בכל בוקר חיכה לנו שוקו ומאפה: סבא שלנו, יעקב גדסי ז"ל

א. סבא שלנו, יעקב גדסי ז"ל, היה רק בן שנתיים כשעלתה מתימן המשפחה המורחבת. עלייתם ארצה הייתה מפוארת ומלווה במשלחת מטעם מלך תימן, שהיה קרוב משפחתנו ותמך בה תדיר.

סבו של סבי, הרב משולם גדסי זצ"ל, היה מחכמי תימן, וישנן עדויות כי רבי שלום שרעבי, הרש"ש זיע"א, אף למד בין קורות ביתו.

אביו של סבי, סעדיה זצ"ל, היה למדן גדול, צדיק וחריף בעבודת ה'. הוא נלקח בשבי על ידי ירדן במלחמת השחרור, והוחזק בשבי כעשרה חודשים. בשנים הללו, סבא יעקב היה מפרנס ומסייע בעד אמו, ימימה ע"ה, לכלכל את בני המשפחה, והוא עדיין נער צעיר.

כשעלו ארצה מתימן, השתקעו בעיר רחובות, בשכונת אפרים שהייתה אז שכונה דלה וטרייה. משפחתי עזרה רבות בפיתוח השכונה, וכשגדל סבי, החשוב לו מכל היה – איך לא – הקמת בית כנסת.

ימים ולילות, כיתת סבי את רגליו ודפק על פתחי בתים, מבקש סיוע ותרומה. ואכן, בשבח לא-ל, הוקם בית הכנסת הראשון בשכונה, "תפארת אחים". בית הכנסת עומד בתפארתו עד היום, ובכל העת פוקדים אותו מתפללים רבים.

סבי שימש כמנהל במפעל תנובה, הממוקם בסמוך לשכונתם וביתם. בהגיעו לגיל הפנסיה החל לפקוד את שיעורי התורה והכולל היומי, שהיה אז מנת חלקו ואהבתו הגדולה.

סבא שלנו, יעקב גדסי ז"ל

ב. סבא היה משכים קום לתפילה באישון ליל, אוכל פת שחרית וצועד עד הכולל שהיה כחצי שעה הליכה. וזאת בגילו המבוגר, ובכל מזג אוויר.

גם בסיום הלימוד לאחר ארוחת הצהריים, היה נח מעט ויושב ועוסק בתורה. קולו המסתלסל נחרט בזכרוני. לומד, בקיא, יודע את התורה על בוריה ואף מסיים את היום עם שיעור לימוד יומי, האהוב עליו ביותר.

מידותיו וענוותו היו ראויים להערצה. רבים העריכוהו ואף התקשרו לביתו לעיתים לשאול בהלכה.

סבא היה מפציר בנו תמיד שנעלה חיוך על שפתינו, והיה מצטער מאוד לראות אפילו אחד מבני המשפחה בפנים נפולות.

זכיתי אני, נכדתו, להביא לו נחת רבה בסוף ימיו בהולדת ילדי, ניניו הראשונים. בני בכורי אף נולד כשסבא רבא סעדיה זצ"ל היה בחייו (חימש ראשון למשפחתנו).

ג. סבא היה אוהב ומסור לאין שיעור. עוד בהיותי ילדה, דמותו הייתה לי למושא הערצה. השוקו והמאפה חיכו בידו מדי יום, בדרך לבית ספרנו.

ואף כשהקמתי בית ב"ה, סבא היה מגיע לביתנו מדי בוקר לפני לכתו לכולל ולוקח את בני, נינו האהוב, לגן, ובידו כריך וממתק קבוע.

אביו של סבי, הרב סעדיה גדסי זצ"ל

אהבתו אלינו ולמשפחה בכלל, לא ידעה גבול. את כל כולו הקדיש למען המשפחה, אשתו מרים שתחי', ילדיו, נכדיו וניניו.

בהמשך אף זכיתי לחזור בתשובה, בזכות ספר שהפקיד סבא בידיי ("משיבת נפש" של רבי נחמן). וכל מה ששלי, שלו הוא.

ד. סבא נלקח מאיתנו בכאב לפני כשנה, בהיותו בן 76, שבוע לפני ראש השנה תשע"ה.

סבא עבר ניתוח לב שהצליח, אך לא פקח את עיניו. מצבו הידרדר, הוא הזדכך בייסורים נוראיים כשבועיים, ולאחר מכן החזיר את נשמתו לבוראו.

כואבים, מתגעגעים, אוהבים

תהיה מנוחתו עדן. ת.נ.צ.ב.ה.

משפחת גדסי

רוצים לספר עם סבא ו\או סבתא שלכם? שלחו אלינו טקסט, עד 700 מילה, פלוס תמונות, למייל Efratg@htv.co.il. הטורים הטובים ביותר יפורסמו כאן באתר הידברות.