעַת דָּבָר זֶה כִּי זֶה תָּלוּי בְּהַרְבֵּה פְּרָטִים נִסְתָּרִים שֶׁלֹּא יְדוּעִים לָנוּ.

ד. אִם הָיָה עֵר כָּל הַלַּיְלָה, יִטּוֹל אֶת יָדָיו בַּבֹּקֶר אַךְ לֹא יְבָרֵךְ "עַל נְטִילַת יָדַיִם". וּפְרָט לִבְרָכָה זוֹ יְבָרֵךְ אֶת כָּל בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר וְיִתְפַּלֵּל שַׁחֲרִית. וְיֵשׁ לְהִתְפַּלֵּל בְּשִׂמְחָה וּבְהִתְלַהֲבוּת שֶׁלֹּא יִשְׁנוּ וְלֹא יֵרָדְמוּ. לְאַחַר תְּפִילַת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה וַאֲמִירַת הַהַלֵּל מַקִּיפִים אֶת הַתֵּבָה שֶׁבַע פְּעָמִים וְאוֹמְרִים תְּפִלּוֹת וְתַחֲנוּנִים עַל הַמַּיִם. וְיֵשׁ כֹּחַ בַּהַקָּפוֹת אֵלּוּ לְהַפִּיל אֶת כָּל הָאוֹיְבִים וְהַשּׂוֹנְאִים שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל. כְּמוֹ שֶׁהִפִּילוּ אֶת יְרִיחוֹ עַל יְדֵי שֶׁבַע הַקָּפוֹת.

ה. בְּסוֹף הַתְּפִלָּה לוֹקְחִים חָמֵשׁ בַּדֵּי עֲרָבָה (וְנוֹהֲגִים לֶאֱגֹד אוֹתָם - אַךְ אֵין זֶה חוֹבָה) וְחוֹבְטִים אוֹתָם עַל גַּבֵּי קַרְקַע שֶׁאֵינָהּ מְרֻצֶּפֶת חָמֵשׁ פְּעָמִים וְאוֹמְרִים בַּאֲרָמִית: "חֲבִיט חֲבִיט וְלֹא בָּרִיךְ" שֶׁפֵּרוּשׁוֹ הוּא: "חֲבוֹט חֲבוֹט וְאַל תְּבָרֵךְ", כִּי אֵין בְּרָכָה עַל מִנְהָג זֶה. וּמִנְהָג זֶה הוּא מִנְהַג נְבִיאִים, וְגוֹרֵם לְהַכְנִיעַ אֶת מִדַּת הַדִּין וּלְבַטֵּל גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת.

* * *

רַעֲיוֹן מִפָּרָשַׁת הַחַג - וְזֹאת הַבְּרָכָה

בַּחַג נִקְרָא אֶת הַפָּרָשָׁה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁבַּתּוֹרָה - "וְזֹאת הַבְּרָכָה" בָּהּ נִכְתְּבוּ דְּבָרָיו הָאַחֲרוֹנִים שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ לְעַם יִשְׂרָאֵל הַיָּקָר. מִבֵּין שׁוּרוֹת הַפָּרָשָׁה נִתָּן לְהַבְחִין בְּאַהֲבָתוֹ הַגְּדוֹלָה שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ לַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה וְאֶת בַּקָּשָׁתוֹ מֵעַם יִשְׂרָאֵל לְהַתְמִיד בָּהּ. וְכָךְ נֶאֱמַר: "תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב" - הַתּוֹרָה הִיא שֶׁל כֻּלָּם וְאֵין מִי שֶׁפָּטוּר מִלִּלְמֹד אוֹתָהּ. "יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל" וְכוּ'. אוּלָם, מֹשֶׁה רַבֵּנוּ יָדַע שֶׁבְּעַם יִשְׂרָאֵל יִהְיוּ גַּם סוֹחֲרִים שֶׁיִּצְטָרְכוּ לָצֵאת לִמְלַאכְתָּם, אֵלֵיהֶם פּוֹנֶה מֹשֶׁה רַבֵּנוּ וְאוֹמֵר: "שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ וְיִשָּׂשכָר בְּאֹהָלֶיךָ".

שֵׁבֶט זְבוּלוּן הָיָה שׁוֹכֵן עַל הַחוֹף, מֵבִיא סְחוֹרָה בָּאֳנִיּוֹת, וְהָיָה רוֹב הַזְּמַן בַּדְּרָכִים. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (בְּרֵאשִׁית מָט'): "זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן וְהוּא לְחוֹף אֳנִיּוֹת וְיַרְכָתוֹ עַל צִידֹן", וְאִלּוּ אָחִיו שֵׁבֶט יִשָּׂשׂכָר הָיָה רָכוּן עַל סְפָרָיו וְיוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה. אוֹמֵר מֹשֶׁה רַבֵּנוּ לִזְבוּלוּן: שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ - אֲפִילוּ שֶׁאַתָּה יוֹצֵא לִמְלַאכְתֶּךָ עָלֶיךָ לִשְׂמוֹחַ, אוּלָם מָתַי? כַּאֲשֶׁר: וְיִשָּׂשכָר בְּאֹהָלֶיךָ!! כְּשֶׁאַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁבִּזְכוּתְךָ יִשָּׂשׂכָר יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה.

הַשֻּׁתָּפוּת שֶׁנֶּעֶשְׂתָה בֵּין יִשָּׂשׂכָר לִזְבוּלוּן קַיֶּמֶת עַד הַיּוֹם!! אֲנָשִׁים רַבִּים שֶׁמִּתְפַּרְנְסִים מֵעֲבוֹדָתָם מְבִינִים שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת "הָעֲבָרָה בַּנְקָאִית" לָעוֹלָם הַבָּא... וְלָכֵן, הֵם נוֹתְנִים מִפַּרְנָסָתָם לְלוֹמְדֵי הַתּוֹרָה וְעַל יְדֵי כָּךְ - זוֹכִים פַּעֲמַיִּים!! גַּם בַּזְּכֻיּוֹת הָרַבּוֹת שֶׁל הַלִּמּוּד שֶׁמְּלַוִּים אוֹתָם בַּעֲסָקִים, וְגַם וּבְעִקָּר בַּתּוֹרָה שֶׁמְּלַוָּה אוֹתָם בָּעוֹלָם הַבָּא וְנִזְקֶפֶת לִזְכוּתָם. עַל הַתּוֹרָה נֶאֱמַר: "עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר", וְהַכַּוָּנָה הִיא, שֶׁכַּאֲשֶׁר הָאָדָם מַחֲזִיק בַּתּוֹרָה, הֲרֵי שֶׁהוּא דּוֹמֶה לְמִישֶׁהוּ שֶׁעוֹמֵד לִטְבֹּעַ בַּיָּם שֶׁמָּצָא חֲתִיכַת עֵץ וְנִתְלָה עָלֶיהָ, שֶׁכָּל עוֹד שֶׁהוּא מַחֲזִיק בָּעֵץ - הֲרֵי שֶׁהוּא מַצִּיל אֶת עַצְמוֹ. כָּךְ בְּרֶגַע שֶׁאָדָם תּוֹרֵם לַתּוֹרָה הוּא נִתְלָה עַל הָ'עֵץ חַיִּים' וּמַצִּיל אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל מִשְׁפַּחְתּוֹ.