מרן חיכה לו במיוחד כדי לברכו: סבי, הרב עובדיה חמוי-חן זצ"ל

סבי זצ"ל שזכיתי להיקרא על שמו, היה צאצא למשפחת חמוי (כך שם המשפחה במקורו, וכאן בארץ הוא הוחלף לשם "חן") מארם צובא.

סבי המנוח נולד בשנת תרפ"ט לאביו רבי יום טוב חמוי, אשר שימש כחזן וכגבאי בית הכנסת "שערי צדק" בקהיר שבמצרים. מקור המשפחה היה בארם צובא (חאלב), אלא שאביו ירד למצרים עקב חוסר פרנסה. בילדותו, הוא היה היחיד בכיתתו ששמר על יהדותו. בבחרותו, למד בישיבת "אהבה ואחוה" בקהיר, והשתתף בשיעוריו של מרן רבנו עובדיה יוסף זצ"ל, שבאותו זמן שימש כסגן הרב הראשי של מצרים. תלמידיו של מרן הגיעו גבוה מאוד, למרות שהיו מחויבים לעבוד כדי לפרנס את ביתם. סבא נבחן אצל מרן זצ"ל על כל מסכת בבא קמא בעל פה. פעם פגש מרן זצ"ל את אביו של הרב המנוח, ושיבח את בנו שהוא 'כלי מקבל'.

סבי סיפר כי מרן זצ"ל היה מתעניין בנוגע לכל תלמיד ותלמיד כאשר החסיר או איחר וכדומה, והיה דואג ודורש בשלומו. כמו כן סיפר כי בהיות ומרן זצ"ל חס על כל רגע מזמנו, היה סבא דואג לעדכן אותו בדרך מהישיבה לבית, על המצב השורר בארץ, שכן היה זה זמן הקמת המדינה שהיו מלחמות רבות, וכל משפחתו המורחבת של מרן הייתה בארץ.

* * *

בזמן הקמת המדינה, בשנת תש"ח, המצרים פשטו על בתי היהודים ואסרו מאתיים בחורים צעירים במחנה אסורים באבוקיר, בעלילות שווא המקשרות אותם לציונות. כך ישב סבי המנוח בכלא המצרי ללא תנאים מינימליים, וסבל שם סבל רב. כתוצאה מהתנאים הקשים, לאחר שחרורו, התקשה להניע רגליו בעליה במדרגות. אולם הוא לא הזניח את תורתו, והיה לומד מתוך גמרות קטנות שהצליח אביו להעביר לו בחשאי, ובמסירות נפש היה מארגן מניינים לתפילה.

גם ב'בור המצרי' ניכרה אצילות נפשו וטוב לבו. יום אחד הצליחה אמו להעביר לו פיג'מה שתפרה בעבורו, אולם כאשר ראה כי שכנו לתא הכלא, אדם נכבד שנכלא בנסיבות דומות לשלו, נמצא במצב רוח כבוי, לקח את הפיג'מה, וללא היסוס מסר לו אותה כדי לשמחו.

לאחר שנה וחודשיים, הוא שוחרר לביתו. מששמע מרן זצ"ל על שחרור תלמידו אהובו, ביקש משמשו שיניח לפני השבת את טלית השבת בבית הכנסת "שערי צדק" בו היה המנוח מתפלל. למחרת, בא להתפלל שם במיוחד את תפלת שחרית של שבת, אף שהיה רגיל להתפלל בבית כנסת אחר, ולאחר התפילה, לחץ ידי המנוח בחום ובירכו "ברוך מתיר אסורים".

סבא רבי עובדיה חן

* * *

מיד לאחר השחרור בשנת תש"ט, יצא ממצרים לאיטליה, ומשם עלה לארץ ישראל. בתחילה התיישב בתל אביב, ושם הקים את ביתו עם רעייתו הצדקת רחל ע"ה (לבית טוייל). לאחר מכן, תר אחר מקום תורה לגדל בו את ילדיו, והתיישב בבני ברק, שהייתה באותם ימים עיר קטנה. סבי היה אחד מעשרת הספרדים הראשונים שהתיישבו בעיר. הללו היו מתקבצים מכל קצוות העיר, רק לתפילות הימים הנוראים.

שנים רבות עסק בחינוך ילדי ישראל, ובשנת תשט"ו אף התמנה למנהל בית ספר ברחובות. בשעות שמחוץ ללימודים, היה מארגן בתל-אביב יחד עם עוד כמה מתלמידי מרן זצ"ל במצרים, שיעורים לבני נוער שלמדו במסגרות חילוניות, והיה מטיף עליהם טל של תחיה. מאותם ילדים, היו שעברו לישיבות קדושות, וחלקם כיום מרביצי תורה גדולים. כמו כן, היה מכתת רגליו לעולים ממצרים שהכיר, ומשדלם להעביר את בניהם לתלמודי תורה ולבית יעקב.

* * *

סבא היה יהודי של צורה, מנקיי הדעת שעוד נותרו מהדור הקודם. פיו מפיק מרגליות וחוש הומור דק נשזר בין שפתיו. חי בפשטות מפליגה והסתפק במועט.

בקי גדול היה בתנ"ך, במפרשיו ובדקדוקי המקרא. כאשר עלה לארץ, ולא ידע לדבר בעברית המדוברת, היה מדבר בלשון המקרא אותה הכיר היטב. פעם סיפר לנכדיו כי בימיו הראשונים בארץ, רצה לנסוע לדרום, וכאשר עלה על האוטובוס רצה לברר אצל הנהג אם נתיב הנסיעה הוא לכיוון דרום הארץ. מאחר שכאמור לא ידע לדבר בעברית, שאלו בלשון המקרא "הלוך ונסוע הנגבה?"...

דמותו האצילה הקרינה על הסובב, ורבים רבים מעידים כי אישיותו עשתה עליהם רושם בל יימחה. מעביר היה על מידותיו למעלה מן המשוער, וענוות חן אפפה את דמותו.

בימיו הראשונים בארץ, שכר פעם מקום לינה בבית מלון, וכשהגיע בסוף היום ראה שמאן דהוא ישן על מיטתו. במקום להעירו ולסלקו, הלך ונמנם על ספסל רחוב.

את נשמתו מסר הרב המנוח לבוראה לאחר ייסורים קשים, בגיל 84. פטירתו הייתה ביום שישי, ערב חודש שבט התשע"ג, וזכה להיקבר למנוחת עולמים ביום שישי אחר חצות. זכה והותיר אחריו משפחה מפוארת, כולם זרע ברך ה'.

רוצים לספר עם סבא ו\או סבתא שלכם? שלחו אלינו טקסט, עד 700 מילה, פלוס תמונות, למייל Efratg@htv.co.il. הטורים הטובים ביותר יפורסמו כאן באתר הידברות.