מצמרר: הלימוד האחרון של הנרצח בפיגוע – על מוות של קידוש השם

קצת לאחר קבלת הבשורה המרה על מותו הטראגי של הרב נחמיה לביא הי"ד, נכנס מי שהיה החברותא שלו, לבית המדרש שבו נהגו ללמוד יחד, במטרה לברר מה היה הלימוד האחרון בו עסק לפני הירצחו.

על שולחנו בבית המדרש, מונח היה ספר הכוזרי, ובתוכו סימניה. כאשר פתח החברותא את הספר במיקום של הסימנייה, נדהם לגלות מספר שורות המסומנות בעפרון: "ורבי עקיבא היה משתמש בשני העולמות, מבלי נזק שהשיגו, וכבר נאמר עליו: 'ראוי הוא שתשרה עליו שכינה כמשה אלא שאין השעה ראויה לכך'. והוא מעשרה הרוגי מלכות, והוא אשר בשעה שהרגוהו היה שואל לתלמידיו אם הוא עת קריאת שמע לקרוא אותה, אמרו לו תלמידיו: רבנו, עד כאן?! אמר להם: כל ימי הייתי מצטער על מקרא זה: 'בכל נפשך'- אפילו נוטל את נפשך, עכשיו שבא לידי – לא אקיימנו?! והיה מאריך ב'אחד' עד שיצתה נשמתו".

החבר הנדהם, סיפר על כך לבני המשפחה, שהתרגשו מאוד, ואף דיברו על כך רבות במהלך השבעה. מבין המילים שנאמרו על הרב לביא הי"ד, נקל להבין כמה המשפטים הספורים הללו בספר הכוזרי – לא רק מעידים על מותו, כאדם שנבחר משמיים למות על קידוש ה', אלא אף מתמצתים את הווייתו במלואה, כאדם שמסר את נפשו למען לימוד התורה וקירוב של אחרים אליה. הרב לביא לימד בישיבת "עטרת כהנים", והיה אב לשבעה ילדים, שהתגורר בבית בן חדר אחד בלבד בעיר העתיקה. ה'חדר' חולק בעזרת וילון, וכך התגוררו כל יושבי הבית, במסירות נפש מתוך שמחה. ולא זו בלבד, אלא שהדבר לא מנע מרבים מתלמידיו של הרב, לפקוד את הבית תדיר, ולהרגיש בו כמו בבית.

הרב נחמיה לביא ה"יד

 "בכל לילה, אפילו מאוחר בלילה, בעת סיום הפעילות, היה מתקשר לאחד מתלמידיו בישיבה שעמו למד 'חברותא' באופן פרטי והיה מחזק אותו", סיפר אחד מחבריו של אביו, שהכיר אותו מקרוב. "הוא לא ויתר על החברותא. גם במילואים הם המשיכו ללמוד חברותא בטלפון כשקול ניגונם המתוק מטהר את אווירת הבסיס. הוא גם היה מתקשר לביתו ומדבר עם כל אחד משבעת ילדיו , לדעת מה למד כל אחד מהם בישיבה או בתלמוד תורה, לדון אתו ולדבר אתו ב'לימוד' כאילו היה בבית".

על כך הוסיף גם גיסו של הרב לביא, כי מבחינתו הדמות שהוא מזכיר לו תדיר, מתוך גדלותו – היא של הצדיק הירושלמי, הרב אריה לווין זצ"ל. "תמיד היה מכניס אורחים", תיאר הגיס בקול נשבר. "תמיד כשבאו לביתו היו מוצאים נערים המוצגים לפני בני המשפחה כ'חברים טובים' על אף שהוא אסף אותם ברחוב רק לפני שעתיים וכבר הספיק לשוחח איתם, לחזק אותם, להכיר אותם לעומק כאילו היה חברים שנים רבות".

לכך מצטרף גם סיפור שסופר אודותיו במהלך שהותו במילואים, כאדם שחי את התורה בכל רמ"ח אבריו, ולא התבייש גם מכאלה שלא. קצת לפני שחרורם, הועבר בין המגויסים דף, בו נתבקשו לכתוב על משהו שהפריע להם בצבא וכיצד התמודדו עימו. אחד הדברים שבחר לביא לכתוב היה דווקא על ההתמודדות עם לשון הרע. את דרך ההתמודדות תיאר בכך שקרא לאחד הקצינים שהשתתפו תדיר בתדריכים, בהם לביא נכח. בנעימות אולם בהחלטיות, ביקש ממנו לביא להשתדל לפחות בתדריכים לשמור על לשון נקייה, שכן הדבר מקשה עליו מאוד כאדם שומר מצוות. הקצין הפנים את הדברים, ובאורח פלא, מהר מאוד הפכה האווירה במקום טהורה ונעימה יותר, נטולת דיבורים שאינם הולמים.

גם אלמנתו של לביא, סיפרה בכאב על האדם הנשגב שזכתה לחיות לצידו. "הוא היה מסילת ישרים מהלך בכל הליכותיו", אמרה בצער. "בכל 16 שנות נישואינו מעידה אני עליו שמים וארץ שמעולם לא שמעתי ממנו לשון הרע על מישהו. אפילו פעם אחת".