ההיסטוריה מוכיחה שלא ניתן להמציא היסטוריה

הבה נביט בעובדות ההיסטוריות העומדות לפנינו:
1) בני-העם היהודי מעבירים את התורה במסירות-נפש מרשימה יותר מאלפיים שנה, ומזהים אותה כהיסטוריה המתארת מאורעות אמיתיים שחווה כל העם כולו.
2) לפי התורה המועברת מדור לדור, כל העם היהודי ללא יוצא מן הכלל היה עד לאירועים נסיים בקנה מידה לאומי, כמו הפיכת הטבע במכות מצרים, הריגת כל בכורי-מצרים, קריעת ים-סוף, עמוד האש והענן, מעמד הר-סיני, ארבעים שנה של הישרדות בלתי-טבעית במדבר, שבירה נסית של חומות-יריחו ומלחמה נסית בגבעון. לכך מצטרפים עוד אירועים רבים הנטענים להעשות בפני קהל גדול על ידי נביאים, כמו מזבח-אליהו.
3) טענות היסטוריות מסוג זה לא נטענו על ידי שום דת או עם אחר בעולם, ואפילו לא על ידי דתות עצומות כמו הנצרות והאיסלאם.
4) בני העם-היהודי עורכים מזה אלפי שנים חגים וימי-זיכרון לזכר מאורעות נסיים המפורטים בתנ"ך, וזאת מתוך אמונה שחגים אלו התחילו עם נתינת התורה והתרחשות המאורעות בפני העם. גם נתון זה אינו מצוי בשום דת אחרת בעולם (כל בני-הדתות מודים שהחגים שלהן נקבעו רק בשלב מאוחר, ולא על פי מאורעות היסטוריים כלל-לאומיים).

כעת נביט בעובדות ההיסטוריות-פנימיות בדת היהודית:
1) ספרי התורה, התנ"ך התלמוד, מגלים רמה ביקורתית חריפה כלפי העם היהודי וכל מנהיגיו, נביאיו ומלכיו הנערצים. גם נתון זה לא מצוי בשום דת או עם אחר בעולם.
2) ספרי התורה והנביאים כתובים בלשון היסטורית, ומתארים לפרטים תקופות, שושלות, אישים, מקומות ותאריכים. גם נתון זה לא מצוי בשום דת אחרת בעולם.
3) ספרי התורה והנביאים מחייבים את בני-העם היהודי לקיים מאות מצוות מעשיות, כמו גם חגים וימי זיכרון, וזאת לזכר המאורעות ההיסטוריים-הנסיים שחווה. נתון שאף הוא אינו מצוי בשום דת אחרת בעולם.
4) בכל ההיסטוריה המקראית, התנ"ך והתלמוד, הספרים החיצוניים וספרי ההיסטוריונים הקדומים, לא מוזכרת מעולם שום סוג של מחלוקת בדבר שלמות התורה או המאורעות ההיסטוריית המסופרים בה. זאת על אף שהספרים הרבים מבקרים את העם היהודי בחריפות על חוסר דבקותו בתורה ושמירת המצוות, ואפילו על חטאים ועבודת אלילים. אך מעולם לא הוזכרה בהם מחלוקת בדבר שלמות התורה ונביאיה, או כפירה במאורעות ההיסטוריים-הנסיים שחווה העם לפי התורה.
אין ספק שהמאורעות ההיסטוריים עליהן מעידה התורה, מלמדות על התגלות-אלוקית בהיסטוריה, ולכן גם על אמיתות הדת היהודית. מכיוון שהיהדות מציגה מאורעות היסטוריים לאומיים (-לאומיים, הכוונה שכל העם נטען להיות עד להתרחשותם), יהיה עלינו לבדוק האם ניתן להמציא היסטוריה לאומית, או האם היסטוריה לאומית יכולה להתפתח מסיפור בקנה מידה-קטן.

מכיוון שכל היסטוריה טבעית נידונה לחזור על עצמה, נבדוק במאמר זה כיצד השליטו דתות ואימפריות ידועות את דעותיהן בחרב ומניפולציה רגשית לאורך ההיסטוריה, ונבחן האם היה ביכולתן להמציא מחדש את ההיסטוריה, או לבסס דתן על מאורעות-היסטוריים מזוייפים.

 

אלפיים שנה של שליטה-נוצרית בהיסטוריה:
ידוע הדבר, כי במשך יותר מאלף שנה היו ברשות הנוצרים את כל הכלים שבעולם לכפות על עמים שלמים את האמונה בישו. במשך קרוב לאלפיים שנה שלטה הכנסייה הנוצרית בכל אירופה, היא היתה רוצחת אנשים שכפרו בישו, הכריחה אנשים להודות ולהשבע בו, היא היתה הורגת מדענים ושורפת נשים אותן זיהתה כ"מכשפות". האימה הנוצרית הוטלה על ארצות ועמים, ואיש לא העז לפצות פה כנגד הנצרות או האמונה הנוצרית בישו. למרות כל זאת, הנצרות לא הצליחה להכתיב את ההיסטוריה על ישו מחדש. ואין ספק שהכנסייה הנוצרית שלטה בכל התחומים: הארץ, הכלכלה, המדע והתרבות, ואפילו בחצרות המלוכה. הנצרות לא היתה סתם דת-רשמית של מדינה כלשהי, אלא דת-שלטת אשר כפתה עצמה על כל אורחות החיים, מן האיכרים הפשוטים ביותר ועד לחשובי-המשכילים שבכל תקופה. על כולם הוטלה אימת הכנסיה, והיא שפטה אותם ביד ברזל. לנצרות היה את כח-החרב, את הכפייה הדתית הקשה והאכזרית ביותר הידועה לנו, מנגד היתה להם גישה למוסדות החינוך והלימוד, וגם לדעת הקהל הארצית, הם פעלו בדמגוגיה והיתה להם גישה לכל סוג של מניפולציה רגשית וכוחנית על דעת העם. כל זאת במשך 1900 שנה. ואף על פי כן, בכל הזמן הזה - לא הצליחה הנצרות להמציא את עצמה מחדש, לשכתב לאנשים את ההיסטוריה, או אפילו לרמות אותם בדבר ראשיתה. אין ספק שאבות הכנסייה הנוצרית, כמו גם כותבי ה"ברית החדשה", היו יותר משמחים להמציא מעמד-לאומי בו קיבלו על עצמם עמים שלמים את הנצרות, ואין ספק שהיה להם את כל הכח לשכנע ולכפות - הכל היה ביכולתם, חוץ מלהמציא ההיסטוריה מחדש. וזה לא אומר שהם לא ניסו, ספרים עתיקים שוכתבו פעם אחר פעם בידי נוצרים, וכתבי התלמוד נשרפו בפומבי. גם ביטויים כמו "ישו המשיח" הוכנסו לתוך ספריהם של כותבים והיסטוריונים קדומים, כמו יוסף בן מתיתיהו. ועם כל ה"רצון הטוב" של מניפולטורים ורודנים, לא הצליחו הנוצרים להמציא את ההיסטוריה מחדש, או אפילו רק לבסס אותה על דמויות מוכרות עם שושלות ותאריכים.
הנוצרים, עם כל הכח שהיה ברשותם, עם כל הכח הרצחני, הכפייה הדתית, המניפולציה הרגשית, הדמגוגיה הכתובה, ההפחדה הנפשית, וה"אהבה" המדומית, לא הצליחו להמציא את ההיסטוריה מחדש או אפילו לשקר את המון-העם לגבי ראשיתה של הנצרות. עד עצם היום הזה, גם לאחר אלפיים שנה של שליטה נוצרית כפייתית בכל תחומי החיים והחברה, (1) עדיין יודעים כולם שהנצרות הופיעה על ידי מספר אנשים בלתי-מזוהים שכתבו את ה"ברית החדשה", (2) שרומא האלילית נתנה את השליטה לכת הנוצרית לרדות בהמון-העם, (3) ששום עם לא ראה את ישו קם לתחייה או עולה לשמים, (4) ושאת האמונה הנוצרית השליטו בכח החרב והיסורים. הכנסייה הנוצרית, עם כל הכח שהיה לה על עמים וארצות, לא הצליחה לשחזר את ההיסטוריה או אפילו לבסס את ראשית-הנצרות באופן שכלי או הגיוני.
בדומה לנצרות פעל גם האיסלאם הרצחני. אמנם בשונה מן הכנסייה הנוצרית, האיסלאם היה מתון יותר לאורך תקופות ארוכות, אך גם הוא לא נתן את החופש לכפור בו או לבקר אותו. הכופר באיסלאם או הטוען טענות כנגד הקוראן היה מוכרז ככופר ונרצח מיד. גם האיסלאם המתון היה מתעורר לפרקים, רוצח ומגלה את כל האנשים שלא הסכימו להודות בו. ברשות המוסלמים היה כח אדיר לשכתב את ההיסטוריה, במיוחד בהתחשב בעובדה שמרבית הערבים לא ידעו בכלל קרוא וכתוב. ובכל זאת, גם לאחר מאות שנים של כפייה מוסלמית קשה, לא הצליחו המוסלמים להמציא סביב מוחמד איזו התגלות-לאומית כמו מעמד הר-סיני או אפילו התגלות של המלאך גבריאל. ואין זה אומר שהם לא ניסו. למוסלמים היתה שליטה מלאה בהיסטוריה, והם היו מוחקים ושורפים כל טקסט או אדם שסתר את אמונתם במוחמד והקוראן. ובכל זאת לא הצליחו המוסלמים להמציא את ההיסטוריה מחדש. לא היה בכוחם לטעון למאורעות היסטוריים ונסים לאומיים בהם חזו העמים הערביים. גם הם מוכיחים שלא ניתן להמציא היסטוריה, גם לא בכח החרב, ההפחדה והכפייה הדתית הקשה.
שתי הדתות הללו שלטו בעולם העתיק מאות ואלפי שנים, והיו ברשותם את כל האמצעים האפשריים לכפות עצמם על דעת הקהל. הם השמידו ושיכתבו בשיטתיות את ההיסטוריה כדי שתתמוך בהן מחד, ולא תסתור אותם מאידך. מטיפיהם עשו ככל שביכולתם לבסס את עצמם על מאורעות היסטוריים, כמו גם על מאורעות התנ"ך. ובכל זאת את ההיסטוריה של עמם הם לא הצליחו להעלים או לשכתב מחדש.

מהאמפריה היוונית ועד הדיקטטורה של מאו:
הבוחן את ההיסטוריה, יגלה מתכונתיות שחוזרת על עצמה, מודל קבוע, שחוזר ונשנה. לכן קיימות גם דוגמאות מודרניות יותר לשליטה בדעת הקהל, החינוך והתרבות. מדינות כמו רוסיה הקומוניסטית של סטאלין, המשטר הנאצי של היטלר, והדיקטטורה של הרודן מאו בסין, שלטו כולם בעמים שלמים, בדעת הקהל, ספרי הלימוד, התרבות וההיסטוריה עצמה. ובכל זאת אף אחת מהן לא הצליחה לשכתב את ההיסטוריה, או אפילו לשאת לדורות את האידיאולוגיה שכפו על העם.
מיוחדת היא הדוגמה של מאו בסין, אדם שהפך לאליל וספרו הפך לדת בפני עצמה (מאואיזם), ושניהם נגוזו עם סיום תקופת שלטונו.
מאו גזה-דונג פעל בסין בין השנים 1949-1976, רודן עריץ זה שלט על כל סין והביא למותם ברעב של עשרות מיליוני סינים. בימיו הפכו אותו לאליל, וכמו סטאלין, נעשה פולחן-אישיות רצחני סביב דמותו. הוא שלט בכפייה קשה בעמו, והפעיל מניפולציה רגשית על מיליונים שהעריצו אותו בעיוורון. ספרו הופץ במיליארד עותקים, וכל אזרח בסין היה חייב לקחת איתו את הספר לכל מקום (!). אזרח בסין שנתפס ללא "הספר האדום" של מאו היה נשפט לצליפה בשוט ואפילו לשנים של עבדות (!). את "הספר האדום" היו חייבים ללמוד בכל בתי-הספר והאוניברסיטאות, כמו גם במקומות העבודה. כל הדמויות החשובות שפעלו בסין צולמו תמיד כשהם מחזיקים בידם את "הספר האדום". השליטה של מאו בסין היתה טוטלית. הוא שלט ברגשות הקהל, בדעותיו, תרבותו ומעשיו. מאו הצליח להפוך לאליל בסין, אך לא יכל להמציא את ההיסטוריה מחדש, וכמו שהוא עלה - כך הוא גם נפל. לאחר המהפכה השלטונית ב-1976 ירדה כל תהילתו של "הספר האדום", שעם השנים הפך ל"ספר השחור" (כלומר השרוף). אנשים נטשו את "הספר האדום" כמו שנטשו את מאו עצמו. כיום "הספר האדום" נמכר רק בדוכני מזכרות לתיירים בסין!

כפי שקל להבין, זה רק עניין של זמן עד שכל מלכות שלטונית דועכת, ואז באופן טבעי העם דוחה את האמונות והדעות שהזריקו לעורקיו בכח החרב והרגש. אף אחת מהן לא שרדה. כל האלילים נשכחו ונעלמו. נמצאות לכך אינספור דוגמאות מן ההיסטוריה: האמפריה היוונית, כמו גם האימפריה הרומאית, שלטו בכח החרב ברחבי העולם. הם רצחו את כל מי שכפר באליליהם, ומנגד אסרו על היהודים ללמוד את התורה. הם ניסו לכפות את אמונתם בכל כח אפשרי, באמצעות מניפולציה רגשית וכוחנית. הם שלטו עשרות ומאות שנים, ולבסוף נעלמו כפי שהופיעו. לא נותר מהם זכר.
אנשים כמו מאו, סטלין, הילטר, ואימפריות דיקטטוריות כמו יוון, האימפריה הרומאית, הנצרות והאיסלאם, מוכיחים כולם שלא ניתן להמציא היסטוריה, וכל דת אלילית דועכת עם דעיכת השלטון. אפילו בשיא עוצמתן הכוחנית והרגשית, לא הצליחו רודנים ודתות-שלטות להמציא את ההיסטוריה מחדש או אפילו רק לבסס את דתן עי המצאת מאורעות היסטוריים.
הנצרות והאיסלם, כמו גם האימפריה הרומאית, הקומוניסטית, הנאצית והסינית - מהווים כולם דוגמאות יוצאות מן הכלל לכוחה של היסטוריה לאומית. הן מוכיחות שלא ניתן להמציא היסטוריה, שושלות או מאורעות היסטוריים לאומיים, או אפילו להשכיח היסטוריה מתולדותיו של עם (דוגמת העם היהודי). הם מעולם לא הצליחו לגרום לעם להודות שהוא, או אבותיו, היו עדים למאורעות היסטוריים לאומיים שהוא לא באמת חווה, או הצליחו לכפות עליו לשכוח כיצד הם עצמן נוצרו.

דתות העולם והאמפריות הדיקטטוריות מוכיחות את אמיתות ההיסטוריה המקראית:
הנצרות, כמו גם האיסלאם, מהווה ללא ספק הוכחה היסטורית וסוציולוגית יוצאת מן הכלל להיסטוריה המקראית, ולכן גם לאמיתות הדת היהודית המבוססת על מאורעות היסטוריים הכתובים בספרי התורה. כי לאחר שהוכח שבמשך אלפי שנים, גם בכח הזרוע, הלב והשכל - לא ניתן להמציא היסטוריה - גם הוכח שהמאורעות ההיסטוריים אותם מציגה התורה אכן התרחשו במציאות. לא קיימת שום דרך להמציא מאורעות היסטוריים לאומיים, כי "ההיסטוריה כבר הוכיחה שלא ניתן להמציא היסטוריה". השליטה הנוצרית והמוסלמית הוכיחו שלא ניתן להמציא היסטוריה בשום דרך, לא בכח החרב והאימה, לא במניפולוציה רגשית והפחדות, לא בכח ה"אהבה" ולא באכזריות. לא ניתן להמציא היסטוריה, כי היסטוריה של עם הוא דבר שנהיה חלק ממנו, לטוב או לרע. בכך מציגה הדת-הנוצרית הוכחה נוספת לאמיתות ההיסטוריה של הדת היהודית.
הנצרות והאיסלאם מוכיחים שלא היה ניתן להמציא מאורעות היסטוריים כמו מעמד הר-סיני, את יציאת מצרים, מכות מצרים, קריעת ים-סוף, ארבעים שנה של נסים במדבר, שבירת חומות יריחו בקול שופרות, שמש בגבעון דום ומזבח אליהו עולה באש. מאורעות אלו לא הומצאו, וגם לא היו יכולים להיווצר, כי השליטה הנוצרית והמוסלמית (כמו גם הבבלית, הפרסית, היוונית, הרומאית, הנאצית, הקומוניסטית והסינית) כבר הוכיחו שלא ניתן להמציא היסטוריה.
גם היסטוריון מתחיל יודע שכל היסטוריה-טבעית חוזרת על עצמה פעם אחר פעם. מכיוון שלא קיימות דתות אשר המציאו היסטוריה לאומית, ולא קיימת אפילו דוגמה אחת להתפתחות של היסטוריה לאומית, אין לנו ברירה אלא להסיק שההיסטוריה המקראית אינה טבעית, והיא מציגה מאורעות היסטוריים אמיתיים בתולדות העם היהודי.
מכאן המסקנה הבלתי-נמנעת שיציאת מצרים, קריעת ים-סוף ומעמד הר-סיני התרחשו בפני עם שלם, מן הסיבה הפשוטה שהמונים מעבירים אותם מדור לדור כמאורעות היסטוריים-לאומיים במשך יותר מאלפיים שנה. העם היהודי הוא היחיד המציב בראשיתו את הנסים ההיסטוריים הללו, את העדות של עם שלם לנסים המתרחשים לפני עיניו. לכן הדת היהודית מבוססת על היסטוריה, בעוד כל דתות העולם מבוססות על סיפורים אישיים. בכך שונה הדת היהודית מכל דת אחרת בעולם כולו.

כפי שלמדנו במאמר זה, ההיסטוריה הוכיחה שלא ניתן להמציא היסטוריה לאומית, ואפילו לא היסטוריה פנימית. שום כח-שלטוני לא הצליח מעולם להמציא היסטוריה, ולכן הטענה כי ההיסטוריה המקראית הומצאה, חוברה או התפתחה הוא משולל כל יסוד לחלוטין. הטוען כי הומצאה היסטוריה-נסית אצל העם היהודי, טוען למעשה לקונספירציה הגדולה ביותר בתולדות ההיסטוריה האנושית. אך גם הרוצה לטעון כך, ימצא עצמו נסתר בידי אינספור הספרים המתעדים את ההיסטוריה המקראית לאורך תקופות של מאות ואלפי שנים.

ההוכחה ההיסטורית של התורה תקפה מכח היותה היסטוריה לאומית שהתרחשה לעיני מיליונים, ושלא ניתן בשום אופן להמציאה.