האם מותר לזרוק לחם?

כשהייתי בגן לימדו אותי שלא זורקים לחם. בבית הספר לימדו אותי שגם אם זורקים – יש לנשק אותו לפני שמשליכים לפח. בהמשך הבנתי שיש לזרוק אותו כשהוא עטוף בשקית או בשתיים, ובמקרים מסוימים עדיף בכלל לתת לציפורים. אז מה לגבי תליית שקיות לחם על פחי אשפה? לא ברור. בכלל, נראה שההנהגה הרצויה בכל הנוגע ללחם מיותר לא מספיק ברורה. אז בואו נפזר את מסך הערפל.

מותר לשים בפינה ליד עץ?

"בוודאי שאם אפשר לקחת לחם שנשאר ולתת לציפורים, זו מצווה גדולה", אומר הרב פנחס בדוש. "נאמר בספר תהלים על הקב"ה רחמיו על כל מעשיו. שמעתי שפעם בא אברך לרב יצחק זילברשטיין וסיפר לו על בעיות בבית. הרב התחיל לתחקר האם ציער לאחרונה בעלי חיים. האברך סיפר שבמקום שתולים כביסה היו יונים, וזה הפריע למשפחה, ששמה רשת באותו מקום על מנת להרחיק את היונים. הרב אמר שהיה צער ליונים, ומכאן, בין השאר, באו הצרות. מזה אנו לומדים על חשיבות צער בעלי חיים, ולכן בוודאי שיש כאן עניין גדול לתת ליונים. מי שאין לו יכולת לתת ליונים או ציפורים – עליו לזרוק את הלחם בשתי שקיות. אפשר לעטוף בשקית אחת אם זורקים לפח אשפה, משום ששקית האשפה נחשבת ככיסוי השני".

יש אנשים שתולים שקיות שלמות של חלות, בעיקר אחרי שבת, על פחי האשפה, מתוך מחשבה שזה ימנע את ביזוי הלחם. זה נכון?
"יש כאלה שתולים מעל הפח, אבל עדיף שלא, כי אז זה ביזיון יותר גדול. כשעובדי הניקיון מרימים את הפח עם המשאית, הלחם נזרק ואז יש בעיה יותר גדולה".

מותר לזרוק שאריות גדולות של לחם לצד עצים, עבור יונים?
"אם זה במקום שבוודאי ייאכל – אין בעיה".

אבל אנשים דורכים על זה ברחוב.
"אם שמים בפינה ליד עץ – אין בעיה. בנוסף לכך, יש לקחת בחשבון שאם האוכל הגיע לרחוב, הוא כבר מאבד את הגדרתו כאוכל, מכיוון שהוא לא ייאכל יותר על ידי בני אדם. בעבר היו צריכים לשמור על כבוד הלחם גם ברחוב, כי היה מצוי שמרוב הרעב והעוני, אנשים לקחו גם מהרחוב. אבל היום זה לא קיים, יש שפע גדול ואף אחד לא יאכל לחם מהרצפה. לכן אם היונים יכולות ליהנות בזה – אדרבא, למה לא. כמובן שאין לשים כיכר לחם שלימה, כי זה לא פרקטי, אלא יש לפורר ולפזר כמה שאפשר, ולשים במקומות שבהם הלחם ייאכל".

הרב יפתח סופר מביא אגדתא מעניינת הקשורה לנושא: "הגמרא מספרת שהיה מישהו שנגזר עליו שיהיה עני, אבל המלאך שהיה צריך לעשות את זה לא הצליח במשימתו. למה? כי אותו איש הקפיד לא לזרוק לחם. יום אחד הוא אכל על הדשא, ואז, ירצה או לא ירצה, הפירורים נפלו לדשא. השר האחראי שמח על כך ורצה להפוך אותו לעני, אבל אז הקב"ה הביא רוח שהעיפה את הפירורים לים, כך שהדגים אכלו את הלחם, וזה כבר לא נחשב כביזוי אוכלים. באופן כללי זו מידה כנגד מידה. כשאדם מזלזל באוכל - הוא עלול להגיע לעניות. לכן בוודאי שעדיף לתת לציפורים".

אבל כשנותנים לציפורים הלחם לא בא לידי ביזיון?
"בוודאי שעדיף כמה שפחות להגיע למצב של זריקת לחם, אבל כשאי אפשר לזרוק – עדיף לתת לבעלי חיים. אגב, זה לאו דווקא בלחם אלא בכל מיני מאכלים. אם אדם יודע שבסופר יש מבצע עגבניות ב-20 אגורות, הוא לא חייב לקנות 10 קילו ולזרוק 9 מתוכם. זה בל תשחית. גם כאן האדם עלול להיענש מידה כנגד מידה, וזו גם כפיות טובה. הקב"ה נותן לאדם מזון – עליו להשתמש בכך בדרך הנכונה".