שיהיה ברור: זו מלחמת דת

בחדשים האחרונים, ובייחוד בשבועות האחרונים אנחנו רואים התגברות של פעולות החבלה העממיות, המתבטאות בזריקת אבנים ובקבוקי תבערה, כמו גם בירי מכוון נגד כלי רכב ישראלים. הפעולות נגדנו מתרחשות ברחבי יהודה ושומרון, אך ירושלים נמצאת במוקד האירועים, ואלו המתבצעים בהר הבית – הנקרא בערבית אלאקצא – מושכים תשומת לב ברחבי האזור ובמקומות רבים בעולם. רבים מתלבטים האם זה משהו מאורגן או רצף גובר והולך של אירועים ספוראדיים? האם זו אינתיפאדה שלישית? ואם לא, מה זה?

ההתלבטות לגבי מהות האירועים מתבטאת גם במינוח התקשורתי הקשור אליהם, שכן קיימת אי בהירות לגבי השאלה איך לכנות את המבצעים, שחלק מהם צעירים למדיי. האם לקרוא להם "נערים"? "פעילים"? "מחבלים"? "טרוריסטים"? "מיליטנטים"? "פורעים"?  מובן שהשם נושא בחובו גם עמדה, הן לגבי המעשה שהם עושים והן לגבי העונש המגיע להם, אם וכאשר ייתפסו, כי יש הבדל בין "נהג נהרג מאבן שהשליכו נערים" ובין "נהג נהרג מאבן שהשליכו טרוריסטים".

(צילום: Issam Rimawi / פלאש 90)

שבע הטענות שהיהודים הם המטרה

מצער לראות את חוסר ההבנה של הישראלים והזרים לגבי מה שקורה בשטח, שכן יש רק מילה אחת שיש ביכולתה לתאר את האמת של המציאות כפי שהיא נראית מהצד האחר, מצדם של הצועקים והצועקות נגד יהודים בהר הבית, זורקי האבנים, משליכי הסלעים ובקבוקי התבערה, הדוקרים בסכינים והיורים בנשק. המילה הזו, האחת והיחידה, היא "ג'יהאד". זו מילה שישראלים רבים פוחדים אפילו להעלות אותה על דל שפתותיהם, כי היא מספרת להם שמה שאנחנו סובלים ממנו זה בעצם מלחמת מצווה אסלאמית, שסיבותיה ומטרותיה הן דתיות. אלא שלמרות ההכחשה, יש לפחות שבע הוכחות לטענה שישראל – היום כמו בעבר – היא מטרה לג'יהאד.

הראשונה, המאבק היום – כמו בעבר – הוא על עניין דתי: על פי האסלאם, יהודים יכולים לחיות תחת שלטון אסלאמי אם יתנהגו יפה, כ"אהל ד'ימה", בני חסות, ללא ריבונות, ללא נשק, ללא מעמד אזרחי. המצב שבו יהודים שולטים ב"פלסטין" שהיא על פי האסלאם ארץ קדושה למוסלמים בלבד, ואומרים למוסלמים מה לעשות ומה לא, מנוגד לעיקר העיקרים באסלאם. מצב שבו דת אחרת, ובוודאי היהדות, משתלטת על מוסלמים ועל ארץ אסלאמית מחייב ג'יהאד נגדה.

השנייה, על פי הדוקטרינה האסלאמית, הג'יהאד יכול ללבוש צורות רבות, הנבחרות על פי התנאים והנסיבות. צרחות, קללות, מכות, אבנים, סלעים, זיקוקים, בקבוקי תבערה, סכינים, יריות – כל אלו הם כלי נשק שהשימוש בהם נקבע על פי המצב בשטח. גם מצלמות משמשות כנשק, בייחוד בזירה המועדפת על הג'יהאדיסטים, המדיה. הצלם והעיתונאי הם לוחמי ג'יהאד – ג'יהאד תקשורתי. המשך הג'יהאד – הג'יהאד המשפטי – מתבצע במסדרונות בתי המשפט והמוסדות הבינלאומיים האחרים, כמו הג'יהאד הכלכלי המתנהל בזירת ה-BDS, החרם על ישראל, הקריאה למשוך ממנה השקעות והשאיפה להטיל עליה סנקציות. הבדווים בסיני ניהלו נגדנו ג'יהאד באמצעות הברחת נשק לעזה ומסתננים לשטחנו, שרבים מהם – כמה מפתיע – הם מוסלמים. מנהיג המסתננים בישראל, מועתצם עלי, הוא מוסלמי, ופעילותו בישראל נגד המדינה, אזרחיה וחוקיה היא ג'יהאד הגירה. מוסלמי העומד על בימת הכנסת ומגדף את ישראל הוא לוחם ג'יהאד, ג'יהאד פוליטי. כל הפעולות האלה הן סוגים שונים של ג'יהאד.

(צילום: יוסי זמיר / פלאש 90)

השלישית היא המעורבות הגוברת והולכת של התנועה האסלאמית, ובייחוד הפלג הצפוני שלה בראשות ראא'ד צלאח ("שיח' אלאקצא") באירועים, בהסתה, במימון ארגוני אלמוראבטין ואלמוראבטאת, ובשיתוף הפעולה הגובר שלה עם תנועת חמאס. כל אחת מהן מנהלת את הג'יהאד שלה נגד ישראל בהתאם לאפשרויות שלה, אך המטרה אחת והיא דתית: להפוך את פלסטין כולה, מהים עד הירדן, למדינת ח'ליפות אסלאמית, שבירתה אלקודס. כבר המנהיג הדתי הראשון של הערבים בארץ – המופתי חאג' אמין אלחוסייני – היה עסוק בג'יהאד מלחמתי נגדנו, הן בפעולותיו בארץ והן בחלקו הפעיל בהשמדת חצי מיליון יהודי הונגריה בשנת 1944.

הרביעית היא שמות הארגונים – אלמוראבטון ואלמוראבטאת – הנושאים משמעות דתית-היסטורית אסלאמית, שכן "ארץ הריבאט" במינוח האסלאמי היא כל ארץ, בעיקר באזורי הספר, שבה נלחמים מוסלמים למען חיזוק האסלאם והשלטתו. בעבר ראינו – לא רק בארץ – ארגונים שכינו את עצמם בשמות דומים, וכולם היו ארגונים בעלי אופי אסלאמי ג'יהאדיסטי.

החמישית היא הכינוי שכל מי שנהרג באירועים נגד ישראל, היום כמו לאורך השנים, הוא "שהיד".

השישית היא מה שמתרחש בסביבה. כל המוסלמים החיים ממערב לירדן, בישראל ובשטחי הרשות הפלסטינית, מודעים לחלוטין להתפתחויות בסוריה, בעיראק ובסיני, רואים בשידור חי איך האסלאם הקיצוני מנהל ג'יהאד אמיץ ומוצלח למדיי – כולל פגיעות אכזריות מול המצלמה – נגד העלווים, היזידים, הדרוזים והשיעים, ונגד הזרים כמו האמריקנים שלוחמי הג'יהאד כלל אינם פוחדים מהם. כולם יודעים מה קורה בארץ הג'יהאד שצמחה בסיני, ואיך הג'יהאדיסטים מנהלים מלחמת חורמה מוצלחת למדיי נגד הצבא הגדול ביותר במזרח התיכון, צבא מצרים. הצלחות הג'יהאד במדינות שסביב ישראל חודרות ללבבות המוסלמים החיים ממערב לירדן ומניעות אותם להגביר את הג'יהאד נגד היהודים.

(צילום: הדס פרוש / פלאש 90)

השביעית, הבנייה הערבית המתבצעת ללא רישיונות בכל רחבי ארץ ישראל ממערב לירדן היא סוג של ג'יהאד. "ג'יהאד הבניה" הם קוראים לו. באופן לא מפתיע זה גם השם של חברת הבנייה השייכת לחיזבאללה, כי רעיון הג'יהאד נגד ישראל משותף לסונים ולשיעים כאחד, ואין ביניהם שום מחלוקת לגבי יחס האסלאם לישראל.

אלא שהג'יהאד רב הפנים נגד ישראל איננו מוצג בפומבי ככזה, כי המוסלמים יודעים היטב שהעולם לא יתמוך בלוחמי ג'יהאד, המנהלים ג'יהאד נגד ישראל. לכן המשימה הזו מוטלת על ישראל, על מנהיגיה, על דובריה ועל אמצעי התקשורת שלה: כולם, אבל כולם, חייבים להתחיל להוציא את הראש מהחול, לקרוא לג'יהאד בשמו ולדבר על מה שקורה כאן במונחים האמיתיים, הדתיים. יש לומר השכם והערב שמה שאנחנו – ולא רק אנחנו – עומדים בפניו זה ג'יהאד, לא שום דבר אחר, והלוחמים – גברים ונשים, מבוגרים וצעירים – הם לוחמי ג'יהאד. כך הם מרגישים, ולשם כך הם מתגייסים.

זו מלחמת דת

האבן, הסלע, בקבוק התבערה, הסכין, כלי היריה והמצלמה, המשפט, החרם וההגירה – כולם כלי נשק בידי לוחמי הג'יהאד, כולם נועדו לקעקע את ישראל, את ביטחונה, את חברתה, את כלכלתה ואת מעמדה, ועל ישראל להתייחס אליהם באותה מידה: "במלחמה כמו במלחמה".

אנשי התקשורת שלנו – שעדיין הולכים כסומים באפלה – פוחדים פחד מוות מ"הג'יהאדיזם", כי אין להם, כמו שאין לליברלים בכלל, כלים נפשיים להתמודד עם מלחמת דת ולעמוד מול לוחמים שרוממות האסלאם בגרונם. בכל פעם שאני מנסה לומר בתקשורת הישראלית שישראל נלחמת נגד לוחמי ג'יהאד, מהסים אותי המראיינים בפחד ואומרים לי: "אל תהפוך את הסכסוך הלאומי הישראלי-פלסטיני לסכסוך דתי יהודי-אסלאמי", ואני מנסה לומר להם: "גם אם תכחישו, הסכסוך דתי, אתי ובלעדיי, וגם אם לא תאפשרו לי לומר זאת, זה סכסוך בעל שורש דתי אסלאמי. נכון שהוא מוצג כסכסוך לאומי, טריטוריאלי, משפטי, פוליטי או אחר, אך זו הונאה עצמית, כי בבסיסו הסכסוך נובע ממעיין של אש דתית אסלאמית, זו הבוערת בלבבות האנשים, וזו הבוערת בבקבוקי התבערה". במלחמת העצמאות הם צעקו "איטבח אליהוד" – "שחט את היהודים", לא את הישראלים או הציונים. היהודים הם הבעיה.

(צילום: פלאש 90)

הגיע הזמן להתעורר ולומר לעצמנו ולעולם את האמת, כי רק האמת מביאה להבנת המציאות ולהתמודדות אמתית ונכונה עמה. האמת היא שאנחנו משמשים כמטרה לג'יהאד, הן מצד חמאס והן מצד אש"ף, כל אחד בשיטות ההונאה שלו, ואם אנחנו ניפול – גם בעזרת הכסף האירופי המוזרם לעורקי הג'יהאד של הרשות הפלסטינית – אירופה תהיה היעד הבא של אותו ג'יהאד עצמו, המייצא את עצמו כבר היום לאירופה באמצעות ההגירה ההמונית של מוסלמים ליבשת המזקינה והמידלדלת.

זה ג'יהאד, ואויבינו לסוגיהם השונים הם כולם לוחמי ג'יהאד. עלינו להתאים את השפה והאמצעים למצב הזה בדיוק, וככל שנעשה זאת מוקדם יותר, כך ייטב לנו ולעולם.