סליחה, איך מגיעים מפה לגן עדן? השבטים האבודים שבתוכנו

"החופש הזה היה הזדמנות מצוינת עבורי", סיפר מורה לאחד מחבריו בתחילת שנת הלימודים. "הנחתי את כל הצרות בצד, ארזתי מזוודה וטסתי למחנה נופש בחו"ל".

חברו חיוך לעומתו לאות הזדהות. המורה הראשון, שידע שמצבו הכלכלי של החבר אינו מאפשר לו טיסה, שאל בהתרגשות ושמחה: "מה, גם אתה טסת?"

החבר הניד לשלילה: "ארזתי את כל הצרות ושלחתי אותן למחנה נופש בחו"ל..."

* * *

אדם הראשון חוטא באכילתו מעץ הדעת ונגזר עליו גירוש מחוץ לגן עדן. בכדי שלא יוכל האדם לשוב ולאכול מ"עץ החיים" ויחיה לעולם, הציב הקב"ה בפתח הגן "שומרי ראש" לחסום את הדרך בפני האדם ובניו: הכרובים ולהט החרב המתהפכת.

מסתורין אופפים את הפרק ההיסטורי בתולדות העם היהודי, בו הוגלו עשרת השבטים, חוץ משבט יהודה ובנימין וחלק משבט לוי, ע"י נבוזארדן מעבר לנהר גוזן. מטיילים יהודים נודעים כתבו אודותיהם. בין היתר נודעו תיאורים של יהודים מדורות קודמים שהגיעו מתוך עשרת השבטים כ"אלדד הדני" ועוד.

אחת התופעות המתוארת בכתבי חז"ל היא "נהר הסמבטיון": נהר הזורק מקרבו אבנים וחול לגובה עצום במשך ששת ימות השבוע, ולא מתאפשר לחצות אותו כלל, רק עם כניסת השבת נח הנהר מתסיסתו ומימיו הופכים חלקים כראי.

מעבר לנהר זה שוכנים – על פי דברי חז"ל – עשרת השבטים האבודים. ולכן אי אפשר להגיע אליהם. יען כי הם דנים את דיניהם על פי דין התורה הקדושה, ומי שמחלל שבת בעדים והתראה – חייב אצלם מיתה בסקילה. ישנם תיאורים שגדולי ישראל בדורות הקודמים ניצלו את יום השבת לחציית הנהר לשליחות מיוחדת אל השבטים האבודים לצורך פיקוח נפש של קהילות ישראל (כמו המעשה הידוע של רבי מאיר ש"צ – בעל ה"אקדמות" לחג השבועות).

בדורנו, דור הטכנולוגיה, המיפוי והלוויינים, עדיין לא נמצא נהר העונה לתיאור זה, למרות שעד לפני כאלף שנה ידעו על קיומו. ישנו פרופסור שטוען ברצינות תהומית שבנדודיו במזרח הרחוק מצא את הסמבטיון, אך הוא לא מגלה היכן הוא...

משכך, נשאלת השאלה: מדוע כאשר גירש הקב"ה את אדם הראשון מגן עדן היה צורך להעמיד שמירה על פתחו של גן עדן, "וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת". בורא העולם יכל הרי להסתיר את הפתח, כפי שהוסתר קברו של משה רבינו "ולא ידע איש את קבורתו עד היום הזה".

את השאלה הזו הקשה הגאון רבי זלמן סורוצקין בספרו הנפלא "אזניים לתורה". וכדי ליישבה הוא מבאר קודם נקודה בסיסית שחובה עלינו להפנים: האדם, בהיותו בלבוש גשמי של בשר אינו יכול בשום אופן להיכנס לגן עדן. אין שום צורך להציב שמירה על שערי גן עדן כל האדם נמצא בעולם הזה.

התורה רצתה ללמדנו שגם לאחר פטירתו של האדם, כאשר ארבעת מרכיבי הגוף כלים ונטמנים באדמה והנשמה עולה חזרה השמימה, היא אינה יכולה להיכנס לגן עדן בצורה "חלקה".

בדרך רמז לימדה התורה את האדם כיצד יוכל להגיע לגן עדן: עליו לבחור בעודו כאן, בעולם הזה, באחת משתי דרכים: א. לימוד התורה והמצוות. ב. ייסורי העולם הזה בכל מיני צורות, וייסורי הגיהינום באם לא נהג כיאות בהיותו בעולם הזה.

וכך יתפרש הפסוק: "וישכן מקדם לגן עדן", הקב"ה הציב שתי דרכים בעולם הזה – קודם שייכנס האדם לגן עדן. "את הכרובים", הם רמז לכרובים שעמדו על ארון ברית ה' שבתוכו מונחת התורה, "ואת להט החרב המתהפכת", עונשי הגיהנום שנועדו לצרף בהם את האדם כדי שיוכל להיכנס לשערי גן העדן להתענג על ה' וליהנות מזיו שכינתו.

* * *

האדם מוכרח להזדכך מענייני העולם הזה טרם ייכנס לגן עדן – המשמש לכל בני התבל כדוגמה לאושר נצחי ותענוג בלתי כלה. זיכוך זה ניתן לבחירה בשני מסלולים מקבילים: או על ידי שאדם מוותר על הנאות מן העולם הזה (לא על כולן, אלא על חלקן ועדיין נותר בידו חלק לא מבוטל) לטובת לימוד התורה וקיום המצוות. דרך נוספת היא לצרף את ייסורי העולם הזה לייסורי הגיהנום לאחר הפטירה ובכך לזכות בחלק נצחי בעולם הנשמות.

הבחירה בידו: האם לשלוח את ה'צרות' במזוודה בעודו חי, ולהגיע ל'שם' נקי. או להותיר את ה'צרות' בצד וליהנות בעודו חי, וה'צרות' תישלחנה אליו ל'שם'...