איך שומרים על הקבלות? 9 שלבים בדרך אל הניצחון

חודש אלול הגיע, וכמו כל יהודי, קול השופר מעורר אותי להתחזק. הבעיה היא שאני לא יודעת איך בדיוק להתקדם מבחינה רוחנית. בשנים קודמות, גם אחרי שכבר עשיתי שינוי, הוא נמוג לאחר מספר שבועות, ואני מרגישה עדיין מדשדשת באותו מקום ישן ונמוך. איך עושים עבודה פנימית אמיתית, שבאמת תחזיק מעמד לאורך זמן?

בברכה, צופיה

צופיה יקרה,

הבעיה שלך מוכרת לאנשים רבים. בעלי המוסר רגילים לומר בצער, שבמקרים רבים אנשים שקיבלו על עצמם קבלות בראש השנה, החזיקו מעמד רק עד... מוצאי יום כיפור, שאז, עם שבירת הצום, נשברו גם כל ההבטחות היפות. לכן, אם הקבלות מחזיקות אצלך מעמד מספר שבועות, את במצב טוב יחסית...

בנוסף, חשוב לדעת שהמבי"ט (רבי יוסף מטראני), בספרו בית אלוקים, אומר שאפילו תשובה חלקית, שאינה נשמרת לאורך זמן, גם שווה הרבה! ויותר מכך, כתוב בזוהר, שאפילו הרהור תשובה שיש לאדם, הוא חשוב ואינו נאבד לפני הקב"ה. לכן, דעי שגם התשובה שעשית עד היום היא בוודאי חשובה ומוערכת מאוד לפני הקב"ה, ושכרה רב.

עם זאת, כמובן שאין בדברים אלו לגרום לנו להישאר שאננים לגבי איכות התשובה שלנו. השאיפה היא להגיע לתשובה מושלמת וטובה ולא לתשובה חלקית, כמו שאנו אומרים בתפילה: "אבינו מלכנו, החזירנו בתשובה שלמה לפניך".

התשובה השלמה וארוכת הטווח חשובה גם לתחושת הסיפוק שלנו, על מנת שנוכל לראות באופן מעשי את השינויים הרוחניים המתחוללים בקרבנו, והדבר ייתן לנו חשק ותמריץ להתאמץ הלאה בעבודת ה.          

איך עושים את זה?

על מנת לעבוד על עצמנו בצורה טובה שתחזיק מעמד לאורך זמן, יש להקדיש לעניין מעט מחשבה.

הדבר דומה למדינה היוצאת להילחם באויביה. כמובן שכל מדינה מתוקנת לא תוציא חיילים לשדה הקרב, טרם תבדוק ותשקול את הנתונים היטב. היא תנסה ללמוד את האויב, להכיר את שטחו, את מטרותיו, את אמצעי הלחימה שלו וכו. רק לאחר איסוף הנתונים יהיה ניתן לתכנן מהלכים אסטרטגיים מתאימים, ולצאת באופן פעיל למלחמה. לעומת זאת, מי שיצא להילחם ללא הכנה מוקדמת, ויירה לכל הכיוונים ללא אבחנה, בוודאי לא ישאיר לעצמו סיכויים רבים לנצח.

כנ"ל בעבודה העצמית. אדם שמקבל החלטה כללית, לדוגמא "להתחזק בתפילה", ומסתער על הנושא בהתלהבות ובאש קודש, מבלי להשקיע מחשבה ותכנון, מהר מאד יפול ויתייאש.

אנו צריכים להתייחס אל מלחמת היצר, לכל הפחות, כאל מלחמה גשמית, ולתכנן את הקרב היטב. רק אם נעשה זאת, נוכל בעזרת ה גם לקצור את הפירות.

הבה נלמד מהמלחמה הגשמית כיצד יש להילחם נגד האויב. להלן מספר שלבים נחוצים:

שלב ראשון: הכר את האויב

בשלב הראשון מדינה צריכה להכיר ולזהות את כל הגורמים הבעייתיים המפריעים לה או מסכנים את קיומה: מדינות שכנות עוינות, מסתננים, קבוצות מתמרדים מבפנים וכו. כך גם האדם צריך לבדוק בנפשו, אילו תחומים רוחניים אינם מתוקנים ומאיימים על הצמיחה הרוחנית שלו.

יש לבדוק בתחומים של בין אדם למקום: לימוד תורה, תפילה, צניעות, שמירת כשרות, שמירת שבת, הכנעה לרבנים, עצלות, גאווה וכו. וגם בתחומים של בין אדם לחברו: כיבוד הורים, חסד, צדקה, יושר, התחשבות בזולת, ותרנות וכו.

ייתכנו גם תחומים שאדם כבר עבד עליהם בעבר, ואמנם השתפר והתייעל בהם, אך עדיין יכול להתקדם בהם צעד נוסף קדימה.    

שלב שני: בחירת מוקדי לחימה

לאחר שהתקבלה תמונה כוללת של המצב, על המדינה לבחור את היעדים הראשוניים בהם היא רוצה לטפל. כל מדינה מבינה שלא ניתן למגר בבת אחת את כל אויביה, לכן היא בוחרת את המוקדים הבעייתיים במיוחד, או המסוכנים במיוחד, ובהם מתחילה לטפל.

גם בעבודת ה, לכל יהודי ישנם תחומים רבים ומגוונים הדורשים תיקון. אם מעוניינים שתהליך התיקון יהיה חזק ואפקטיבי, אי אפשר לעבוד על כל התחומים בו זמנית. על כך כבר אמרו חז"ל: "תפסת מרובה לא תפסת". בנוסף, מי שעובד על מספר תחומים בו זמנית עלול להתייאש מכובד המשימה. חז"ל (מדרש רבה, ויקרא, י"ט), כשמדברים על הישגים בלימוד התורה, מדמים זאת לשני אנשים שהוטל עליהם ליישר גבעה גבוהה של עפר. הראשון, שהיה טיפש, הביט על הערימה, ראה את גודלה, ואמר: "גבעה כה גדולה, מי יוכל להורידה?", והתייאש. השני, שהיה חכם, החל להוריד כל יום שני דליים של חול, עד שלבסוף הצליח להוריד את כל הגבעה.

כך גם בעבודת המידות - הדרך להצליח היא רק כאשר מפצלים את העבודה, ובוחרים נושאים ספציפיים לעבודה מעשית, אחרת נופלים ומתייאשים.

לרוב האנשים מומלץ לבחור רק נושא אחד כל פעם, ובעזרת ה, כשיסיימו לעבוד על נושא זה יוכלו לעבור לנושא אחר.

איך יודעים באיזה נושא לבחור?

למעשה, אדם יכול לבחור כל נושא בו הוא צריך תיקון, אולם ישנה עדיפות לנושא מהותי ומרכזי, שיש בכוחו להשפיע לטובה על כל מצבו הרוחני של האדם, כמו לימוד תורה (לגברים), צניעות (לנשים), שהות בחברה טובה שומרת מצוות, קירבה והכנעה לרבנים, שמירת כשרות, שמירת שבת וכדומה. לאמיתו של דבר, עניין זה אישי ושונה מאוד מאדם לאדם, וכל אחד צריך לבחון את עצמו ולבדוק מהם התחומים החשובים לבנייה הרוחנית האישית שלו.

שלב שלישי: חשיפת שורשי הבעיה

לאחר שראשי המדינה זיהו את הגורמים הבעייתיים, ובחרו מוקד ראשוני לטיפול, עליהם לבדוק מהם הגורמים לכך שאותו גורם מציק ומטריד. האם בגלל סיבות לאומנית? או אולי בגלל סיבות כלכליות?

בנוסף, יש לזהות מתי אותו אויב פעיל במיוחד, ומהם הגורמים המתסיסים אותו. בהתאם לנתונים המתקבלים יש לתכנן את הלוחמה.

כך גם לגבי העבודה הרוחנית. האדם צריך להתרכז בנושא שבחר, ולנסות לחשוב: מדוע אני נכשל בתחום זה? האם הכישלון נובע מתוכי, או שמא גורמים סביבתיים, כמו משפחה או חברים, מלבים אותו? אולי מדובר בשכחה, עצלות, חוסר ידע? מתי זה קורה? האם כאשר אני עייף, או רעב, ואולי כשאני עצבני?

מומלץ לערוך רשימה כתובה של הגורמים הבעייתיים, וכך יהיה קל יותר לדון בהם ולחפש פתרונות.

שלב רביעי: אסטרטגיות לחימה

כאן אנו מגיעים לשלב החשוב, בו עלינו להתוות תכנית פעולה בהתאם לבעיות ולסיבות שהעלינו בסעיפים הקודמים.

על ראשי הצבא להחליט כיצד להילחם: האם להשתמש בנשק חם, או שמא להטיל מצור? האם לפעול דרך הים, דרך היבשה, או דרך האוויר? באיזו שעה ביום כדאי להילחם?

בעבודת ה יש לנהוג באופן דומה, ולנסות לחפש דרכים יעילות להילחם בבעיות שגילינו.

סיפרה לי פעם חברה, שכאשר היא חוזרת הביתה מהעבודה היא מאוד עצבנית ולא מתייחסת יפה לילדים. רק כאשר הקדישה לכך מחשבה, שמה לב שהדבר נובע מכך שהיא מגיעה הביתה רעבה וקשה לה לתפקד על בטן ריקה. ברגע שהבינה את הבעיה, הדרך אל הפתרון לא הייתה קשה. היא החליטה שבסוף כל יום עבודה, היא תישאר במשרד 10 דקות נוספות ותאכל משהו משביע, וכך תוכל להגיע הביתה רגועה ושלווה.

במקרה אחר, תלמידה שלי דיווחה על כישלונות בשמירת הלכות צניעות. לצערה, היא מצאה את עצמה פעם אחר פעם קונה בגדים שאינם תואמים את גדרי ההלכה. כאשר ניתחנו את הנושא, גילינו שהבעיה מתחילה מכך שהיא נכנסת לחנויות שהסחורה שלהן לא מספיק כשרה. כאשר היא הבינה שקשה לה לעמוד בפיתוי כאשר היא נמצאת בחנות מול הבגדים הלא כשרים, החליטה שמכאן ואילך תדיר את רגליה מחנויות אלו, ותקפיד לקנות רק במקומות שמוכרים סחורה כשרה. בצורה כזאת הצליחה לשמור על גדרי הצניעות עליהם ביקשה לשמור.  

בת אחרת, שהייתה מדברת אל הוריה בטון כעוס ובלתי מכבד, ביקשה להיגמל מנוהג רע זה, אשר סתר את הציווי של "כיבוד הורים", וכמובן גרם לאווירה עכורה בבית. לאחר התבוננות, גילתה שההתפרצויות שלה קורות בדרך כלל לאחר שהוריה מבקרים אותה ומתערבים לה בחיים באופן מוגזם, או בנושאים שלא קשורים אליהם. לאחר ש"עלתה על הבעיה", החליטה כי בכל פעם שהוריה ידברו אליה כך, היא פשוט תשתוק ולא תענה, בתקווה שהוויכוח ידעך במהירות. השיטה הוכיחה את עצמה, ובמשך הזמן היא התרגלה לא לענות להם, והשקט חזר לשרור בבית.

דוגמא אחרונה היא של בחורה שהייתה שוכחת תדיר לברך ברכת "על המחיה" לאחר אכילת מיני מזונות. ביקשתי ממנה לחשוב מה יכול להיות גורם הבעיה. לאחר דקות מספר של מחשבה, הסבירה כי בדרך כלל כשהיא מסיימת לאכול היא פונה לעיסוקיה, ואומרת לעצמה: "עוד מעט אברך". ה"עוד מעט" הזה כמובן מתעכב עוד ועוד, עד שהוא נשכח כליל. בעקבות גילוי זה, החליטה אותה בת להתאמץ לברך על האוכל מיד בסיום האכילה. היא גם קיבלה על עצמה לעשות זאת בישיבה ולברך מתוך סידור, כדי לתת תוקף וחשיבות למצווה.

חשוב לשים לב, שתכנית הפעולה צריכה להיות קלה לביצוע. משימה קשה מדי עלולה לעייף ולאכזב, וממילא לא תצליח.

מסופר על רבי מאיר חדש זצ"ל, שהיה משגיח בישיבת חברון. פעם כינס את תלמידיו במהלך חודש אלול ואמר שכל אחד יקבל על עצמו בלב קבלה מעשית אחת לקראת השנה החדשה. לאחר מספר דקות, כשכולם סיימו לקבל, אמר: "עכשיו כל אחד יקצץ את קבלתו לחצי". עברו מספר דקות, כשכל אחד מקצץ במוחו את הקבלה, ושוב מכריז הרב: "נא לקצץ לחצי פעם נוספת!". רק כעת, כשהקבלה עמדה על רבע מהקבלה המקורית, אמר רבי מאיר: "כעת יש לכם סיכוי לעמוד בקבלה"...

אגב, חשוב לזכור, שכאשר אדם מקבל על עצמו קבלה מסוימת, יאמר "בלי נדר", כדי שלא ייכשל חלילה בעוון שבועות ונדרים.

שלב חמישי: קביעת לו"ז

חשוב לקבוע לוח זמנים ברור למימוש יעדי הלחימה. לדוגמא, אם המטרה היא לנטרל שטחי לחימה אוויריים של האויב, יש לקבוע כל כמה זמן מבצעים גיחה, ומה אורך ההתקפה בכל פעם.

גם בנוגע לעבודת המידות, יש לקבוע תכנית פעולה ברורה, בעלת מקצב קבוע, ולא לתת לעניינים "לזרום" מעצמם. לשם כך יש לקבוע כל כמה זמן מבצעים את התכנית שנבחרה בשלב הקודם.

לדוגמא, אותה בת שבחרה לעבוד על כיבוד הורים, יכולה להחליט שהיא מקפידה לשתוק מול הוריה פעמיים ביום.

הבת ששוכחת לברך, יכולה להחליט שהיא מקפידה על כך בכל ארוחת צהרים שהיא אוכלת.

דוגמאות נוספות: גבר שהחליט להתחזק בלימוד תורה, יקבע לו שיעור תורה מסוים, או חברותא או לימוד יומי קצר מסוים, שאותו הוא לא זונח בשום אופן.

אדם שהחליט להתחזק בתחום של בין אדם לחברו, יכול לקבל על עצמו שפעם ביום הוא יחייך למישהו שהוא לא מחייך אליו בדרך כלל.

אשה שקיבלה על עצמה להתחזק בקבלת שבת מוקדמת, תקבל על עצמה להקדים בכל שבוע חצי מההכנות ליום חמישי, כדי שממילא תישאר לה פחות עבודה לרגע האחרון.

אדם שקיבל על עצמו להתחזק במידת השמחה, יכול לקבל על עצמו פעם בשבוע לצאת בריקוד שמח לשיפור מצב הרוח.

כאשר יש לוח זמנים קבוע וברור, גם אם המשימה נראית קטנה יחסית, בעז"ה היא תניב פירות טובים, כי גדול כוחה של העקביות.

שלב שישי: יוצאים לדרך

זהו כמובן השלב המכריע ביותר.

פה יש להעביר את כל התכנון והחשיבה לפסים מעשיים. מומלץ מאוד להשתמש ביומן לשם כך, ולרשום בכל יום או שבוע את המשימה שיש לבצע. כך יש סיכוי גבוה יותר שלא נשכח. לחילופין, ניתן לשים תזכורות על המקרר או על שולחן המשרד, העיקר להקפיד באמת להיות עקביים.

כמו כן, צריך להקפיד לא לעשות צחוק מהעניין, אלא באמת למלא את "תכנית הפעולה" שלנו בשלמות. גם ביום שאנו מאוד עסוקים, או במצב רוח ירוד, וגם אם נזכרנו מאוחר בלילה שלא עשינו את המשימה – יש להתאמץ לעשותה.

בישיבת נובהרדוק היו מביאים משל להמחשת העניין. היה פעם אדם שהיה מכור לטיפה המרה. כדי להיגמל מנוהג פסול זה, הוא קיבל על עצמו לשתות רק כאשר עוד מישהו שותה איתו, וכך יתמעטו ההזדמנויות לשתות. פעם אחת, בשעת לילה מאוחרת, הוא רצה מאוד לשתות. יצא החוצה, ולצערו לא מצא מי שישתה איתו. חזר הביתה, והחליט למזוג את שתי הכוסות על מנת שיהיו כבר מוכנות לכל אורח שיבוא. הכין את הכוסות והמתין שמישהו יבוא לשתות איתו. המתין והמתין עד שסבלנותו פקעה... פתאום הגיע זבוב ושתה מהיין. אמר האיש לעצמו: הנה יש לי חברותא לשתות עימי! פתח בשמחה ואמר "ברוך אתה ה אלוקינו מלך העולם בורא פרי הגפן", ושתה להנאתו את כוסו וגם את הכוס השנייה...

ישנם אנשים שנוקטים בשיטה של אותו שיכור, ועושים לעצמם כל מיני הקלות במשימה. חבל מאוד, כי הקלות אלו מחבלות בהצלחת הפעולה כולה.

שלב שביעי: ביקורת מתמדת

אוי לו למפקד השולח את צבאו לחזית, ונוטש אותו לנפשו. גם אם החיילים מוכנים ומודרכים ברמה הגבוהה ביותר, עדיין אי אפשר לצפות מראש את כל שלבי הלחימה, וחובה להתעדכן באופן שוטף במה שקורה בחזית, ולפתור בעיות המתעוררות בשטח.

גם האדם בעבודה האישית שלו, צריך לעשות מדי פעם ביקורת ולשאול את עצמו את השאלות הבאות:

האם אני מבצע את המשימה שבחרתי בעקביות?

האם המשימה היא אפקטיבית? האם אני מרגיש שחל בי שינוי לטובה?

אולי כדאי להגביר את קצב המשימות?

שלב שמיני: עידוד וחיזוקחשוב שאדם יזריק לעצמו "מנות חיזוק" מדי פעם, על מנת להעצים את כוח לחימתו. אחד האופנים לכך הוא לקבוע שעת לימוד שבועית, שבה לומדים מתוך ספר העוסק בנושא המדובר (ישנו היצע גדול מאוד של ספרים בחנויות, ואפשר למצוא ספר לימוד כמעט בכל נושא).

הלימוד מסייע להרחיב את הידע בנושא הנידון, להעמיק את ההבנה ולרענן מה שכבר ידוע. דברי המוסר שבספרים עשויים להעניק לאדם דרבון ועידוד, בפרט כאשר קוראים סיפורי צדיקים באותו נושא, ומתפעלים מעמלם והשקעתם של גדולי ישראל באותו תחום הנידון.

החפץ חיים מביא מדברי חז"ל סגולה נוספת שיש בלימוד. כאשר אדם לומד על נושא מסוים, הוא מקבל סייעתא דשמיא מיוחדת ושמירה אלוקית להתחזק ולהצליח באותו תחום שעליו למד. החפץ חיים מביא זאת לגבי לימוד הלכות לשון הרע, אבל ברור מהדברים שכלל זה נכון לגבי כל תחום אותו לומדים.

בנוסף, מומלץ להיעזר באמצעי עידוד נוספים, כגון פרסים וצופרים (ממתק, טיול קצר וכו), שהאדם מעניק לעצמו כאשר הוא מצליח במשימה. אם אנו רגילים ונהנים לקבל פרסים מאחרים, למה שלא נתרגל לתת גם לעצמנו?...

שלב תשיעי: קוצרים את הפירות

אדם שיפעל על פי ההוראות הכתובות כאן ברצינות ובעקביות, בעזרת ה יוכל לקצור את הפירות ולהכריז על ניצחון. הניצחון אינו מגיע מיד, ולפעמים דרושים חודשים ארוכים של לחימה על מנת לכבוש את השטח (כדברי ר ישראל מסלנט, אשר אמר שקל יותר ללמוד את כל הש"ס בעיון מאשר לכבוש מידה אחת...), אבל הסיפוק והשמחה שיש בניצחון כה גדולים, שכל מאמץ שווה.         

בהצלחה רבה לך, ואיחוליי החמים לתשובה אמיתית ואיתנה!