"הבלגן בראש יוצר בלגן בבית" מרים ריצולסקי עוזרת לנשים לחיות בבית שנעים בו

כשאישה לא מוכרת מתקשרת אל מרים ריצולסקי, מאמנת לכישורי ארגון וסדר בבית ובחיים, מרים נוהגת לשאול את בת שיחתה מה גרם לה לפנות אליה. "הרבה פעמים התשובה היא התפרצות בכי", אומרת מרים. "כל כך הרבה בתים מתנהלים היום באופן שבו עקרת הבית מרגישה שהיא לא חיה – אלא שורדת. הפנייה לעזרה מגיעה מתוך צורך נואש להוריד את מפלס המתח והלחץ ולקנות יותר רוגע, שלווה ושמחת חיים".

האימהות שלנו יספרו שבדור שלהן, נשים לא התהלכו בתחושה כזו של חוסר אונים וקריסה תחת עומס המטלות. הסבתות בכלל לא יבינו על מה אנחנו מדברות: ומדובר על דור שכיבס בפיילה ובישל על פרימוס. אז למה דווקא הדור שלנו, המודרני והטכנולוגי, מתקשה כל כך לתחזק בית?

"ארגון מתחיל בראש, והבלגן , בראש ,יוצר בלגן בבית", אומרת מרים. "בדור הזה יש מציאות של המון תסכולים. אנשים לא שמחים, שום דבר לא טוב להם. על אף השפע – אנחנו מלאים כאב וצער. ילדים סופגים ביקורתיות צולבת מתח ולחץ בחיים מגיל צעיר. בסופו של דבר בחורה מתחתנת כשהיא נטולת ביטחון עצמי ומרגישה שהיא לא מסוגלת, לא יכולה, ולא יודעת. אם הבעל חכם ויודע לעודד ולקחת על עצמו חלק מהעול – מצוין. אבל אם הוא רק רוטן ומתלונן על בלגן ואוכל שרוף, המצב מתחיל להידרדר עוד יותר. ואז מגיעים הילדים, והאם הטיפוסית של ימינו שגם לומדת וגם עובדת וגם מתחזקת בבית – מרגישה שהיא קורסת. היא מרימה ידיים".

מרים מדגישה שלא כל אישה עם בית מבולגן זקוקה לעזרה. "לפעמים פונים אלי: 'בואי תראי את הבית של אחותי, היא צריכה אותך דחוף'. אני אומרת שאני לא באה אם לא קוראים לי. מי אמר שהיא צריכה עזרה? יש נשים שהבית שלהן תמיד הפוך ומלוכלך, אבל הן שמחות ורגועות, מספקות את צרכי הילדים, והכל נהדר. אם המשפחה זורמת עם הבלגן – יופי. הבעיה מתחילה עם אלה שמרגישות כישלון" - ורוצות לקבל כלים לשינוי.

למה לאימהות ולסבתות שלנו היה קל יותר לנהל בית?

"לדור שלנו היתה קצת יותר תחושת מסוגלות. אנחנו גם התרגלנו מגיל צעיר מאד לעזור המון בבית. מעבר לזה, החיים היו פשוטים ושלווים יותר, וכך הבריאות הנפשית היתה טובה יותר. לא היה מחשב ולא טלוויזיה וגם לא המון משחקים. קצב החיים היה רגוע ,פשוט ונעים יותר ובלי הסחות דעת למבוגרים ולילדים.

"היום יש הרבה יותר שפע אבל במקום שהחומר ישרת אותנו אנחנו משרתים אותו. יש בלגן ולא מוצאים משהו? קונים חדש. רוצים לכפר על נקיפות מצפון מהיחס, לילדים? שולחים אותם לקנות פיצה כי אין כוח לתת תשומת לב. ככה מחנכים עוד דור מבולבל".

מרים מספרת שביקרה לא מזמן בבית שבו האם פתחה לפניה את ארון הבגדים של הבת – עולה על גדותיו לחלוטין. האם אמרה שהבת אפילו לא לבשה מעולם את רוב הבגדים, ובכל זאת היא מתלוננת שאין למה ללבוש. "שאלתי את האם למה היא מאפשרת את זה, אז היא אמרה שהבת קונה את הבגדים מהכסף שלה. מה הקשר? אמרתי לה, אם זה מהכסף שלה, לא צריך לחנך אותה? שתחסוך את הכסף לחתונה שלה בעז"ה או לדברים אחרים שחשוב לה לקנות בעתיד! הרי יום אחד היא תצטרך לקנות לפי תקציב, ואיך תדע אם לא הורגלה? חובתנו  כאימהות להראות דוגמא אישית וללמד את ילדינו לחיות נכון".

בלי לבקר בבית שלכן, הקוראות, מרים יכולה לספר לכם בדיוק מה יש לכן יותר מידי. "גרביים, למשל. כמה זוגות גרביים כל אחד במשפחה צריך? עשרה לכל היותר! במקום זה אנשים קונים וקונים וקונים והבית מתמלא בגרביים...משום שלא מתנהלים נכון עם קיפול הכביסה. הדבר היעיל הוא להתרגל לקשור כל זוג בגומייה, ולכבס את כל הגרביים בתוך שקית רשת. וגם להרגיל את הילדים שמיד אחרי ייבוש הכביסה, יושבים ועושים זוגות.

"אם יש לך תינוק – כמעט בטוח שיש לך יותר מידי מוצצים. מוצצים היום עולים הון, ואנשים קונים עוד ועוד, כי תמיד חלק הולכים לאיבוד...יש מין תופעה כזו של 'חד פעמי' – גם לדברים עמידים התחלנו להתייחס כאילו הם 'חד פעמי'.

"או משחקים לילדים. אנשים קונים לילדים מסות של משחקים וצעצועים. גם אם יש הרבה – תעלו את רוב המשחקים למעלה, וכל כמה שבועות תורידו שלושה משחקים ברוטציה. ככה גם הילדים מתלהבים מהמשחקים, וגם הבלגן נשלט".

ואם אתן חושבות שהבית שלכן מבולגן בגלל שהוא קטן, תרשו למרים לתקן אתכם. "הייתה לי לקוחה שגרה בדירת ענק בירושלים – הפוכה מהמסד עד הטפחות. היא הסבירה לי שהם גרו בדירה אחרת וכל הזמן קנו עוד ועוד, לא הוציאו מהבית כלום, ובסוף כבר לא נשאר מקום לארון נוסף, אז הם עברו דירה...וגם זה לא עזר!"

מה אומרות לך הנשים שהן מתקשרות אליך? מה הקש ששובר את גב הגמל?

"הייאוש ממסות הדברים שיש בבית וחוסר היכולת להשתלט עליהם. אבל כשאני קצת מעמיקה איתן הרבה פעמים אני מגיעה לאותה נקודה: רבות מאיתנו חיות בבתים הפוכים כי בתת מודע אנחנו לא מאמינות שאנחנו ראויות לבית נעים, שאנחנו ראויות שיהיה לנו טוב בכל המובנים. זה שדר שגדלים איתו, למרבה הצער, והרבה פעמים אני צריכה קודם לעבוד על הנושא הזה לפני שעוברים לפרקטיקה".

מרים לא רק מסדרת ארונות אצל לקוחות אלא גם מלמדת אותן לרקום בעצמן תכניות לארגון טוב יותר. "אני תמיד שואלת נשים במה הן כן טובות. תאמיני או לא, רובן לא יודעות להגיד לי דברים טובים על עצמן! אז אני מתחילה לתחקר. נאמר שלאישה יש בעיה קשה בהתארגנות לבישול. אני שואלת איך היא עם הכביסה. ואז מסתבר שדווקא עם הכביסה היא מאורגנת: יודעת כמה מכונות להעמיד מידי יום, מי תולה, מי מקפל, מי מגהץ...היא אף פעם לא מגיעה למצב ששעה לפני שבת אין לאף אחד בגדים! אני מסייעת לה להבין את העקרונות שבזכותן היא מצליחה עם הכביסה, ואז מסייעת לה ליישם אותם על תחומים אחרים. לכולנו יש חוזקות וצריך להתבסס עליהם, ומשם לגדול ולהתעצם".

את יכולה לתאר את הבתים הכי מזעזעים שראית?

"אויש", היא נאנחת. "פעם הייתי בדירה שכל המזרונים היו ספוגים ומטפטפים. ילדים גדולים וכולם הרטיבו בלילה! עזרתי לאימא ליצור סדר ערב מאורגן ונעים, וזה פשוט הפסיק. התברר שהם הלכו לישון כה מאוחר, שהם היו עייפים מכדי לקום לשירותים...מקרה אחר שראיתי היה מטבח מזוהם שבו לאם לא הייתה בעיה לקחת עוף שנפל על רצפה מטונפת ולהכניס אותו ישר לסיר...

"אבל אני חייבת להגיד שהנשים שהבינו שהן צריכות עזרה משתפות פעולה באופן נהדר. גם אם מישהי היא אסטרונאוטית עם נפש של אמן, היא לפחות לומדת לתת הוראות לילדים ולעוזרת הבית כדי שהבית ייראה כמו שצריך. אגב, גם חוסכים כסף כך. היו לי לקוחות שהרוויחו הון תועפות ועדיין היו בחובות. ואז את מגלה שהם בחיים לא מסדרים את המקרר וזורקים כמויות של אוכל. צורכים ארבע עגבניות בשבוע וקונים ארבעים. כשהם מתחילים לחיות בצורה מאורגנת, גם ההוצאות יורדות דרסטית".

למי שחושבת שרק היא נאבקת בבלגן קטסטרופלי, למרים יש חדשות מעודדות. "המוני נשים מתמודדות עם הקשיים האלה – זה פשוט משהו שלא מדברים עליו בגלל הבושה. אבל בהחלט אפשר לשנות הרגלים, ללמוד לפתוח ולסגור את היום בשלווה, להגיע לשבתות לחגים ולחופשות עם נשימה סדירה, ליהנות לחזור הביתה כי הבית מסודר, מאורגן, נקי, נעים ומאוורר. כרווח נוסף – את חוסכת מהילדים שלך התמודדות קשה כשלך כשהם יגדלו. במקום להמשיך את דפוס הייאוש ותחושת הכישלון, יהיה להם ארגז כלים להתמודדות יעילה".