דפקתי בדלת של מרן ובכיתי: "אם לא תכניסו אותי, אני חוזר בשאלה"

הרבה אנשים יעידו שהם חייבים את חייהם הרוחניים לרב עובדיה יוסף זצ"ל, וסביר שכולם צודקים. אבל מעטים הסיפורים שדומים לסיפורו של אורן הלר. סיפור שיש בו הרבה כדי ללמוד על דלתו הפתוחה של מרן ורגישותו המיוחדת כלפי כל יהודי. את אורן הלר לעולם לא תתפסו ללא חיוך על הפנים. חלקכם אולי מכירים אותו כליצן והקוסם "אוריניקו בונבוניקו", דמות שהייתה מזוהה עמו במשך זמן רב, אבל לא תמיד חייו נראו כך. למעשה, ניתן לומר שהם היו ההיפך הגמור.

ילדותו של אורן לא הייתה קלה. הוריו נטשו אותו בילדותו, והוא גדל ללא משפחה מסודרת, נודד ממקום למקום וממשפחה למשפחה. "הייתי ילד נווד, ללא קורת גג, ללא יציבות, ישנתי בגנים ציבוריים, בסוכה של המציל, על ספסלים ברחוב. הייתי באומנה אצל משפחות, יהודיות וערביות, הייתי בהוסטלים, בבית השאנטי, בבית החם, והעולם בחוץ היה מאוד קר", הוא מסכם.

בשלב מסוים גם ניסה להתגייס לצבא, מה שהתברר כאתגר לא פשוט. לבסוף, לאחר מאבק של כארבע שנים, גויס הלר כחייל בודד. כשסיים את שירותו הצבאי התחיל לעבוד בצוות בידור במלון בים המלח, ושם בעצם מתחילה היכרותו עם היהדות.

תן לי את הכוח לא לעשן בשבת

"בתקופה בה עבדתי במלון, נסעתי לפגישה בירושלים". הלר היה במצב ירוד מאוד, אבל דווקא שם, במקום הכי נמוך, איש שהכיר בירושלים וביקש לעזור לו, הפגיש אותו עם אדם בשם הראל חצרוני. "הראל החל לדבר על לבי – ודבריו אכן נכנסו אל הלב. הראל הזמין אותי לשבת, אבל הייתה לי תורנות בצוות הווי. בכל זאת החלטתי לחזור לים המלח, לארוז את הדברים שלי ולנסוע אליו. כשיצאתי מהמלון, מנהל המשמרת אמר לי, 'אם אתה הולך לשבת, אין לך לאן לחזור', אבל הרגשתי שאני עושה צעד נכון.

"חזרתי לירושלים ארבעים דקות לפני שבת. איך אני מגיע עכשיו עד שבות רחל, לבית של הראל? הייתי אבוד בירושלים, עם הריחוף שלי כמעט נכנס בי רכב, הוא צועק עלי, אבל אני פשוט שואל אותו לאן הוא ממשיך. מסתבר שהוא נוסע לכיוון, כך מצאתי לי טרמפ. איך שנכנסה שבת, אמרתי, 'השם, תן לי את הכוח לא לעשן בשבת' – ומאותה שבת הספקתי לעשן. כך עברה עלי עוד שבת, ועוד שבת, ולאט לאט התחזקתי".

ברית של הבן, יוסף חיים הלר, עם מרן זצ"ל

זמן קצר לאחר מכן, הכיר הלר שני אברכים, שביקשו למצוא ישיבה מתאימה עבורו. הם לקחו אותו למסע בין הישיבות, ובסופו הלר השתלב בישיבתו של הרב אהרן ביטון, חתנו של הרב ראובן אלבז בארמון הנציב. אבל לא היה לו קל.

"היה לי קשה עם הגמרא בהתחלה, כולם למדו ואני הסתובבתי בעיר. לא הבנתי כלום. זאת הייתה תקופה של תסכול מאוד קשה עבורי. באחד הימים, הגעתי לנגן באיזו ברית שהתקיימה בבית המדרש יחווה דעת, בה הרב עובדיה היה הסנדק. לצערי פספסתי את הרב, ובכיתי, כי רציתי מאוד להכיר אותו. הוא כבר יצא לחדר שלו, דפקתי בדלת והתחלתי לבכות, צרחתי שאם לא מכניסים אותי, אני חוזר בשאלה ועוזב את הכל.

"אברהם שלומי, הנהג שלו, שאל אותי באינטרקום מה זה הצעקות הללו. בכיתי ואמרתי שאני לא מצליח עם הגמרא ורוצה לחזור בשאלה, כי אולי החיים הדתיים האלה לא מתאימים לי. הוא אומר לי 'תמתין רגע', דיבר עם הרב והכניס אותי אליו, לראשונה בחיי.

פה תישן, פה תאכל, הבית שלי פתוח בפניך

אברהם הושיב את הלר לידו, וביקש ממנו להמתין עד שמרן, אשר היה שקוע בלימוד תורה, יתפנה אליו. שם, בעצם, השתנו חייו של אורן. "הבטתי ברב מספר דקות, פתאום הרב מוריד את הספרים, מקרב אותי אליו, נותן לי צ'אפחה ואומר לי, 'אל תחזור בשאלה, חס ושלום, אתה בחור יפה, אני אסדר לך חופה וקידושין'. שוב התחלתי לבכות, והוא התחיל לבכות איתי. זה מדהים, הוא מעולם לא ראה אותי קודם, אבל מבלי להכיר  אותי הוא מתאר לי את כל המצב שלי, ממש יודע מה עובר עלי, כמו פסיכולוג, או נביא.

"ואז הוא אומר לי, 'תגיד לרב שלך, שאני פוטר אותך מלימוד הגמרא, תלמד במקום זה רק אגדתות וסיפורי מעשיות, רק אותם'. הרב ידע שבשביל להחזיר אותי, צריך להתחיל איתי בסיפורים. הרב מוציא מסכת ברכות, ומתחיל ללמד אותי, שורה שורה, כמו ילד. הוא מחבק אותי ועל חשבון זמן הלימוד שלו מלמד, ואז הוא אמר לי 'הבית שלי פתוח בפניך מתי שתרצה, וכל שאלה שיש לך תבוא רק אלי, פה תהיה, פה תישן, פה תאכל, פה זה הבית שלך'. הלכתי לישיבה ואמרתי לרב שמהיום אני לא לומד גמרא. הוא שאל למה. אמרתי לו שהרב עובדיה יוסף אמר, והוא קיבל".

בסיומה של אותה פגישה, הרב אברהם שלומי מחליט לקחת את אורן תחת חסותו ומשכן אותו אצל הוריו בכיכר החתולות. אלו הופכים להיות הוריו החדשים של אורן, ובמקביל הוא ממשיך ללמוד תורה ואף לאתגר את עצמו: "לאט לאט למדתי גם גמרא. לאחר שמונה חודשים סיימתי מסכת חגיגה, והגעתי לרב עובדיה לבשר לו. היו הרבה שרצו להכנס לרב, אבל בגלל שהרב לא הרגיש טוב רק אותי הכניסו, קיר הפריד ביני לבינו, והרב, בלי לראות אותי ולדעת שזה אני, שואל את הנהג, 'אברהם, תגיד, הבחור הזה, שהיה פה לפני שמונה חודשים, הוא כבר הסתדר עם הגמרא? הסתדר עם הארמית?' כשאמרתי לו שסיימתי מסכת חגיגה, הוא שמח מאד ואמר לי לעבור לתענית, אבל גם להמשיך ללמוד אגדתות".

החלקה שלו עם מרן זצ"ל

הבריחה האחרונה אל הים

בחופשת בין הזמנים, עובר אורן משבר רוחני שגורם לו לברוח: "לא היה אף אחד בישיבה, ולא היה לי עם מי ללמוד. בהחלטה של רגע בחרתי לחזור לים המלח, לצוות ההווי. אני תופס טרמפ לים המלח, ועוצרת לי אישה שלא נראית דתית. היא שואלת למעשי ואני מספר לה. ברגע שהיא שומעת את הסיפור שלי, היא עושה פרסה, מוותרת על החופשה, ולוקחת אותי חזרה לבית הרב עובדיה יוסף.

'המקום שלך זה לא ים המלח, המקום שלך זה בישיבה', היא פסקה, ואמרה שתקנה לי הכל, מגבעת, תפילין, ציצית... שמתברר שזו הייתה חברת הכנסת אסתרינה טרטמן. עוד מסתבר שהיא הייתה הנכדה של חכם מנשה בעל "אהבת חיים", אחד מהל"ו צדיקים, שהרב עובדיה יוסף עצמו לימד בשיעור שלו. היא מכניסה אותי לבית הרב עובדיה ואומרת לרב אברהם שלומי: 'הבחור הזה כמעט ברח לך מהידיים – קח אותו ותטפל בו'.

אברהם שלומי מכין לי מצה עם קוטג', ואז מכניס אותי לרב עובדיה ואומר לו, 'הוא בודד בחופשות, תברך אותו שיהיה נשוי בבין הזמנים הבא, שלא יהיה לבד'. הרב בירך אותי והבטיח לי שידוך במהרה. ואכן בבין הזמנים שאחריו, כבר הייתי נשוי".

כיום אורן הלר נשוי באושר, אב לילדים, גר בצפת, עוסק בהוראה ובמוזיקה. הוא מספר את סיפורו בגעגוע גדול, בכאב, אך גם באושר. הוא יודע שלולא הרב עובדיה, חייו היו נראים אחרת לגמרי.