על פי דרכו. אבל מהי דרכו?

לכל אדם יש יעוד בעולם, ואין ייעודו של אחד דומה לשל חברו, וכפי שמצינו אצל האבות הקדושים: אברהם – מידת החסד. יצחק – מידת הגבורה. יעקב – מידת האמת. כל אחד מהאבות הקדושים עבד את הקב"ה על-פי טבעו, ועבודת כל אחד מהם היתה מושלמת בתכלית – כל-אחד בדרך שלו.

וכן משה רבינו ואהרן הכהן, על-אף היותם אחים, הנהגתם היתה שונה: הנהגת משה היתה על פי ´הדין´, והנהגת אהרן ´לפנים משורת הדין´. וכפי שמובא בחז"ל (סנהדרין ו:): "משה היה אומר: יקוב הדין את ההר. אבל אהרן, אוהב שלום ורודף שלום, ומשים שלום בין אדם לחברו, שנאמר: ´תורת אמת היתה בפיהו, ועָוְלה לא נמצא בשפתיו, בשלום ובמישור הלך אתי, ורבים השיב מעוון". ועל-אף שהנהגתם היתה שונה, דרכם היתה רצויה, ולכן שניהם קבלו שכר גדול מאת הבורא: משה – מלוכה, ואהרן –כהונה.

לענייננו, יש לאפשר לילד לעבוד את ה´ כפי טבעו ולא כפי טבע ההורים, שהרי לא כל הטבעים והדעות שווים, ואין הכרח שדרכו תהיה דרכם של ההורים. יש לסייע בידו להגיע לייעדו בעולם על-פי טבעו / דרכו בלבד. בדבר זה רבים וטובים טועים, ומדריכים את בניהם כפי דרכם, ואינם מודעים שאין טבע כולם שווה, ויתכנו בהחלט דרכים וגישות שונות בעבודת ה´, שכולם עולות לרצון לפניו יתברך.

כל אדם, מלבד טבעו יש לו גם מזל שבו הוא נולד, ועליו לנהוג על-פי מזלו, וכפי שמובא בחז"ל (שבת קנו.): מי שנולד במזל מאדים, יהיה או שופך דמים או מוהל, שמזל ´מאדים´ מורה על שפיכות דמים. ולכן, מי שנולד במזל ´מאדים´ עליו להטות תכונת ´שפיכות דמים´ שבו לשחיטה או מילה, שאם לא כן, הוא עלול להיות ´שופך דמים´ כפשוטו.

יש לנהוג עם הילד כפי מזלו בלבד, ויש ללמדו דברים שהם לפי מזלו. דא עקא, שיש הורים שאין נוהגים כן, ויתירה מכך, אם בנם יהיה סופר, מוהל או שוחט, אזי חשך עליהם עולמם – אין זה לפי כבודם.

ואם ישאל אדם, מהיכן ידע מהו מזל בנו, והרי כיום אין לנו מי שיגיד לנו עתידות, ואם יש, אין היתר לשאול בהם? נראה לומר, ש"בדרך שאדם רוצה לילך - בה מוליכים אותו" – אם כוונתו לעשות רצון קונו בלבד בלי שיקולים אישיים (כבוד וכדו´), הקב"ה יאיר את עיניו וינחה אותו בדרך הישרה, וייתן לו להבין כיצד עליו לנהוג ולכוון את הילד. זאת ועוד, אם לא יתנגד לטבעו של הילד, במשך הזמן הוא ילמד להכיר את דרכו ומזלו של הילד.